אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף ק.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף ק.

דף צט:

במתני' המחליף פרה בחמור וכן המוכר שפחתו כו' הא דלא תני בדין הזה כל חילוקי דינים דתני אח"כ בעבדים ושדות והיינו ברי ושמא ושמא וברי וכי' נראה דאפשר לומר לר' נחמן לעיל דאמר ברי ושמא לא אמרינן ברי עדיף אלא אוקי ממון אחזקתי' ומוקי למתני' דלעיל בשיש עסק שבועה ביניהם הנה מתני' הלז בא לרמז זה במאי דלא תני כל חילוקי דינים דבסמוך משום דמיירי הכא כשאין עסק שבועה ביניהם ולכך לא תני נמי הכא בברי וברי דישבע משום דמיירי שאינו מודה מקצת והיינו דקאמר לי' הילך אפרה ואעבד (ועבד בלאו הכי י"ל דאין נשבעין עליו ולכך תני עבד בהדי פרה לומר כשם שעבד מיירי בלי עסק שבועה כן פרה וק"ל) ואי תימא היאך אפשר לומר דמיירי בהילך הלא הש"ס מוקי לה בשעומדת באגם ולכאורה משמע דלאו הילך הוא כדמשמע בב"ק דף ק"ה ע"ב דאמר רבא כי תני' דאמר ליה הילך כי קאמינא דקיימא באגם. אומר אני דלאו כ"ע מודים דלא הוה הילך בעומדת באגם ועיין בגדולי תרומה שער ז' ועוד את"ל דלאו הילך הוא מ"מ מנ"ל דאית ליה לרבה בר רב הונא דאפילו בברי וברי אית ליה לסומכוס יחלוקו ומשום הכי צריך לאוקמא בעומדת באגם כדכתב רשב"ם דילמא ליא ליה כוותי' ואת"ל אית ליה מ"מ אפשר דהולד עומד באגם או בסימטא ולא הפרה והשפחה וק"ל ולרב יהודה ולר"ה דאית להו ברי ושמא ברי עדיף אפשר דסבירא להו כרבה בר ר"ה דבברי וברי נמי אית ליה לסומכוס יחלוקו בשאין עסק שבועה כדמוקי רבר"ה בסמוך ולכך לא תני כל חילוקי דינים דבסמוך אף כאן לומר דהכא מיירי בברי וברי בלי שבועה דאורייתא ולכך יחלוקו דוק:

בגמ' תנן זה אומר א"י כו' תנן זה אומר גדול כו' הא דמקשה תחלה מסיפא ומדיוקא ולא מקשה תחלה מרישא ומפשטי' דמתני' דסותר להא דרבר"ה גם יש לדקדק לפירשב"ם דמחלק בברי וברי בין אם מוחזק א' מהם או עומדת באגם א"כ מאי מקשה מסיפא דלמא התם איירי במוחזק ורישא איירי בעומדת באגם כדמוקי הש"ס ואי תימא דדוחק הוא לאוקמי רישא וסיפא בתרי גווני הלא השתא איירי נמי בתרי גווני דרישא מיירי באין כאן שבועה דאורייתא כאשר כתבתי לעיל וסיפא מיירי היכא דאיכא שבועה דאורייתא גם יש לדקדק לרבא תרי זימני שמא ושמא ל"ל לכך אפשר לומר דודאי תחלה לא רצה להקשות מרישא דסיפא דשפיר ידע דיש לחלק בין מוחזק לשאינו מוחזק ורישא דסיפא אפשר דאיירי במוחזק א' מהם רק אחר דהקשה מסיפא וראה דאין לחלק ודלא כרשב"ם לכך הקשה אח"כ ונאמר דלכך קאמר בשלמא לרבא כו' לומר דלכאורה הוה אפשר להעלות על הדעת ולהקשות גם לרבא וא"כ לא הי' קשה מידי לרבר"ה אבל אחר דלרבא לא קשה מידי א"כ קשה לרבר"ה והנה הקושי' שהי' אפשר להקשות לרבא הוא תרי זימני שמא ושמא ל"ל וזה אין להקשות כ"א בשנאמר דרבא מודה דאית ליה לסומכוס יחלוקו אפילו בברי וברי בעומדת באגם ולא פליג ארבה כ"א בשמוחזק א' מהם ורבה אית ליה אפילו במוחזק (והא דלא מוקי רבא מתני' בברי ובעומדת באגם דניחא ליה טפי לאוקמא בכל גווני מלחלק בין עומדת באגם ומוחזק) אבל אם נאמר דרבא אית ליה דבכל גווני לית ליה לסומכוס יחלוקו בברי וברי א"כ לא קשה תרי זימני שמא ושמא ל"ל דאחת בא למעט ברי וברי במוחזק א' מהם ואחת בא למעט אפילו בעומדת באגם ואי לא הוה תני כ"א פעם א' שמא ושמא ה"א דממעט ברי במוחזק דוקא וסובר המקשן נמי דאי אמרינן לרבה דסומכוס אית ליה בברי יחלוקו אפילו במוחזק צריכנא לומר דלרבא מיהא אית ליה לסומכוס יחלוקו בברי בשאינו מוחזק דאל"כ הוה פליגי רבה ורבא בפלוגתא רחוקה וא"כ שפיר קאמר בשלמא (אחר שראה דתירץ ליה הא מני כו' ולא קאמר אלא משמע ליה דלא הדר ביה ממה דאוקמא בעומדת באגם) כלומר אי הוה קשה לרבא תרי זימני שמא ל"ל והיינו בשהיינו אומרים לרבא דבעומדת באגם מודה א"כ ע"כ דלרבה אפילו במוחזק סביר דלסומכוס יחלוקו א"כ לא קשה מידי שמא ושמא ל"ל דשפיר ידע דתני סיפא לגלוי רישא כדמשני ליה השתא אבל אחר דלרבא ניחא דרבא פליג אפילו בעומדת באגם וא"כ ע"כ לרבה דוקא בעומדת באגם ולא במוחזק קאמר א"כ שמא ושמא דתני בסיפא ל"ל ואי תימא לגלוי רישא זה אינו דלא אמרינן לגלוי אלא אי תרווי' בחד גוונא מיירי אבל אחר דברי מיירי בשאינו מוחזק דוקא ושמא ושמא מיירי ע"כ אפי' במוחזק אין סברא לומר דאתי' לגלוי על הרישא ומשני לה התרצן דלעולם אמרינן לגלוי ארישא ורבה אית ליה דחולקים לסומכוס בברי אפילו במוחזק ולא כדס"ד ואי משום פלוגתא רחוקה דע"כ לרבא לא אמרינן יחלוקו אפי' בשאינו מוחזק דאל"כ תרי זימני שמא ל"ל אין זה פלוגתא רחוקה דאין סברא לחלק בין עומדת באגם או מוחזק א' מהם ולא כס"ד דיש לחלק ולא כרשב"ם ומאן דאית לי' במוחזק ה"ה בעומדת באגם ומאן דלית ליה לית ליה בתרווייהו דאין כאן סברא לעולם לחלק ביניהם והשתא שפיר קא מקשה מרישא דסיפא הואיל ואין לחלק בין מוחזק או אינו מוחזק כדמשני לי' ובדרך הזה שפיר יש לפרש נמי לישנא דבשלמא דאמר ג"כ בהא ודוק: כן העליתי בדרך צחות לפני תלמידי:

בתוס' ד"ה ולחזי כו' וא"ת כו' וי"ל כו' אבל אם היה טוען שמא סברא הוא שלא תועיל כו' אפשר לומר דבזה יתפרש היטב הא דלא משני נמי אסיפא וקאמר עבד נמי דקאים בסימט' כמו שאמר שפחה נמי כו' דהלא גם הסיפ' אתי' כרבנן לפי מה שרצה לאוקמי רישא כרבנן אבל לדבריהם א"ש דהלא הסיפא מיירי בשטוען הלוקח שמא וא"כ לית כאן חזקה. אח"כ כתבו אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל כו' בזה רוצים לתרץ דלא תימא אחר שרבא מוקי למתני' בשמא ושמא א"כ אתיא אפי' כרבנן ורבא לא קאמר הכי לכך אמרו דבמוכר מועיל החזקה ודוק:

בד"ה הא מני כו' נראה לר"ש כו' ומיהו קשה כו' עד מ"מ מנ"ל כו' כבר כתבתי בחידושי ב"ק פרק הפרה מה דקשה על קושיא הלז דהלא ע"כ סיפא דמתני' דלשם איירי בניזק אומר שמא ומזיק אומר ברי דאל"כ הוה קשה ארבה בר נתן וא"כ רישא מיירי בניזק אומר ברי ומזיק שמא וגם בברי וברי כדאיתא שם בש"ס ובתוס' וא"כ הואיל דמתניתין אתיא דלא כסומכוס בניזק אומר ברי ומזיק שמא א"כ ע"כ בהא דברי וברי ע"כ אתיא נמי דלא כסומכוס דאל"כ ברי וברי ל"ל (היינו דתני לא כי לומר דמיירי בברי אומר מזיק) וכדאמר נמי התם רישא ניזק שמא ומזיק ברי ואמר סומכוס אפילו בהא דאצטריך לאשמעינן דלא בתמי' וא"כ ה"נ בברי וברי אי לאו דפליג סומכוס ל"ל וא"כ ע"כ דמיירי בעומדת באגם דוק. ויש ליישב קצת דה"ק תוספות דלעולם לוקמא כשעומדת בביתו ומודה סומכוס וסיפא מיירי נמי בברי וברי ואי משום דא"כ הוה דלא כרבה בר נתן מאי אכפת לן בזה אחרי דמתרתין אתיא כסומכוס אבל השתא דמתניתין אתיא כרבנן שפיר קא מדייק א"כ לימא דלא כרבה בר נתן דהיאך יחלוק על סתם מתניתין דאתיא כרבנן ודוחק:

בא"ד ואם הי' עם חזקת ממון חזקת מעוברת אפי' סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן בריש שור שנגח הפרה כו' הוצרכו לוה דלא תימא הלא ע"כ לרבנן חזקת מעובר' חשיב' טפי מחזקת ממון דהלא ע"כ סיפא דמתניתין דקתני פרה שנגחה השור אתי' כרבנן דבעל הפרה משלם רביע נזק ולא יותר דאינו משלם אלא כאלו וודאי הוולד סייע דהמע"ה וא"כ למה משלם בעל הוולד השמיני' לימא נמי המע"ה אלא ע"כ הואיל דאית ליה לניזק החזקה דמעוברת אמרינן יחלוקו. לכך כתבו דאינו כן אלא הסיפא אתי' נמי כסומכוס ומודה סומכוס היכא דאיכא חזקת מעוברת עם חזקת ממון דאמרינן המע"ה וסיפא דסיפא אתי' כסומכוס דוקא ולא כרבנן דרבנן אפי' נגד חזקת מעוברת אמרי המע"ה. דוק היטב ותמצא כי כנים דברי ולכאורה שלא עלה על לב המפרשים דברי אלה לכך כתבו מה שכתבו ע"ע. ומכל מקום יש לדקדק קצת אמאי לא מייתי ראי' לדבריהם אלו מהא דאיתא התם בהדי' בברייתא דפליגי חכמים אשור שנגח את הפרה ואמרו המע"ה והלא התם נמי אית ליה לניזק חזקת מעוברת ואפ"ה אית להו המע"ה. ואפשר ליישב דאי משום הא לא ארי' דדילמא התם איירי דמוחזק המזיק ולא איירי בעומדת באגם דאינו אלא חזקת מרא קמא והכא קשי' להו לאוקימתא דמרא קמא דנימא חזקת מעוברת יהי' עדיף ממנה. ואי תימא דמ"מ ה"ל לאתוי ראי' מהא דאמר התם אמתני' זו דברי סומכוס ואי חזקת מעוברת עדיף ממרא קמא לוקמא אפי' כרבנן ומיירי מתניתין בעומדת באגם אפשר לומר אחר שראה דפליגי רבנן בהא מילתא בברייתא בהדי סומכוס ניחא ליה לומר דמתני' אתי' נמי כסומכוס וק"ל:

עוד קשה לי על דבריהם אלו דמודה סומכוס בשיש חזקת מעוברת עם חזקת ממון דאמרינן המע"ה א"כ מאי מקשה הש"ס ארבה מסיפא דתני ישבע נימא דרישא שאני דאית ליה ללוקח חזקת מעוברת לכך סבר יחלוקו משא"כ בסיפא. ואפשר לומר מדאמר רבר"ה סתם אין אמר סומכוס כו' משמע דאין חילוק ודוחק ועיין בחידושי ב"מ מה שכתבתי שם עוד:

הנה יש עוד לדקדק בש"ס דמקשה אלא לרבר"ה שמח ושמא ל"ל דלמא קמ"ל דאפילו בשמא ושמא פליגי רבנן וכן מצינו סוף המניח דקאמרה מתנית' איזה בבות לומר דפליג סומכוס עליהם ועיין בתוס' שם דף ל"ו בד"ה ראוי ליטול כו' ואי תימא דבמקומות הרבה מצינו דפליגי כי כשתדקדק תמצא דהוה אפשר לומר בכל מקום דאתי' אפי' כרבנן ולא פליגי אסומכוס כ"א בברי וברי משא"כ כאן דחזינן דמתני' מיירי נמי בברי וברי א"כ ע"כ אתי' כסומכוס וא"כ בשמא ע"כ אתי' נמי כסומכוס כאשר כתבתי לעיל ודוק: עוד יש לדקדק לפרשב"ם מאי מקשה שמא ושמא ל"ל דלמא הא קמ"ל דברי וברי איירי דוקא בשאין מוחזק אחד מהם דאל"כ שמא ושמא ל"ל אלא ע"כ שמא ושמא איירי אפי' בדמוחזק וברי וברי איירי דוקא בשאין מוחזק וי"ל ודוק:

עוד יש לדקדק לפירוש ר"ש דברי איירי דוקא בעומדת באגם א"כ מאי מקשה לעיל ריש ב"מ דף ב' ע"ב ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכוס אפילו ברי וברי מא"ל פירוש דמתניתין אתי' דלא כסומכוס ומאי קושי' דע"כ לא קאמר סומכוס אלא בשאין מוחזק אחד מהם משא"כ התם כל חד וחד הוה כאלו מוחזק בכולו וכדפירש"י שם ע"ע ועיין בתוספת שם ויש ליישב קצת:

עוד בגמר' אמר רב בטוענו דמי כו' ושמואל אמר בטוענו כסות הא דנייד שמואל מדברי רב ולכאורה דבריו דחוקים יותר מידי כסות קתני אבל על אוקימתא דדמי לא קשה כן נראה דא"כ למה נקט מתני' עבד ושדה אם הם מוחלקים בדמים מאי אכפת לן אם הדמים הם דמים דעבד ושדה או דמטלטלין או שארי דברים אבל לשמואל א"ש דקמ"ל דבדיילפי לא אמרינן מה שטענו לא הודה לו ותני שדה בהדי' דאיירי בעומרי שדה ע"כ דלא ניסוק אדעתין (אי הוה תני עבד לחוד) דלא מיירי בכסות אלא בעבד ממש ונשבעין על העבדום סבירא ליה לכך תני נמי בהדי' שדה דע"כ אין נשבעין דליכא למ"ד דאית ליה נשבעין וא"כ ע"כ מיירי בעומרי שדה א"כ עבד ג"כ דכמוה' וק"ל: עוד בתוס' ד"ה הא מני עד לבסוף וצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר. לא תפרש דקאי אאם שכרה היום ושאלה למחר כדמפרש הרמ"ל דבהדי' כתבו בריש הפר' דלא קאי אלא אשאל אחת ושכר א':

בד"ה דמי עבד גדול פי' בקונטרס כו' עד וא"ת והיכי קאמר כו' והא ליכא דררא דממונא כו'. הנה לפירש"י שפיר יש למצוא דררא דממונא אחר דמיירי בשולח ושליח אם כן אפשר לומר דמיירי דנתן לו תרי סכומי מעות חד לקנות בו עבד גדול וחד לקנות בו עבד קטן ונאבדו תרווייהו חדא באונס וחדא שלא באונס והמשלח אומר דהקטן נאבד באונס ולא הגדול ותובע דמיו של הגדול והשליח אומר אפכא משא"כ לפירושם דנתן לו מעות ליקח ממנו א"כ חייב המוכר להחזיר לו המעות לעולם אפילו נאבד באונס דהלא כל הנאה שלו וק"ל:

אבל קשה לי דמאי קשי' להו אפי' לפי דבריהם עד שתירצו בדוחק הלא שפיר אפשר לצייר דהוה דררא דממונא דמיירי דלקח ממנו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן ואיירי במקום שכותבים השטר כדפירשו ז"ל ומתו תרווייהו רק חד מת קודם כתיב' השטר וחד מת לאחר כתיב' השטר והלוקח אומר דהגדול מת קודם כתיבת השטר וצריך להחזיר לו אותו מעות והמוכר אומר איפכא ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה