אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף צז:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף צז:

דף צז.

בגמ' שמעת מיני' כו' לימא תהוי תיובתא כו' הא דאמר תחלה שמעת מיני' ואח"כ אמר לימא כו' משום דהוה אפשר לומר דמתני' דילן הוה דומה לשאינו יודע אם פרעתיך וא"כ לא הוה קשה מידי על ר"נ כדכתבו תוס' בד"ה והלה אומר כו' לכך קאמר שמעת מיני' כו' כלומר הא שמעת ודאי ממתני' מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב אבל אינו ידוע לן אי הוה כאומר אינו יודע אם הלויתיך או כאומר א"י אם פרעתיך ולכך קאמר לימא תהוי תיובתא וק"ל. והא דקאמר ה"ד עסק שבועה כדרבא אפשר לומר דלא תימא דאפי' ע"י גלגול אמרינן משאיל"מ וכדס"ד דתוס' בד"ה ביום שהיתה כו' וק"ל. עיין בטור ח"ה סי' ע"ה מה שכתב בגלגיל א"י ושהר"מ פליג ועיין בנ"י:

בתוס' ד"ה השוכר אומר שכורה מתה כו' ואע"ג דבכל שבועת השומרים כו' הכא כו' ובזה יתפרש היטב הא דמאריך התנא בלישני' השוכר אומר שכורה מתה כו' ולא אמר בקיצור השוכר טוען בריא והמשכיר שמא פטור לומר דוקא בטענות האלו אינו משביעו מספק משא"כ בשארי שבועות השומרים וק"ל: בד"ה והלה אומר א"י פטור וא"ת לר"ה ולר"י כו' אמאי אצטריך למתני כו' הנה קשה לי אקושיתם טובא דהלא טובא אשמעינן דאינו צריך לישבע דאין מגלגלין בשהתובע טוען שמא כדתירצו תוס' לעיל בד"ה ביום שהיתה כו' ואי תימא דמקשי' אמאי שתירצו לעיל דמיירי בשמאמינו ולעולם מגלגלי' בשהתובע טוען שמא מ"מ י"ל דאשמעינן בסיפא דרישא דבברי וברי סובר סומכוס יחלוקו דאל"כ אלא פטור א"כ ליתני רבותא טפי בברי וברי וחייב ג"כ א"א לומר אלא ע"כ יחלוקו ובאמת יש להקשות על רבא לקמן דפליג ואמר דלא אמר סומכוס בברי וברי וגם תוס' לקמן כתבו דע"כ לא קאמר סומכוס אפי' בברי וברי לרבה בר"ה אלא בשאין שניהם מוחזקים ע"ע ודיוקא דמתני' דילן סותר את זה כדכתבתי. ודע דע"כ ליכא למידק הכי אלא למאי דאוקמי תוס' במאמינו אבל אי מיירי בשאין מאמינו ליכא. למידק כלום דמודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כדלקמן דף ק' דוק היטב:

בתוס' ד"ה לימא תהוי תיובתא דר"נ וא"ת כו' א"נ כו' וי"ל דלסומכוס כו' הוה כאלו תרווייהו מוחזקים בו כו' פירוש לדבריהם דודאי דגם סומכוס אזיל בתר חזקה וקסבר כל מקום דאיכא דררא דממונא הוה כאלו שניהם מוחזקים ואחר שראינו היכא דהתובע טוען בריא והנתבע שמא מוציאין מהנתבע לגמרי אפי' אותה חצי שהוא מוחזק בו מטעם דברי עדיף ואין זה משום דררא דממונא לא אהני לן אלא לעשות הדבר כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ גם לסומכוס גם לרבנן ה"ל לומר דאהני ברי נגד שמא לכל הפחות לומר שיחלוקו אף במקום דליכא דררא דממונא דוק ולא צריכנא לדחוק כדדחקו מפרשי דבריהם ע"ע:

בתוס' ד"ה ור"י אמרי חייב תימא כו' וי"ל דדוקא הכא כו' אבל גבי ניזק הוי ברי גרוע כו' והשמא של מזיק נמי טוב כו' לכאורה יש לדקדק על תירוץ הלז דלכאורה מוכח דסומכוס סבר אפילו בברי גרוע עדיף דהכי איתא שם בהמניח דף ל"ה ע"ב אלא דקאמר ניזק שמא וקאמר מזיק ברי ומדסיפא כו' רישא ניזק שמא ומזיק ברי ואמר סומכוס אפילו בהא דאצטריך לאשמעינן דלא ע"כ פירש בתמיה וא"כ מוכח בדמזיק טוען ברי וניזק שמא דפטור המזיק דברי דמזיק עדיף משמא דניזק אפילו בברי גרוע וכבר כתבו תוס' לעיל דבדררא דממונא אית לי' לסומכוס דהוה כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ מה לי ניזק טוען ברי ומזיק שמא או בדטען מזיק ברי וניזק שמא הלא אנן אמרינן לדידיה דהוה כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ אם נאמר לסומכוס בניזק טוען ברי אפילו בברי גרוע ומזיק שמא דחייב יש לן לומר לרבנן לכל הפחות חולקין כדכתבו לעיל בד"ה לימא כו' ודוק כי יש לדחות ולומר דמ"מ סבירא ליה לסומכוס דברי דמזיק עדיף מבריא דניזק אבל לכאורה נראה כי הוא דוחק גדול כי מאי שנא הואיל דאמרינן בדררא דממונא דהוה כאלו תרווייהו מוחזקים וק"ל:

גם יש לדקדק לפי מאי שמחלקים בברי בין ברי טוב או גרוע כן יש לחלק בשמא אם הוא טוב או גרוע וא"כ מנ"ל לש"ס לומר לקמן על מתני' דילן הא מני סומכוס היא דלמא הכא אפילו רבנן מודו דשמא דשואל גרוע יותר משמא דמשאיל כדכתבו תוס' לעיל ויש ליישב דהלא חכמים סוברים המע"ה אפילו בניזק ברי ומזיק שמא וק"ל:

גם יש לדקדק במאי דמקשה הש"ס בב"ק דף קי"ח על ר"ה ור"י ממתני' ומשני בדלא תבע לי' ואי דמודה ר"י בברי גריע ה"ל למתני' לאשמעינן רבותא טפי כדתבע ובברי גרוע אם לא דנימא דבא לאשמעינן דפטור אף לצאת ידי שמים וזה אינו כ"א בדלא תבע לי' וק"ל:

בא"ד אבל קשה בפרק קמא דכתובות כו' והלא ר"י מודה בברי גרוע כו' אפשר לומר דה"נ קאמר אביי הא דר"י דשמואל היא הואיל דחזינן דשמואל איירי אפילו בברי גרוע ולא עלה על דעתו טעם אחר אלא מטעם דברי עדיף וא"כ קשה דר"י אדר"י ומשני דע"כ לא קאמר שמואל ובכן אביי גופי' חזר מסברתו וק"ל:

בא"ד וא"ת אע"ג דדחי כו' אכתי הא דר"י דשמואל היא כו' דאי לאו הכי תקשה להו מתני' דהכא כו' קשה מאי קשיא להו דנימא דר"י דשמואל היא הלא לא מוכח כלום דדלמא שמואל מוקי למתני' כסומכוס ורבנן חולקים כדכתבו תוס' לעיל בתירוצם בד"ה לימא כו' ור"י סבר בברי ושמא חייב לגמרי משמע דוק היטב:

גם מאי דמתרצים דבברי גרוע אפילו סובר אביי לר"י דברי עדיף קשה הלא מוכח ממתניתין דסוף המניח דסברי חכמים המע"ה והתם איירי בברי גרוע ע"ע ודוק. אחר אמרי זאת מצאתי בתוס' דכתובות דמקשים כן ע"ע: בא"ד וא"ת לרב ושמואל דפטרי בנ' ידענא כו' מודה מקצת אמאי חייב יהא נאמן במה שכופר במגו כו' וי"ל דאין אדם כו' קצת קשה לי אדלא אסיק אדעתם עדיין תירוצם למה לא מקשים לרב נחמן דאית לי' באינו יודע פטור מודה מקצת אמאי יהא חייב יהא נאמן במגו דהוה טען אינו יודע על הכל דהא דתירצי הש"ס דאינו נאמן במגו דכופר הכל היינו משום דאינו יכול להעיז נגד חבירו בדבר אשר יודע בודאי שקרו משא"כ בשטוען איני יודע דאין חבירו יודע בשקרו אם שכח אם לא שכח ודוק ודאי למאי דפירש רש"י על הא דאינו יכול להעיז נגד חבירו שעשה לו טובה ואינו יכול לכפור הכל כן יש לומר אפילו בטענת איני יודע אבל התוס' ימאנו זה ועיין עליהם במקומות הרבה ובפרט בב"ק דף ק"ז ע"ע ודוק:

בד"ה ר"נ ור"י כו' אבל אחר שניתקנה שבועת היסת חייב לישבע כו' והנה ידוע דשבועת היסת תיקנה ר"נ ובזה יתיישב הא דהקדים הש"ס ר"נ לר"י לומר דאמר דינו לפי הזמן דר"י ואילו הקדים ר"י לר"נ ה"א אפילו לזמנו אמר כן וק"ל. והא דכתבו דאל"כ כל נתבע יאמר א"י כו' היינו אחר שיהי' חייב בטוען בריא ובאומר א"י יהי' פטור משבועה ודלא כמהרש"א: בד"ה ה"נ כגון כו' וא"ת ובפרק כל הנשבעין כו' לכאורה יש לתרץ דע"כ לא סבור ר"נ מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אלא בשטען איני יודע דאמרינן ה"ל לידע וכדכתבו תוס' בב"ק פרק הפרה בתחלתו וגם הכא בד"ה ר"ה ור"י רמזו כן משא"כ בשניהם חשודים דליכא למימר הכי ועיין בתוס' ח"ה דשם אמרו דר' אבא אמר דינו מתוך שאינו יכול לשבע משלם מסברא ולא מקרא דשבועת ה' תהי' בין שניהם וא"כ יש לן לומר דר"נ לית לי' משאיל"מ אלא א"כ מאי דרמיז לן הקרא ולא יותר דוק:

בא"ד ודוקא בחשוד המתויב שבועה דאורייתא אבל בשבועה דרבנן כו' ודאי השתא הוצרכו לכך הואיל דאמרינן דאף כשהתובע אינו יכול לשבע לא יטול וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה