אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף צז.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף צז.

דף צו:

א"ל רב כהנא ור"א לרב דינא הכי כו' הא דקאמרו לרב דינא הכי ותו לא מידי ואי הם ידעו דלאו דינא הכי אלא כדסברו הם ה"ל למימר בפירוש הדין ונראה לפרש דהנה אי' בב"ק שם דף י"א אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין כו' ופירש"י שם אמר שמואל מנהג דיינין הוא שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן שאם גנב וגזל בהמה כו' אין שמין השברי' לבעלים כו' אלא משלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו אלא לנזקין שמין כדכתיב והמת יהי' לו ע"כ ועיין בתוספ' שם דלא ניחא להו כפירש"י דפי' דמנהג דיינין כך הוא אלא דהדין הוא כן. והנה בין הני תרי פירושים יש לומר נפקות' הלזה דלפרש"י דמנהג דיינין כך הוא וא"כ יש לומר דבאמת מן הדין לא היה לגנב ולגזלן אפי' לשלם בהמה מעלי' אלא להחזיר הנבלה דאין חילוק בין כל כ"ד אבות נזיקין וכדכתבו תוספות הכא רק דהנהיגו הדיינים לפסוק כך בגזלן ובגנב ואפשר דטעמייהו משום קנסא ולפי זה ודאי דלא אמרינן כן בשואל דלמה נקנוס אותו אבל אי אמרינן דהדין הוא כך בגנב וגזלן שישלמו בהמה מעולה א"כ י"ל דאף בשואל כן ונתנו תוספות שם הטעם וז"ל משום דקנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים כו' והיינו טעמא דמ"ד אף לשואל כיון דחייב באונסין נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד בעלים והדמי' הוא דנתתייב כמו גנב וגזלן ע"כ ע"ש. נמצא גם הכא דשפיר קאמרו דינא הכי בתמי' דאי הוה דינא הכי בגנב וגזלן א"כ שפיר קאמרת דמ"ש שואל מגנב אבל השתא דלאו דינא הכי אלא דהמנהג כך הוא ואפשר דמשום קנס חכמים בגנב וגזלן א"כ למה פסקת כך בשואל ודוק:

עוד בגמרא ההוא גברא דשאיל שונר' כו' כה"ג מאי כ' נראה דקא מבעי' לי' הואיל דעכברים הרגוה הוה כמו טריפה חי' אף דהוא אונס חייב השואל הואיל דממקום אחר בא האונס וא"כ אף בעכברי' שהרגוה נאמר כן וק"ל. ואפשר לומר לפי זה דהלישנא אחרינא דרב אשי סובר באמת כן בהרגוה העכברים דחייב השואל הואיל ובא האונס ממקום אחר כטריפת זאב או כלב וק"ל:

עוד בגמרא אמר רבא האי מאן דבעי כו' ואי פקח הוא נימא לי' שאיל ברישא בא לאשמעינן בזה דלא תימא הואיל דכבר אמר והתרצה את עצמו להשקותו מים דהוה שאילה בבעלים וכדס"ד לעיל בש"ס דף צ"ד דקאמר פרה במשיכה ובעלים באמירה לכך אמר רבא דאינו כן דבאמירה לא הוה עדיין שואל לו אלא בשעת הליכתן או מזמנין עצמן לילך כדכתבו תוספ' שם והביאו ראי' מהכא דאמר רבא ג"כ מקרי דרדקי כו' בעידן עבידתי' כשאילה בבעלים דמו וק"ל:

בגמרא אמרו לי' רבנן לרבא שאיל לן מר כו' נראה דהם כיוונו להחזיק טובה לרבא לומר דטובה גדולה עושה עמהם בלמודו עמם כמו המשאיל אשר ישאל כלי לשואל ונותן לו ברשותו להיות כל הנאה שלו וכן הם כל הנאה שלהם ואינן מהני' לרבא כלום ורבא איקפד עליהם דבמה שהם רוצים להחזיק לו טובה מיגרעי גרעי בזמן אשר ישאלו דבר מה ממנו וק"ל. הניחא למ"ד כו' עיין מה שכתבתי לעיל דף פ"א ע"א על הניחא דהתם דגם כאן י"ל כן: בתוס' ד"ה כה"ג מאי תימא כו' וי"ל דאבעי לי' אם שינה כו' מ"מ לא א"ש לפי דבריהם הא דקאמר כי מתה מחמת מלאכה דמי' דגם בשאר שומרים איכא למבעי אי מקרי שינה או לא וק"ל:

בתוס' ד"ה שאלה חצי יום כו' זו אף זו קתני כו' בדבריהם אלו יתיישב נמי היטב הא דתני בסיפא זה אומר א"י וזה אומר א"י יחלוקו ולכאורה הוא מיותר דאפי' לא תני לי' הוה ידעינן לי' דהלא א"א לומר דחייב השואל הואיל דהמשאיל טוענו מספק וגם שמעינן כן מרישא דתני בזמן שטען המשאיל ברי והשואל שמא דהוא חייב ש"מ באשר טען המשאיל שמא אין השואל חייב דאל"כ ה"ל למימר רבותא טפי ואי תימא דה"א דפטור השואל זה הוה שמעינן מסיפא דרישא דתני באשר טען המשאיל שמא והשואל ברי דפטור דמשמע בטוענו נמי שמא אינו פטור א"כ ע"כ לומר דיחלוקו בשמא ושמא אבל במה שכתבו א"ש הואיל דבתלת בבי יש לחלק בינייהו ולומר דיש בחד מנייהו סברא טפי לומר יחלוקו מאידך א"כ אי לאו דתני לי' ה"א דבאות' בבא הוא דאמרינן יחלוקו ולא באידך ודוק:

והנה זולת דבריהם יש לומר דגם בבבא דרישא הוה זו ואף זו דבשאלה חצי יום כו' הוה יותר דומה לאיני יודע אם פרעתיך מאשר דומה שכר אחת כו' ועיין בנ"י וכן משמע לקמן בתוס' ד"ה והלא אומר א"י כו' וק"ל: וכן אפשר לפרש הא דמהפך אחר כך התנא ומתחיל לומר המשאיל אומר שאולה מתה כו' ולא כתחלה דהתחיל בשכרה חצי היום כו' משום דרצה ג"כ לשנותה בזו אף זו דכבר כתבו תוספות לקמן בד"ה והלא אומר א"י כו' דברי דמשאיל עדיף מדשואל ע"ש וא"כ יש לומר דבשאולה ושכור' הוה ברי דמשאיל עדיף טפי מבשאלה חצי יום כו' ודוק:

ובזה יש ליתן טוב טעם הא דמהפך בסיפא דרישא ומתחיל מטענת השואל מה דלא עביד ברישא דהתחיל בטענה דמשאיל משום דגם שם תני לי' בזו אף זו דהא דטעין שכור' מתה הוא בריא טוב להשואל יותר מאשר טוען ביום שהית' כו' דיותר יש להמשאיל לידע בשתי פרות מבחדא פרה וק"ל. וא"כ אי הוה תני טענת המשאיל ברישא היינו שטען איני יודע א"כ הוה כל אפי' שוין דהלא השואל כבר ידע שאין המשאיל יודע ודוק. ובזה יש לפרש נמי הא דלא נקיט ברישא דסיפא כ"א חדא בבא והיינו שתי פרות משום דלשם א"א למתני זו אף זו דהלא כל א' טוען בריא וק"ל:

בתוס' ד"ה ביום שהיתה כו' עד ואינו תימא דלא הוה דומי' דסיפא כו' ואף דלמאי דמוקי הש"ס שם דנשבע ע"י גלגול היינו לרב הונא ולר"י אבל לר"נ בלאו הכי א"ש דמיירי בשיש עסק שבועה ביניהם וכדכתב רש"י שם וגם בתו' מ"מ גם לרב הונא ולר"י קשה דנימא בסיפא דרישא ישבע ע"י גלגול אי מיירי נמי בשאינו מאמינו ובסיפא מתוך שאיל"מ דהלא אפשר דגם ר"ה ור"י סבירא להו הדין משאיל"מ במקום אשר ימצא כן ודוק וכתבתי זאת אחר שראיתי בספר מהר"מ דלא עיין כל צרכו במקום הזה וביותר תמהתי על מה אשר מצאתי בספר תורת חיים דדרך ג"כ בדרך לא סלולה בדבר הזה לקמן בתוס' ד"ה משכחת לה כו' ולא האמנתי כי מעשה אצבעותי' הוא אלא איזה תלמיד טועה כתבו וק"ל. עיין בבעל המאור מה שכתב לקמן על מתני' דזה אומר גדול כו' דמשמע משם דמגלגלין בשהנתבע אומר איני יודע ואמרינן משאיל"מ. באותו דבור וי"ל דילפינן בקדושי' כו' עד וילפינן נמי כו' כיון דהוה כעין העיקר כו' מאי דמקשה מהרש"א דא"כ נימא נמי דמגלגלים בטענת ספק אפילו דבר שאינו דומה הואיל דהוה כעין העיקר והיינו בשבועת השומרים דמשביעו בטענת ספק אפשר ליישב דמ"מ לא הוה כעין העיקר דלכך משביעו שם הואיל דהשומר יכול להעיז נגדו שאינו יודע בשקרו ומטעם הוה סביר ר' חייא בר"י דאפילו אינו מודה מקצת משביעו משא"כ בטענת כפירה עיין בב"ק דף ק"ז ובסמוך דף צ"ח דוק:

ואי קשי' לכאורה הא קשה דהואיל דמג"ש דשבועה נלמד הגלגול א"כ נימא דנוכל להשביעו בעיקר הטענה בספק הדומה הואיל דמג"ש ילפינן מסוטה א"כ טמא דומי' דסוטה דש ליישב ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה