כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף צו:
בגמרא מה נפשך אי שואל כו' ומ"ש דאי שואל הוי כו' נ"ל דהאי שקלי' וטרי' הש"ס קאמר לי' ולא רבא ורבא לא הוה קאמר כ"א בעל לא שואל הוי ולא ש"ש הוי אלא לוקח רק דהש"ס מפרש מילתי' דבעי' דרב"ח מקודם ואח"כ קאמר מאי דפשיט רבא ודוק ותמצא כי כן הוא במשמעות הש"ס: בתוס' ד"ה בעל בנכסי אשתו לא שואל הוי כו' ומיהו נראה לר"י דש"ח הוי וחייב בפשיעה כו' לפי זה מדוקדק במאי דמאריך רבא וקאמר לא שואל הור ולא ש"ש אלא לוקח ולא קאמר בקיצור בעל לוקח הוה אלא דיוק קאתי לאשמעינן לא שואל הוה ולא ש"ש אלא ש"ח וק"ל:
בגמרא אלא אמר רבא לא מבעי' כחש בשר מחמת מלאכה דפטור כו' נראה דה"ק רבא לא מבעי' כו' דודאי לא אבעי כחש מחמת מלאכה אלא בעי מתה מחמת מלאכה וק"ל:
ונ"ל. ליתן טעם ולחלק בין מתה מחמת מלאכה ובין מתה מחמת עצמה אף דהוה אונס גדול ואפ"ה חייב ומתה מחמת מלאכה דלא הוה אונס כ"כ ואפ"ה פטור. משום דבשעת שאלה הועמד דבר הנשאל ברשות השואל להיות קנוי לו כאלו הוא שלו בשביל שכל הנאה שלו לעשות בו מלאכתו ולכך מתה מחמת עצמה חייב שהרי היא שלו אבל מתה מחמת מלאכה דין הוא שיפטור אחר שאינו יכול לעשות בו מלאכתו ולא היתה מתחלה ראויה לכך להיותה שאול' לו כדי שנאמר שתהי' קנוי' לו להיותה כאלו היא שלו וק"ל:
עוד בגמרא ההוא גברא דשאיל נרגא כו' ואי ליכא סהדי מאי כו' הא דלא מבעי לי' זה היאך ישלם השואל בכל שיאל דעלמא ונטר עד הכא נראה לתת טעם בזה דהנה כבר כתבו אחרונים ז"ל (כדאי' בנ"י) דהא דפסק רבא להביא סהדי ולא האמינו בשבועה איירי במקום שיש רואים והנה אי' לעיל בב"ק דף י"א אם טרף יביאהו עד כו' יביא עדים כו' אבא שאול אומר יביא עדודה לב"ד (ועיין בתוס' שם) וא"כ אי לאו דפסק רבא דיביא עדים לא הי' מסופק בזה דכבר ידע הדרוש דאבא שאול יביא עדודה לב"ד כדאי' שם אבל השתא דחזינן דרבא פסק דיביא עדים וא"כ מידרש יביאהו עד כפשוטו ולכך בעי וק"ל: