כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף צ:
בגמ' ת"ר החוסם כו' ר"י אמר חייב עקימת פיו הוה מעשה ר"ל אמר פטור קלא לא הוה מעשה הא דנקטו הני תרי אמוראי כל אחד לישנא לעצמו ולא כדרך הש"ס ולא ה"ל למימר אלא ר"ל אמר פטור דעקימת פיו לא הוה מעשה או ר"י ה"ל לומר קלא הוה מעשה נראה דודאי ר"ל מודה דעקימת פיו הוה מעשה וגם ר"י מודה דקלא לא הוה מעשה ולא פליגי הכא אלא באיזה דבר דעושה החסימה ור"י סבר דעקימת פיו עושה עיקר החסימה דאי לאו דעוקם את פיהו לא הי' נשמע קולו ולא היתה נחסם הבהמה ולכך הוה לאו שיש בו מעשה ור"ל סבר דעיקר החסימה בא מכח קולו וקלא אין בו ממש ולכך הוה לאו שאין בו מעשה דוק:
בתוס' ד"ה מחלפי אהדדי כו' שלא מדעתן כו' דאל"כ מאי רבותא דהנהו חסידים וק"ל:
בד"ה ר"י אומר חייב כו' תימא כו' עד ולהכי פריך הכא ר"י לר"ל ממימר כו' משום דלכאורה הוה אפשר לדקדק מאי מקשה ר"י ממימר אחוסם הלא כבר אמר התנא חוץ ממימר אבל שארי הדברים אינו חייב עליהם וק"ל: בא"ד וא"ת כו' ומשני שאני עדים זוממין כו' הביאו התירוץ הזה משום דמזה נראה לכאורה דקושי' המקשן קאי אמגדף (ולא כדתירצו באמת דלא קאי אלא אעדים זוממין) הואיל דחזינן דבתירוץ הב' נקטה הש"ס בלישני' שאני עדים זוממין ובתירוץ הראשון נקטה שאני מגדף ולא נקטה נמי שאני עדים זוממין כבתירוץ הב' אלא ע"כ הואיל דקושיתם דלבתרי' קאי נמי אמגדף לכך נקטה הש"ס נמי בהתירוץ מגדף. וע"ז מתרצי' תוס' בסמוך דלעולם דהקושי' לא קאי אלא אעדים זוממין ואי משום דנקט בלישני' שאני מגדף ולא נקט שאני עדים זוממין משום דבמגדף קאי האי תירוצא הואיל דישנו בקול אף לפי המסקנא משא"כ בעדים זוממין לא קאי האי תירוצא לפי האמת לכך נקט בלישני' שאני מגדף ולא עדים זוממין דוק:
בתוס' ד"ה ר"ל אמר פטור כו' וא"ת דבאלו הן הלוקין פליג ר"י ור"ל כו' יש לומר דאי לאו דתירצו לפני זה דנפקא לר"ל מלעשות דאין לוקין כו' הוה אפשר לומר דע"כ לא קאמר ר"ל דלוקין אלאו שאין בו מעשה אלא בדבר שא"א להמצא בו מעשה דומי' דנותר אבל בדבר שאפשר להמצא בו מעשה דומיא דחסימה מסברא אמרינן דאין לוקין אלא בעושה מעשה דוקא אבל השתא דאמרו דר"ל יליף לי' מקרא דלעשות ובקרא סתמא כתיב ואין לחלק א"כ בכך וק"ל: