אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף פ.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף פ.

דף עט:

במתני' השוכר הפרה כו' וחרש בבקעה אם נשבר הקנקן פטור ע"כ הנה לכאורה ה"ל לומר רבותא טפי אפילו חרש בהר דפטור דהרי לא שינה. ואפשר לומר דבא לאשמעינן דאפילו הבקעה מוחזקת בגונדרי עיין בנ"י:

בגמרא היכא דלא שני בה מאן משלם. הנה לולי דברי תוס' ז"ל הוה אפשר לומר דאי בדשר אף שהשוכר שכר הפועלים אפשר שהם פטורים דיכולים לומר אי הוה ידעינן דלא השכיר המשכיר לך כ"א לחרוש בבקעה לא הוו חרשינן בהר דודאי המשכיר ידע טיבו דקנקנו דאינו יכול לעמוד בהר ואנן הוו סברינן דהקנקן חזק ויכול לקיים אפילו בהר וק"ל:

עוד בגמרא רבא אמר קשה למשאוי תנן. הנה אף דכתוב במתני' בפירוש קשה כמשאוי אפשר לומר דרבא יפרש כך דהנה משא דחמור הוא לתך שהוא ט"ו סאין ואם מרבה במשאי ג' קבין הרי הוא חייב כדמסיים מתני' והנה אם היה לו להביא חטים ט"ו סאין וטען עליו ט"ו סאין וחצי שעורים הנה אף דהרבה בנפח ג' קבין מ"מ מיעט במשא ג' קבין וא"כ אכתי לא עבר על דעת המשכיר שבמה שריבה בנפח כנגדו מיעט במשא אבל כשטען עליו ט"ז סאין הנה הרבה בנפח סאה שלימה אבל לא נחשב מ"מ הרבוי כ"א מ"ג קבין דנפח של ג' קבין נחשבין נגד המיעוט דמשא של שעורים ולא נשאר לן הרבוי דנפח כ"א מ"ג קבין וא"כ שפיר אמר קשה כמשאו היינו רבוי דנפח הוא שוה לרבוי המשא מה רבוי המשא הוא מ"ג קבין אף רבוי הנפח הוא מ"ג קבין דוק:

בתוס' ד"ה ואי דוכתא כו' ואין נראה דלא ס"ל כסומכוס כו' נראה לקיים פירש"י ומיירי בתשלומין דשכירות והרי המשכיר הוחזק וק"ל:

בד"ה שפחה זו שוטה היא כו' עד יבהנהו דהכא נמי קלא אית להו כו' ק"ק לפי זה מאי קמבעי' לי' לר"א היו בה כל המומין הללו מהו כו' ופירשו תוס' לקמן דשאלתו הוא היאך הוא פירושא דברייתא הלא ע"כ אם יש בה כל המומין הללו אין זה מקח טעות ולא מיירי אלא היכא דליתנהו לכולהו דאל"כ ה"ל לר' יוחנן למימר רבותא טפי במומין דשפחה אף דאית להו קול והוה סברא לומר דודאי ידע ושמע דאית לה כל הני מומין ולא נאמר דיאמר הלוקח מסתמא כל הני דקאמר ליתנהו לכולהו כו' אלא אפ"ה אמרינן בהו דהוה מקח טעות מכש"כ במומין דלית להו קול דאפשר לומר טפי דאמר מסתמא ליתנהו כו' וא"ת דר"י נקט הנו מומין משום סיפא מום זה ומום אחר אף דלית להו קול והוה אפשר לומר דלא סביר וקביל אפ"ה אמרינן הואיל שאין מזכיר אלא מום א' כו' וכדכתבו תוס' דא"כ קשה מנ"ל למימר תנ"ה דלמא ע"כ לא קאמרה הברייתא דאין זה מקח טעות אלא בהנהו מומין דאית להו קול אבל לא במומין דלית להו קול ודוק:

בד"ה הי' בה כל מומין כו' משום דאמר לוקח מסתמא כו' ומדהא ליתא הא נמי ליתא כו' ע"כ הוצרכו לזה דע"כ הברייתא דאומרת הי' בה מום אחד היינו אותו שמקפיד דאל"כ למה קאמר מום אחד הלא אית בה כל המומין וכן צ"ל ברש"י ד"ה היו בה כו' וק"ל:

אבל ק"ק למה באמת נקטה הש"ס היה בה מום א' לומר דאינו מקפיד כ"א על מום אחד לימא דמקפיד הואיל דאית בה כל המומין ואי הוה חסר אפי' מום א' לא הי' מקפיד וא"כ לא הוה צריכנא לומר סברא זאת מדהא ליתא הא נמי ליתא דהיא נאמרת בדוחק קצת אם לא דנימא דהברייתא רבותא קמ"ל במלתא דא. אבל מכל מקום ק"ק אף דפשיט לי' אם היו בה כל המומין הללו דאין זה מקח טעות מ"מ אפשר דוקא אם אינו מקפיד כ"א על מום א' אבל אם מקפיד על כולם בהדדי אפשר דהוה מקח טעות דדלמא הלוקח סבר מסתמא כל הני דקאמר ליתנהו לכולהו אבל אי הוה ידע דאיתנייהו לכולהו לא הוה סביר וקיבל דוק:

גם אפשר לדקדק דאי איתא דהוה מקח טעות בשהי' בה כל המומין וזהו פירושא דברייתא כדאי' בתוספות מנ"ל לומר תנ"ה דלמא הברייתא מיירי במילתא אחריתי מה דלא איירי בה ר"י דהברייתא איירי בהי' בה כל המומין ור"י מיירי בדליתני לכולהו או איפכא וק"ל וי"ל:

בא"ד אבל אם כולם אמת כו' והא דקתני מום זה ומום אחר ה"ה הזכיר לו כמה מומין כיון שכולם בה אין זה מקח טעות. ובזה אפשר לומר דהגירסא שהי' כתובה לפני רש"י ז"ל היא באמת ובתמים וה"ק אפי' הי' בה כל המומין הללו אין זה מקח טעות ולאו דוקא במום זה ומום אחר וק"ל: בא"ד בתוספתא דכתובות כו' יפה כיון כאן מהרש"א אבל במאי דכתב סמוך לזה דהוכחת התוס' "ל הוא מדנקט ג' מומין ע"ע אין הדין עמו אלא הוכחת התוס' הוא מדנקט' התוספתא המומין ואמרה אחר זה אם א"ל אותו מום ומום אחר עמו ומאי האי דקאמר אותו מום אי תימא דאותו מום אשר מקפיד עליו הלא הוא מקפיד על כל המומין דהלא אמר והתנה ע"מ שאין בה מומין משמע שאינו מרוצה כ"א באין בה מומין כלל אלא ודאי דר"ל דאותו מום שיש בה ועוד מום שאין בה ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה