אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף עח.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף עח.

דף עז:

פשיטא בעי לזבוני כו' אלא איבעי לזבוני כו' מאי כו' הא דקאמר אחלה פשיטא ואח"כ בעי בעייתו נראה דבזה בא להראות דלא תבין בעייתו דעל המנה אשר לא רצה למכור אי אשכח מאן דזבן במאה הוא דבעי אי אמרינן בי' דלא הוה כמוכר שדהו מפני רעתה אבל אותה מנה אשר רצה למכור תחלה הוה מוכר שדהו מפני רעתה ועל אותה מנה מקחו קיים אף דלא קיבל כל שוויי' או אפכא דלא תימא דבעייתו היא על אותה מנה אבל על המנה אשר לא רצה למכור ודאי לי' דלא הוה כמוכר שדהו מפני רעתה לכך קאמר תחלה פשיטא כו' כלומר בזה הוא דפשיטא לי' מכל וכל בין במנה אשר רצה למכור ובין באותה מנה אשר לא רצה למכור אבל באופן השני מבעי לי מכל וכל וכדכתבתי לעיל בסוגיא דבעה"ב אמר לשוכר לשכור בג' ושכר בד' ע"ש ועיין בב"ח סימן ק"ץ מה שכתב בזה ודוק:

בגמרא מ"ש רישא דלא קמפליג ומ"ש סיפא דקא מפליג. יש לדקדק מאי ס"ד דהמקשה בענין זה אי ניחא לי' החילוק דהוחמה והוחלקה עד שאפי' אם לא נתפרש בסיפא דמתני' הי' הוא ג"כ מחלק ביניהם א"כ בקיצור ה"ל לאקשוי ארישא דמתני' מכח סברא ואי לא ניחא לי' לחלק ביניהם א"כ בקיצור ה"ל לאקשוי אסיפא דמתני' דלמה נחלק ביניהם. ונ"ל דודאי הסברא נותנת לחלק ביניהם אלא דס"ד לומר דמ"מ נחייבו בדשינה מבקעה להר ומהר לבקעה אף דאירע לו אונס הואיל דתחילתו בפשיעה הוה ולא צריכנא שיבא האונס מכח הפשיעה קצת כדס"ד לפי מאי שרצה תוס' להקשות וכאשר סובר הרי"ף אבל באשר ראה דבסיפא קאמר דפטור בשאירע לו אונס אף דתחלתו בפשיעה הוה ש"מ דצריך לבוא האונס מכח הפשיעה וע"כ מקשה ארישא מכח הסיפא וק"ל: ובאמת נראה לומר לדעת הרי"ף ז"ל דסובר תחלתו פשיעה וסופו באונס חייב אף דהאונס לא בא כלל מחמת פשיעה דהכא שאני דעלוי עלי' לשמירתו לענין אונס הזה משא"כ באונס אחר דלא עילוי עליי' ולא מגרע גרעי' וק"ל: רחב"א אר"י הא מני ר"מ הוא כו' לא יקשה לך מאי דוחקא דר"י דמקים למתני' בתרי תנאי במאי דמצינו במקום אחר דלא ניחא להו לומר כן עד דאמרו בכל מקום רישא כפלונ וסיפא כפלוני בלשון קושיא די"ל דהכא שאני דאי הוה אתיא רישא וסיפא כחד תנא אמאי נקט הסיפא בבא בפני עצמה דהדר אמר השוכר את החמור כו' ה"ל למיתני חילוקה דסיפא ארישא גופא והל"ל לבתר דסיים הרישא אם החליקה בהר חייב ואם הוחמה פטור כו' אלא ודאי דרבי נקט ברישא מילתא דר"מ ובסיפא מילתא דרבנן ק"ל:

בתוס' ד"ה כגון שמת מחמת אויר פי' שידוע כו' משום דקשיא להו אמילתא דרש"י ז"ל דבא לומר אפילו מתה מאלי' תלינן דמתה מחמת אויר דהר או דבקעה וא"כ למה נקט שמתה מחמת אויר הל"ל דמתה מאלי'. וגם לדברי רש"י ז"ל פליגי כבר בהא מילתא אביי ורבא בהמפקיד. וגם לא הוה א"ש הא דקאמר בסיפא אם הוחלקה בהר חייב דמשמע אבל אם לא הוחלקה אלא מתה מאלי' פטור ואח"כ אמר ואם הוחמה פטור דמשמע אבל אם מתה מאלי' חייב וכן בבקעה אבל לתוס' ז"ל א"ש ודוק:

בד"ה ר"י בר"ח אמרי כו' עד והשתא כל אלו אמוראי כו' דלאביי דאמר כו' א"ש מתני' בלאו הני שינוי כו' וא"ת והא שמעינן לה מרישא כו' ע"כ. והנה נ"ל לומר דגם לאביי צריכנא לכל הני שינוי משום דקושיתם אשר מקשים הכא ובתירוצם דכל הני אמוראי יתורץ קושיתם דודאי אי לא הוה אפשר להמצא פשיעה אחרת כ"א הוחמה בבקעה והוחלקה בהר ודאי דהוה קשה ל"ל לאשמעינן בסיפא דחייב הואיל דשמעינן ברישא אבל השתא דאתי כל הני אמוראי ומצאו פשיעה אחרת בכל אחת וא"כ אי לא הוה שמעינן בסיפא דהוחלקה בהר והוחמה בבקעה דחייב ה"א דפטור עלי' ואי משום דחייב ברישא זהו משום פשיעה אחרת והיינו משום שינוי אויר שהי' באותו יום או משום פשיעה דנחשים שרגילים להיות בהר יותר מבקעה או אפכא אבל בהחלקה בהר ולא הי' באותו יום שינוי אויר ה"א דפטור ודוק היטב כי נראה לי נכון מאוד והיודע יבחר:

בא"ד עוד דכתבו וא"ת והא שמעינן לה מרישא דאפי' מתה כדרכה חייב כו' הא דלא הקשו כן לרבה לפי מאי דס"ל השתא דלא מחייב בהכישה נחש אלא משום דהוה תחלה בפשיעה בהוחמה והוחלקה וא"כ ל"ל לאשמעינן בסיפא דחייב בהוחלקה והוחמה י"ל דלרבה הוה אפשר לתרץ ולומר דהסיפא אשמעינן דיוקא דאינו חייב כ"א בהוחלקה בהר והוחמה בבקעה לאפוקי מתה מאלי' פטור ולית לי' לרבה הא דאביי דאמרינן הבלא דאגמא קטלי ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה