כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף עז:
בגמרא בשלמא כל כו' אלא החוזר בו לאתויי מאי כו' בב"ק דף ק"ב כתבו תוספ' לחד לישנא דכל החוזר וכל המשנה דהלשון דכל משמע דבא לפסוק הלכתא ע"ע ואם כן יש לדקדק הכא מאי מקשה דלמא משום הכי קתני כל החוזר לפסוק הלכתא ואי משום דכבר תני לעיל השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה דסתם התנא כבר כר"ד לזה י"ל דכבר מצינו כמה פעמים דאף דסתם רבי כחד תנא אפ"ה לא פסקינן כוותיה ודרך הש"ס לומר על כה"ג מתני' יחידאה היא וא"כ גם הכא הי' אפשר לומר כן ולהכי רצה רבי להורות בלישניה דנפסוק כר"ד. וי"ל דא"כ הוה קשה לי' למה תני כל המשנה כו' לא ה"ל למתני כ"א המשנה ידו על התחתונה והוה מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בב"ק וסתם במציעא והלכה כסתם אלא ודאי דלישנא דכל לא משמע לי' כלל לפסוק הלכתא וא"כ שפיר קמקשה כל החוזר לאתוי מאי אלא ודאי לרבות פועל. ובהכי מתפרש שפיר דאמר תחלה בשלמא כל המשנה כו' ואח"כ מקשה קושיתו וק"ל:
בגמרא אמר מר כו' קס"ד כו' ולא יהא אלא ב"ח כו' ועוד הא ארעא דיהיב זוזי אמר ר"נ מעידית שבה ומזיבורית שבה. יש לדקדק מאי ס"ד דידי' דקאמר הא ארעא דיהיב זוזי הלא הואיל דהמקח חוזר למה נכוף אותו ליטול התשלומין מאותה קרקע. גם מאי ועוד דקאמר וכי לא ה"ל די בקושיתו הראשונה ומאי משני מעידית שבה ומזיבורית שבה ולמה יטול מעידית שבאותה קרקע ומאי דכתבו תוס' ז"ל בזה אינו רמוז בגמרא. ונ"ל דהמקשן הוה מסופק במאי דתני בברייתא מהיכן מגבי אהי קאי אי קאי בדאמר לי' הלוקח תן לי מעותי ובדאמר המוכר נמי הילך מעותיך או אי קאי בדאמר הלוקח תן לי קרקע והמוכר ג"כ הילך קרקע ואי כדקאי על מאי דרצה בחזרת המקח לגמרי ובהחזרת המעות על זה הוה קשה לי' למה יגבה מעידית שבנכסים לא יהא אלא ב"ח דגובה חובו מבינוני אבל אי קאי בשנטל הברירה בקיום המקח כנגד המעות אזי לא הוה קשה לי' קושיא זאת דלא יהא אלא ב"ח דהלא אין זה ב"ח אלא לוקח מקצת קרקע וע"ז הוה קשה לי' הא ארעא דיהיב זוזי והרי הוא רוצה בקיום מקצת המקח ולמה יטול מעידית שבשאר נכסיו וע"ז תירץ רנב"י מעידית שבה כו' דס"ל דקאי על הא דאשר רוצה לקיים מקצת המקח ולכך נוטל מעידית שבה אם המוכר חוזר ומזיבוריא אם הלוקח חוזר והטעם נ"ל באמת אחר דקיימא לן הקונה סתם מקצת שדה נוטל מזיבורית שבה דכיון דאמר מקצת משמנים ביניהם ונוטל כחוש כדאיתא בב"ב וא"כ כשהלוקח חוזר והמוכר רוצה ליתן לו קרקע מה שקנה נגד מעותיו ה"ל קונה מקצת השדה ולכך נוטל כחוש שבה אבל אם המוכר חוזר ומתחלה הקנה לי' באמת כל השדה רק עתה אינו רוצה לקיים המקח כ"א נגד המעות שקיבל והנה הוא כלוקח מקצת השדה דהרי מתחלה הקנה כל השדה אף מה שלא כנגד המעות רק עתה רוצה לחזור וליטול מקצת השדה לעצמו לכך נוטל הלוקח העידית שבה והוא אינו מחזיק לו כ"א הזיבורית שבה. ועתה בא ר"א ברי' דר"א ואמר אפי' תימא כו' משום דקשיא לי' לישנא דמגבי' דמשמע לי' דמגבי' בעד חובו ולא משמע לי' לשון קניה ולכך משני סתם כו' וא"כ קאי על חזרת המקח דוק:
בגמרא א"ל ברי' דר"י לר"א והא אמרינן משמי' דרבא קני' א"ל תתרגם שמעתיך כו' נראה דר"א בריה דר"י שמע סתם בשם רבא דקני בדעייל ונפיק וגם שמע דאמר לא קני ולכך סבר דיש לחלק בין זוזי או זוזא דאל"כ הוה קשה רבא אדרבא וע"ז תירץ לו ר"א תתרגם שמעתיך כו' כלומר לא כמו שאתה סובר דיש לחלק בין זוזי או זוזא ובהכי תתרץ דברי רבא דלא יהיו קשים אהדד דאינו כן רק מאי דאמר קני מיירי במוכר שדהו מפני רעתה. והנה רש"י פירש אהא דזבין לי' חמרא חמור ע"כ וכתב נ"י דאי הוה יין ה"ל לומר דיקנה נגד מעותיו ולמה קאמר ולא קני דמשמע לגמרי לא קני אבל אם מיירי בחמור א"ש דודאי אין דעת האדם לקנות מקצת בהמה טמאה ע"כ. והנה עוד יש לדקדק דמנ"ל דהא דאמר לא קני דר"ל לא קני לגמרי ודלמא דוקא שלא כנגד מעותיו לא קני. ונ"ל ליישב פרש"י במאי דכתבתי בסמוך דר"א ברי' דר"י לא שמע בהדיא משמי' דרבא דקני בדפש חד זוזא רק שמע משמו דאמר קני והוא רצה לחלק א"כ ביז זוזי וזוזא וא"כ י"ל דאי הוה מיירי ביין מאי הוה קשה לי' דלמא הא דאמר קני היינו כנגד מעותיו והא דאמר לא קני היינו שלא כנגד מעותיו לכך פירש"י ז"ל דמיירי בחמור וא"כ הא דאמר לא קני ודאי לגמרי משמע והא דאמר קני ג"כ לגמרי משמע וק"ל: