אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף עא:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף עא:

דף עא.

בגמרא בשלמא סיפא לחומרא כו' נראה דאפשר לומר דאי לאו דסיפא לחומרא כלומר דלא ראינו דמחמיר בסיפא במקום דליכא רבית מדאורייתא דאפ"ה אוסר הואיל דמתחזי כרבית לא הוה קשה לי' על הרישא דהוה אפשר לי' לפרש הרישא בדאמר הנכרי לישראל תן לפלוני ישראל והפטר ולא הניחם ע"ג קרקע רק דישראל השני נטלן מיד ישראל הראשון ואעפ"כ מותר הואיל דפטרו הנכרי אבל השתא דחזינן דסיפא לחומרא אע"ג דלא הי' רבית דאורייתא אפ"ה מחמירין הואיל דמתחזי כרבית וא"כ א"א לפרש הרישא דאמר תן לישראל והפטר דה"נ הואיל דמיד ישראל קיבל המעות נראה כנותן לו רבית וכדאיתא בתוס' ד"ה בשלמא כו' וא"כ א"א לאוקמי הרישא אא"כ בהניחה ע"ג קרקע או בנשא ונתן וע"ז קשה לי' מאי למימרא אבל אי הוה מיירי בתן לישראל והפטר לא הוה קשה למימר' דזה הוה חידוש בודאי דמותר ואפי' דמתחזי כרבית וכדפסקינן השתא באמת וק"ל:

גם הוה אפשר לומר דשפיר ידע תירוצו דרב אשי דכי אמרינן אין שליחות לנכרי ה"מ בתרומה כו' אבל ע"ז הוה קשה לי' דא"כ סיפא ל"ל השתא ברישא דהוה לקולא אמרינן יש שליחות לנכרי סיפא דהוה לחומרא לכש"כ אלא ודאי דאית לי' אין שליחות לנכרי בכל מקום וסיפא לחומרא אמרינן דיש שליחות אבל לא לקולא וא"כ שפיר קאמר בשלמא סיפא לחומרא כלומר דאי לאו הסיפא הוה אפשר לומר דיש שליחות לנכרי אבל השתא דחזינן מסיפא דלחומרא אמרינן כן ולא לקולא לכך קשה. וא"ת דא"כ לישנא ראשון דרב אשי היאך מתוקם דא"כ סיפא ל"ל כנ"ל דיש לומר דאי לאו הסיפא ה"א ברישא דוקא אמרינן דיש שליחות לנכרי משום דאנן לדידהו אמרינן יש שליח אבל בסיפא דיהי' הנכרי שליח לישראל לפי מאי דמפרש רש"י (ולא לפי מאי שפירשו תוס') לא אמרינן דיש שליח. ובזה מתורץ קצת במאי קמפלגי התרי לישני אליבא דר"א וכי יפלגו אי אמר ר"א כי אמרינן כו' ה"מ אינהו לדידן כו' וכי חד מנייהו משקר אלא באמת דר"א אמר כן בין ללשון א' ובין ללשון ב' רק דלשון הראשון הי' מפרש דה"ק אי לא הוה תני הסיפא הוה אמרינן כן אבל באמת ס"ל לר"א דיש שליחות לנכרי בכל אנפי ולשון ב' ס"ל דלקושטא קאמר ר"א כן ודוק:

ודע דהא דאמרה הש"ס דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן לה היינו לומר דילפינן כל התורה כולה מתרומה לענין זה דאין שליחות לנכרי אבל הא דשליח של אדם כמותו לא ילפינן ממנה רק מגירושין דכתיב בי' ושילחה ועיין בקדושין ודלא כמשמע מדברי רש"י ז"ל וגם ברש"י אפשר לדחוק ולפרש כזה וק"ל:

והא דטעה רב אשי בדבר הזה אפשר לומר משום דראה דכתב לן הקרא בגירושין דשליח של אדם כמותו ולא ילפינן מתרומה ש"מ דלא ילפינן מידי מתרומה והא דאמרה הש"ס דהא דר"א בדותא היא היינו משום דודאי הא דיש שליחות לישראל לא הוה אפשר למילף מתרומה דשאני תרומה הואיל וניתן באומד ובמחשבה כדאיתא שם בקידושין משא"כ מה דאין שליחות לנכרי ילפינן שפיר מהתם דמה התם דניתן באומד ובמחשבה אין שליחות לנכרי הכא לכש"כ דלחומרא יש למילף שפיר מהתם כל התורה כולה. ולשון השני דר"א אית לי' דבהא לא טעה ר"א דנהוי גוי נעשה שליח לישראל דמסברא מוכח דלא נעשה דבמידי דלא שייך בי' לא נעשה נמי שליח והרי אינו בתורת גיטין וקידושין כדאיתא שם בקדושין ג"כ משא"כ אנן לדידהו סבר דנעשין שליח ודוק:

וראיתי ברא"ש דכתב דאפי' כתב ישראל השני שטר לגוי על עצמו אפ"ה אסור מדלא מצי הברייתא למצות היתר כ"א בהעמידו אצלו וא"כ יש לדקדק קצת מאי מקשה הש"ס על אוקימתא דרב איקא מאי למימרא או על אוקימתא דר"פ דלמא הברייתא קמ"ל בזה דאיני מותר כ"א בהעמידו ודיוקא קמ"ל וי"ל: בתוס' ד"ה כגון שנשא ונתן כו' אומר ר"ת כו' אלא מיירי נמי שנטל ונתן כו' ע"כ וא"ת א"כ מאי האי דאמרה הש"ס מ"ד נכרי גופי' אדעתא דישראל גמיר ויהיב קמ"ל ואי כדעת ר"ת הלא אפי' גמיר ויהיב אדעתא דישראל ל"ל בה הואיל דאין שליחות לנכרי אפי' לחומרא וי"ל דה"ק באמת קמ"ל אפי' גמיר ויהיב אדעתא דישראל ל"ל בה הואיל דאין שליחות לנכרי ואל תתמה על זה לומר דאין זה הסוגיא דש"ס בשום מקום כי בכל מקום הקמ"ל סותר דברי הראשונים לגמרי דהלא תמצא כן לעיל בש"ס דף ס"ו ע"א ע"ש בתוס' ד"ה קמ"ל וק"ל. אבל אי קשיא הא קשיא לכאורה על דברי ר"ת עצמן אשר מסיים וקמ"ל דלא אמרינן אדעתא דנכרי גמר ומקני לי' דמשמע בהדיא דאי הוה מקני לי' אדעתא דנכרי הוה מותר ולמה כן הלא אין שליחות לנכרי קיימא לן השתא ודבריו א"א לפרש כדפרישנא בש"ס מדקאמר דלא אמרינן כו' דבמאי דכתב תיבת דלא ודאי אין משמעותי' הכי וק"ל. גם י"ל דאי הוה אמרינן אדעתא דנכרי גמר ומקני אף דקיימא לן אין שליחות לנכרי לא הוה אסור בזה הואיל דישראל גמר ומקני אדעתא דנכרי ולא אדעתי' ואף במאי דגמר ומקני אדעתא דנכרי לא עביד מידי דיהי' ביד ישראל השני בתורת הלואת גוי מ"מ לא הוה נמי בידו בתורת הנואת ישראל דהרי ישראל הראשון מעולם לא נתן המעות בידו אדעתא דידי' דלהוי הלואה בידו מידו ואדעתי' כ"א על דעת הנכרי וא"כ לפי זה אי הוה אמר ישראל הראשון לישראל הב' בפירוש דנותן לו אדעתא דנכרי ולא אדעתי' הוה מותר באמת אבל השתא דלא אמר בפירוש כן מסתמא אמרינן דאדעתא דידי' נתן לי' והוה הלואתי' בידי' דישראל ולכך אסור ודוק:

אבל קשה לי דא"כ רישא דסיפא דאמרה מצאו ישראל אחר ואמר תנם לי כו' מותר מאי אריא דאמר תנם לי ובלא העמידו אצל ישראל אשר נתן מידו לידו הלא אפי' בהעמידו אצל ישראל ונשא ונתן מידו ליד ישראל השני נמי מותר אם אמר בפירוש דעל דעת הנכרי נותן לו וא"כ ה"ל לומר רבותא טפי: גם יש לדקדק קצת על מאי דקאמרו לר"ת דקמ"ל בסיפא דלא אמרינן כו' הל"ל דקמ"ל בסיפא דאף דנותן הרבית לנכרי אסור וכדכתבו התוס' לעיל ד"ה מצאו ישראל אחר כו' וי"ל:

גם יש לדקדק לדברי ר"ת מנ"ל לפסוק בתן לפלוני ישראל והפטר לחוד דלא מהני מדלא מצא למיקם באוקימתא אחרינא כ"א בנשא ונתן דלמא משום סיפא דברייתא לא הוה אפשר למיקם כן דא"כ סיפא מאי קמ"ל בדפטרו ישראל לנכרי דאסור דלעולם מוקמינן הסיפא כרישא לדעת ר"ת ודוק. ומ"מ מצאתי נייח קצת לפי פירוש ר"ת יותר מן פירש"י ור"ח דלדידהו קשה על מתני' דילן וגם לברייתא דכייל כללא מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת נכרי אבל לא מדעת ישראל ולא מרמז לן שום דבר מן הדין המפורש בברייתא בסיפא אבל לפי פירוש ר"ת א"ש וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה