כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף עא.
בתוס' ד"ה אדם קורא לחבירו רשע כתוב בתשובת הגאונים כו' ותימא גדול מניין לו זה נ"ל ליתן קצת טעם לדבריו דהנה אחר שקראו רשע יש לומר דלכך קראו כן דהוציא עליו דיבה שנתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד והיינו לכל הפחות י"ל דחשדו שקצץ עם המקבל ליקח תרי תילתא באגר ופלגא בהפסד ומן הדין לא ה"ל ליקח בשכר כ"א תילתא הואיל דבהפסד אינו מקבל אלא פלגא כתיקון חז"ל וא"כ חשדיה בדבר דנקרא מחמת כן רשע. ובמקום אחר אמרינן כל הפוסל במומו פוסל וא"כ זה שנחשד ממנו בכך והוא יודע שאין בו מדה זאת עליו לחשוב דזה אשר קראו אותו כן הוא עצמו מתנהג במדה זאת וא"כ יש לו רשות לשרוף לשליש תבואתו הואיל דלאו דילי' היאי ודוק כי יש להוסיף על דברי עוד רק קצרתי ופתחתי לך מקום דלא יהי' דברי הגאון זרים מאוד בעינך:
בד"ה הא חזינא כו' וא"ת כו' א"נ לר"ע פריך דדריש בסוף מכות עושה אלה עושה אחת מכל אלה לא ימוט ע"כ הנה באתי לפרש דברי תוס' האלו כמין חומר ובזה יסתלקו מעליהם כל הקושיות אשר רבים מקשים עליהם ועל דברי מהרש"ל אכר בא לפרש' דבריהם ע"ע. ואומר דהנה תוס' ז"ל לא סיפק להו תירוץ הראשון משום דהוה קשה להו דא"כ אמאי נטר המקשה עד הכא והקשה על דברי הרשב"א ולא הקשה קושיתו על הקרא לומר הא קחזינא כו' לכך באו ותירצו דלר"ע פריך כו' וכדי שלא תקשה לך דמ"מ קשה דה"ל להקשות כן על ר"ע זולת דברי הרשב"א דהכא וגם לכאורה קשה מנ"ל א"כ דרשב"א אית לי' הא דר"ע דמקשה כן עליו לכך אומר דבאמת זולת הא דרשב"א לא הוה קשה לי' מידי על ר"ע לומר הא קחזינא כו' ור"ע אית לי' דעושה אחת מכל אלה לא ימוט דסבר דע"כ לא קאמר ר"ע כן אלא באדם דעושה אחת מכל אלה והיינו למשל דיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית או יושב בדין והיה יכול ליקח שוחד ואינו נוטל ואם עושה אחת מכל אלה ושארי דכתיבי בקרא לא עבר עלייהו ואפי' דלא קיימינהו נמי אפ"ה לא ימוט משא"כ חכמים דפליגי על ר"ע אית להו דצריך לקיים כל הני דכתיבי בקרא ולא די במה שמקיים אחד מהן ועל השאר לא עבר וגם לא קיימינהו. וא"כ לא הוה קשה לי' מידי על ר"ע לומר דהא קחזינא דלא מוזפי וקמתמוטטי דדלמא משום שארי עבירות דכתיבי בקרא והיינו דנטל שוחד ועד כאן לא קאמר ר"ע אלא בדלא עבר אשארי כדכתבנו לעיל אבל השתא דראה מדברי רשב"א דר"ע אית לי' בדקיים את זאת היינו דמלוה מעותיו שלא ברבית אף דעובר אשארי דנוטל שוחד כו' לא יתמוטט הואיל דאמר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית לא יתמוטט והאי ודאי לא אתא כרבנן דפליגי אר"ע ואית להו דצריך לקיים כל הני דכתיבי בקרא דאל"כ למה נקט הרשב"א רבית טפי משארי דברים הואיל דמיירי ע"כ דמקיים גם השאר אלא ודאי דאתיא כר"ע ואכתי יש לדקדק עליו הואיל דאית לי' לר"ע דעושה אחת מכל אלה לא יתמוטט מ"ש דנקט רשב"א הלואה יותר משארי הל"ל כל הדן ואינו נוטל שוחד לא יתמוטט אלא ע"כ לומר דבהא מילתא עדיף במה שמקיים הלואת רבית יותר במה שיקיים השאר דאלו השאר אף דמקיים א' מהם לא נאמר עליו דלא יתמוטט אלא א"כ בתנאי שלח יעבור גם אשארי כדכתבנו דהוה ס"ד דדי' מעיקרא משא"כ במלוה מעותיו שלא ברבית אף דעובר בפועל אשאר לא יתמוטט ולכך כייל ותני כל המלוה כו' לא יתמוטט כלומר אפי' עובר אשארי ולכך מקשה השתא שפיר והא חזינא דלא מוזפי ברבית וקמתמוטטים ואי משום דעובר אשאר הלא מוכח השתא דלית לן בה הואיל דמלוה מעותיו שלא ברבית ודוק היטב ותמצא נחת ותראה כי כנים דברי:
ומה דמסיים עוד הרשב"א הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים יש לומר נמי דבהא מילתא גריע נמי הלואת רבית משארי דכתיבי בקרא דאלו שארי אף דעובר על א' מהן אם אינו עובר גם על השאר אינו ודאי דמתמוטט משא"כ בהלואת רבית אף דאינו עובר כ"א עליו ואינו עובר אשאר אפ"ה מתמוטט ובמאי דעדיף הלואת כסף בלי רבית משארי מצות כן גריע נמי אם עובר עליו מאם עובר אשארי מצות. כן אפשר לומר זה ולא בהוכחה כולי האי אבל במאי דכתבתי תחלה לא יתמוטט:
בתוס' ד"ה או לעקר כו' וא"ת כו' וי"ל דה"א כו' א"נ אי לאו דכתיב כו' ובזה יתפרש היטב ג"כ הא דמהפך הש"ס למדרש ראשון מאי דכתיב בקרא אחרון אבל למאי שכתבו ז"ל א"ש דממשפח' גר נלמד הפירוש דעקר אבל אי הוה אפשר לתרץ כאותו תירוץ אשר דחו ז"ל לא הוה א"ש גם זה וק"ל: בד"ה אינו עובד לא את הבן ולא את הבת אגב בן נקט בת כו' ובזה א"ש דלא תקשה השתא בן אינו עובד בת מבעיא וק"ל:
בד"ה לא תרבי כלבא משום לזות שפתי' בעלמא כו' שלא נחשדו כו' ובזה א"ש דנקט טפי כלבא משאר בהמות וק"ל: