אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף ע:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף ע:

דף ע.

למימרא דברשותא דמקבל קיימא כו' נראה לתרץ ולפרש הש"ס ע"פ דברי רש"י ז"ל ולא יהי' קשה עליו קושיא ראשונה של התוס' דהיא לכאורה גדולה עד מאוד אשר ע"כ אומר דודאי ידעה הש"ס שפיר ממילתא דצאן ברזל דלעולם אחריות דאונסא וזולא על המקבל ולכך נקרא צאן ברזל אבל מ"מ סברה דאחריות הוולדות יהי' על הנותן ממתני' דבכורות דלכך פטירי הוולדות מבכורה אפילו אותן וולדות המגיעות לחלק המקבל ולכך כאשר ראתה הכא דקתני שהוא רבית א"כ ע"כ לומר דאף הוולדות הן באחריות וברשות המקבל דאל"כ אלא באחריות וברשות הנותן למה אמר שהוא רבית והלא כל מה שנוטל הנותן שלו הוא נוטל דמעולם לא עמדו ברשות המקבל ומאי נותן לו אם כן המקבל אדרבה הניתן נותן למקבל ממנתי' דלי' אלא ע"כ לומר דגם הם עומדים באחריות וברשות המקבל וא"כ שפיר קשה לה מההיא דבכורות למה יהיו פטורים אותן וולדות אפי' המגיעים לחלק המקבל. וכל זה מדויק בדברי רש"י ז"ל אם נדקדק כהוגן בדבריו. וא"כ נוכל לומר דגם אביי לא טעי במילתי' במאי דמתני הא דקיבל עליו אונסא וזולא כו' היינו על הוולדות ואפ"ה נייד רבא מדברי אביי דמ"מ לא מקרי צאן ברזל הואיל דקיבל אונסא וזולא אוולדות ודוק:

עוד בגמרא מרבה הונו כו' לחונן דלים כו' דקשה לי' דאי כפשוטו לעניים מאי האי דיבא מן דבר רע דבר טוב וק"ל. אר"נ לא נצרכה אלא אפי' רבית דנכרי דאל"כ למה יבא דוקא ליד נכרי וק"ל:

עוד בגמרא מאי תשיך לאו תשוך כו' לכאורה אפשר לפרש דה"ק אם אינו ענין לתשיך ממש דא"כ הוה קשה לא סגי כו' תנהו לתשוך ולומר דמצוה איכא לחסרן ממון. גם י"ל דה"ק לאו תשוך כלומר הואיל דחזינן דהוצרכה התורה להתיר ליתן להן רבית א"כ ע"כ דמצוה איכא ליקח מהן הרבית כדי לחסרן או מטעם תחנם כדכתבו תוס' וא"כ ה"א דליתן להן אסור לכך הוצרכה התורה להתיר להן רבית דאל"כ אלא דאין מצוה ליקח מהן רבית אם כן הוה קשה למאי הוצרכה התורה להתיר ליתן להן רבית דמהיכא תיתי לא ועיין בתוס' ודוק:

בתוס' ד"ה אין מקבלין כו' ונראה כמו שפירש ר"ת דאיירי ברבית דאורייתא שפסק דמים כו' ולא תקשה כדמקשה מהרש"א דא"כ לוקי ההיא דהכא בדקצץ וההוא דבכורות בדלא קצץ כו' דודאי לפי מאי דפירש ר"ת נוכל לומר דכל צאן ברזל בהכי בדקצץ דאל"כ תקשה נמי לר"ת ה"ל לפלוגי מני' ובי' הכא בד"א בדקצץ אבל בדלא קצץ לא הוה רבית דאורייתא ודוק: בד"ה תשיך לא סגי כו' עד וא"ת כיון דרבית נכרי שרי לאידך לישנא כו' נראה דאלו ללשון ראשון דאמר הא דכתיב תשיך מיירי בנתינת רבית לנכרי והוה רשות הוה אפשר לומר דמהכא אית לן דב"נ הוה אסורין ליתן רבית זה לזה הואיל דחזינן דהוצרך הקרא להתיר לישראל ליתן להן רבית דמשמע אבל זה לזה אסור אבל ללשון ב' דשרי רבית דנכרי והיינו דמעולם לא גזרו חז"ל עליו וא"כ הא דכתיב תשיך היינו תשוך וכקס"ד מעיקרא ובא הכתוב לצוות לנו ליקח מהן רבית וא"כ א"א ללמוד מכאן דהוה אסורין ליקח זה מזה דהלא ליכא למשמע מינה כי אם רשות ולא אסורא. ואי תימא דאם כן דללשון ראשון בא הכתוב להתיר ליתן להן רבית ומשמע מינה דזה לזה הוה אסורים א"כ אמאי מקשה בש"ס לא סגי דלמא דבא לאשמעינן דזה לזה הוה אסור דזה אינו דודאי לא בא הכא להורות דין דב"נ רק דין דבני ישראל וא"כ שפיר קאמר לא סגי דלא לכתוב כלום דמהיכא תיתי לאסורא והא דמקשים תוס' אחר זה א"כ מאי פריך לא סגי כו' דלמא אתי למימר כו' היינו הואיל דכבר נכתב אסורא בב"נ ליקח רבית הוצרך הקרא להתיר לישראל ליתן להן רבית אבל אי אכתי לא נכתב כלום דהוה אסור בב"נ ליקח רבית מהיכא תיתי א"כ האיסור וה"ל לשתוק מתשיך כו' דוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה