כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף סח:
בגמ' ות"ק גיזה כו' כי פליגי בנסיובי ותותרי כו' הנה לכאורה קשה א"כ מאי האי דנקט ר' יוסי בר' יהודא ואת הרחלי' מפני שגוזזו' הלא בגיזה די לע"ע. ונראה לומר דהא דמתני' הרחלים והעזים למחצי' השכר הוא על על שני דרכים או דנותנים לחלק בוולדות והן יהי' השכר אי דנותני' ושמין למחצית השכר משום חלב וגיזה והם יהיו השבח דיחלקו ביניהם ולא הוולדות וא"כ הכא דמיירי דחולקי' החלב והגיזה איכא למימר דמיירי דמשום כך הי' נותן לו העזים לחלוק בחלב והרחלי' לחלוק בגיזה וזהו דקאמר הת"ק לא את העזים ואת הרחלים למחצה כלומר דיחלקו הכל ואין לו שכר עמלו כ"א נסיובי ותותרי ובא ריבר"י ואמר שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלים מפני שגוזזו' כלומר אף דהשומר הי' מפני שגוזזות וזה יהי' למחצה בין שניהם אפ"ה מותר הואיל דמורט' ושוטפ' וק"ל. והא דקאמר בתר הכי ואת התרנגולת מפני שעוש' ואוכלת ולכאורה יש לדקדק מאי קמ"ל בזה והלא לכאורה גם ת"ק מודה בזה איכא למימר דאף דאינו ניתן לשכר עמלו כ"א הביצים מוזרות מותר לריבר"י ובהא פליג הת"ק ולכך סמכה הש"ס דברי ר"י אביו להכא לומר דגם בנו מיירי בשכר ביצים מזורות וק"ל:
עוד בש"ס ואידך גללים אפקורי מפקיר להו איכא למימר דגם רשב"ג מודה דאפקורי מפקיר להו היינו הנותן ודאי אבל אם לקחם המקבל לשכר עמלו הוה די בכך כי הוא סובר כר"י דאפילו לא טיבל עמו אלא בציר דלא נחשב בעיני הנותן כלום הרי זה מותר הואיל דהוא מרוצה בכך דומי' דהכא בגללי' הואיל דהוא מרוצה בכך ולכך אוקמ' הש"ס בשיטה אחת ובזה יתורץ מאי דהוה קשה לתוס' מהא דאלו מציאות וק"ל:
ברש"י ד"ה ואפילו במקום שנהגו כו' הנישומים לבדם ע"כ משום דהוה קשה לי' לישנא דואפילו במקום שנהגו כו' בקיצור ה"ל למימר שמין עגל עם אמו הואיל דקאי על מילתא דת"ק דמיירי במקום שנהגו להעלות שכר כתף אלא ודאי דה"ק אפילו במקום כו' בנישומים לבדם אבל עם אמו אין צריך דגם המנהג אינו כך ומאי שיש לדקדק על זה אכתוב בפירוש התוס' ד"ה מקום שנהגו כו':
עוד בדבור הקודם לזה ד"ה עם אמו דליכא טירחא כו' ובלא עמל ומזין כי אמו עושה ואוכלת פירוש ולהכי לא צריך מזון ועמל בשביל אמו. ומה שכתב אח"כ ואין צריך להעלות לו שכר כתף קאי על הוולד וטעמו כמו שכתב לפי זה דליכא טירחא לפי שנמשך אחר אמו ולא צריך ליתן עדיין כ"א מזון הוולד וע"ז שאל הש"ס ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו וממזונו גרידא פריך אבל מעמלו לא פריך דהא לית כאן טירחא כדפירש"י ודלא כתוס' ז"ל ועיין בת"ח ודוק היטב ועיין מה שכתב רש"י ז"ל במתני' ע"ז ועיין שם במהרש"א כי יפה כתב לדעתי הקלושה:
בתוס' ד"ה איכא ביצים מוזרות וליכא למימר כו' דביצים מוזרות שכיחי טובא כו' ובהכי א"ש מאי דפליג ר"י עוד פעם בתרנגול' ולא די לי' במאי דאמר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר אלא דקמ"ל הכא עוד דאפי' לא מצא שרי וק"ל:
בד"ה מקום שרגילין כו' עד אבל ברוב ספרים גרסי' בתר לבהמה כו' ומצינו למימר דרשב"ג כו' הנה נראה דקשה להו על פירש"י דפירש דאפי' במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות דקאמר רשב"ג ה"ק אפילו במקום שנהגו כו' הנישומים לבדם אבל בנישומים עם אמו לא צריך א"כ במאי חזינן דפליג ת"ק דלמא ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בנישומים לבדם ולהכי סברי תוס' ז"ל דרשב"ג ה"ק אפי' מקום שנהגו להעלות בנישומים עם אמו הוה די בגללי' ודלא כת"ק דכללא כייל דאזלינן בכל מקום אחר המנהג. ורשב"ג לא סביר כן אלא דמותר לשנות בכ"מ וכדכתבו תוס' ז"ל בד"ה אלא שיט' כו'. וע"ז הוה קשה לכאורה א"כ למה סיים רשב"ג ואפילו כו' לכך כתבו דאפשר לומר דלא פליג אלא ארישא וא"כ לכך סיים ואפי' במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לומר דוקא בזה פליג ולא במקום שנהגו להעלות וולדות. עוד כתבו דפליג ארישא ומכש"כ אסיפא ולכך סיים ואפילו במקום כו' כלומר במעות פליגנא ומכש"כ בוולדות ואי לא הוה מסיים הא מילתא ה"א ע"כ לא פליג אלא אסיפא ולא ארישא לכך סיים אפילו כו':
עוד כתבו ור"ח גרס כו' כלומר דבגירסת ר"ח אתי' נמי שפיר אפי' נפרש כפרש"י דבמקום שנהגו קאי על הנישומים לבדם מ"מ חזינן דפליג רשב"ג על הת"ק דלת"ק מוכח דסביר הואיל דהמנהג בנישומים לבדם להעלות שכר כתף א"כ עם אמו אע"ג דליכא טירחא צריך להעלות דהנה ר"ח מפרש הא דלהעלות שכר כתף למעות מעלין היינו אפילו אם הפירות מונחים כבר בבית המקבל ולית לי' טירחא להביאם שם וה"א דלא יתן לי' שכר כתף קמ"ל הת"ק דאפ"ה יתן ליה הנותן שכר כתף הואיל דמנהג המקום כך הוא אם לא היה בביתו ואם לא יתן לי' יהיה מתחזי כרבית ועיין בטור ודלא כב"י בפירוש ראשון דילי'. וא"כ בנישום עגל עם אמו סביר ת"ק נמי אע"ג דליכא טירחא אפ"ה ישלם לי' שכר כתף הואיל דמנהג המקום ליתן שכר כתף לוולדות דומי' דאמרינן נמי בשכר כתף למעות וע"ז פליג רשב"ג שפיר וסבר דאין צריך הואיל דלית לי' טירחא. ולא תקשה דא"כ אמאי מוקי הש"ס רשב"ג בשטת ר"י והלא ר"י יותר מזה קאמר דאפילו במקום דאיכא טירחא מיקל הוא. איכא למימר דודאי לאו דבר אחד קאמרו אלא בשיטה אחת ועיין בתוס' ריש הגוזל עצים ד"ה רשב"י כו' ועיין מה שאכתוב בסמוך בתו' ד"ה אלא שיטה כו': בד"ה ורשב"ג לא בעי כו' אלא מעמלו גרידא פריך כו' ובזה ניחא נמי קצת דלא קשה להו נמי את"ק דלא קא נקט אלא שכר כתף וק"ל:
בד"ה והא איכא גללים כו' התם לכ"ע מחיל כו' ובזה ניחא נמי קצת דנקיט התם סתם גללים והכא לא קאמר סתם וק"ל:
בד"ה אי פלגא באגר כו' וקשה וכי שוטה הנותן כו' הנה יש לומר דלא קשה להו כ"א על גירסא ב' שלהם דקאי הכל על המקבל וא"כ הברירה תלוי' ג"כ בו (ועיין מה שהביא הטור דעת הרמ"ה ועיין בג"ת מה שכתב בזה). אבל לגירסא א' שלהם דתלוי הכל בנותן ונוכל לומר א"כ דגם הברירה תלוי בו וליכא למימר וכי שוטה הוא המקבל דהלא הנותן אינו יודע אם היה ריוח או הפסד משא"כ המקבל וק"ל:
בא"ד דשמא זמן קבוע להם שבתוך אותו זמן יבורר ר"ע. ק"ק א"כ אכתי מאי רצה רבא ללמוד זכות על בני ר"ע ודלמא ר"ע כבר נטל הברירה באותו זמן ולא היה יודע שיהי' לחובתו ועתה נתהוה לחובתו ובודאי אותו זמן לא היה כתוב בשטר דאם כן מאי הי' מסופק רבא וא"כ במה ידע רבא איזה ברירה נטל ר"ע אביהן דרצה לזכות את בניו. אם לא דנימא דהואיל דהיו מוחזקין טענינן בעדם לומר דכבר נטל הברירה מה שהי' לזכותו דהשתא. ודע דיש פלוגתא בין הפוסקים אי נימא יד בעל המעות על העליונה אם יד המתעסק על העליונה ועיין בנ"י ובב"ת וב"ת הביא דעת הראב"ד דמעשה דר"ע היה שכבר גבה הנותן את שטרו רק דיתמי דר"ע רצו לחזור ולגבות ממנו את שכרו כפ"ב ע"ע. גם נוכל לומר דרבא מעולם לא בא לזכות את בני ר"ע רק דבא לדרוש בזכות דר"ע דלא עשה נגד תקנת חז"ל וכן הוא בש"ג. ולא תקשה אמאי דחיק רבא עצמו לפרש לישנא דשטר בדוחק ולמה לא פירש כפשוטו ויאמר דנטל שכרו כפ"ב די"ל דא"כ היה כתוב בשטר כן ק"ל: