אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף סה:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף סה:

דף סה.

בגמ' מי אוכל פירות ר"ה אמר מוכר אוכל פירות כו' ולא פליגי כו' נראה דאע"ג דאינן מוחלקין בדין מ"מ מחולקין קצת בפירוש אסור אשר אמרה מתני' דלר"ה אתי' לישנא דאסור לומר דבשעת אכילה עושה איסור באכילת הפירות דבאותה שעה אוכל רבית גמור ולא רצה לפרש כרב ענן משום דלדידי' לא ספי האיסור עדיין בשעת אכילה כ"א אח"כ כשיפדה או לא יפדה וניחא לי' למימר טפי דמיירי לישנא דאסור דבשעת האכילה אוכל האיסור ור"ע לא רצה לפרש כר"ה משום דמתני' סתמא קתני אסור ומשמע דמיירי בכל ענין אף דבשעת אכילה לא ספי עדיין האיסור כ"א אח"כ נתברר דאכל האיסור וק"ל. והנה מ"מ אכתי דחיקא לי מילתא דש"ס דפחתה ואמרה מי אוכל פירות טפי ה"ל למימר מי הוא דאסור לאכול הפירות דעלי' אנו מדיינין על האיסור ולא על ההיתר לכאורה. ובכן נראה לפרש בדרך אחר בדרך אפשר דנאמר דבאמת מתני' דקתני אסור לאו באיסור אכילת פירות קמיירי רק כללא כייל ואמר אסור אע"ג דבאכילת פירות לא יעשו איסור והייני שיהיו משולשים או בשיאכל אותם המוכר בהיתירא והיינו בדאמר לי' לכי מייתית או הלוקח בדאמר זוזי להוי כו' אפ"ה אסיר לעשות כן למכור השדה ויתן לו מקצת דמים והאיסור הוא משום דמוזיל גבי' או מוקיר גבי' ומתני' הלז קאי אדלעיל מינה דאמרה אין מרבין על המכר רק דשם מיירי שלא נתן לו כלים וכאן קמ"ל דאף במקצת אשר לא יתן איתא ג"כ להאי איסורא ולכך שאל מי אוכל פירות דבאיזה איסור קמיירי אי במוזיל או במוקיר וקאמר ר"ה מוכר אכל פירות דמתני' מיירי בדאמר לי' לכי מייתית וא"כ אחר ושהקדים לי' קצת הדמים ודאי דאוזיל גבי' דהלא אינו מוסר לו השדה אלא בדמיית' שארי זוזי והוא הקדים לו כבר קצת הדמים הואיל דאוזיל לו וקמ"ל הכא ג"כ דבמכר יש למצוא איסורא בדאוזיל. ור"מ קאמר דמתני' מיירי במשלשים והיינו דאמר לי' מעכשיו תקנה והרבה על המכר הואיל דלא נתן לו כל הדמים וקמ"ל הכא דאף במקצת אשר לא נתן לו אין מרבי' ודוק:

עוד בגמ' פעמים ששניהם מותרים דא"ל קני כשיעור זוזך כו'. יפה כתב בזה הת"ח דמותר לשניהם לאכול הפירות של כל השדה דהלא אין כאן הלואה של כלים אצל אחד מהן ובשעת המכר יכול כל אחד להתנות מה שירצה אם אין ביניהם הלואה וק"ל. והנה קשה לי על רבא דמפרש בהא דמוכר אסור והלוקח מותר דמיירי דא"ל קני מעכשיו וזוזאי להוי הלואה גבך ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דיש למצוא איסורא בהמוכר אף ברבית מצד אחד דומיא דשניהם אסורים והיינו בדאמר מוכר ללוקח קני מעכשיו כשיעור זוזך וכשתביא מעות האחר תקנה השדה האחרת מעכשיו וא"כ מוכר אסור לאכול הפירות של כל השדה דדלמא יביא מעות האחר ויהי' קנוי' לו מעכשיו כל השדה ומוכר אכל הפירות בשביל מותר המעות הנשאר אצלו ואפ"ה לא הוה כ"א צד אחד ברבית דדלמא לא יביא מעות האחר ולא יהי' קנוי א"כ כל השדה ואין כאן הלואה. והלוקח מותר לאכול כל הפירות דהא אין לו הלואה של כלום אצל המוכר דבזוזי אשר נתן לו נקנה מקצת השדה ודוק:

עוד קשה לי במה שמפרש דהלוקח אסור ומוכר מותר דא"ל לכי מייתית קני והלא גם כאן ה"ל לפרש האיסור דרבית מצד אחד והיינו דאמר המוכר ללוקח כשתביא מעות האחר תקנה כנגד זוזך מעכשיו ונגד זוזך אשר תביא באותו פעם לא תקנה אלא לכי מייתית וא"כ הלוקח אסור לאכול דדלמא לא יביא מותר המעות ואכל הפירות בשביל המעות אשר נתן כבר למוכר ואפ"ה לא הוה כ"א צד אחד ברבית דדלמא יביא מותר המעות ויהי' קנוי' לו נגד זוזי דלי' מקצת השדה ואין כאן הלואה ומוכר מותר דהלא לית כאן הלואה של כלום אצל הלוקח:

ובאמת הכא יש לפרש דברי רבא הכי דבהכי מיירי דהא דאמר לכי מייתית קני היינו מקצת השדה אשר נגד הזוזי שלא נתן לו עדיין. ולא תקשה דא"כ למה אמרה הש"ס מאן תנא שניהם אסורים דלא כר"י הלא לפי מה שפרשתי אף הא דמוכר מותר והלוקח אסור אתיא נמי דלא כר"י דאי משום הא לא אריא דהלא פירוש הלזה אינו מן ההכרח דנפרש כן בדברי דרב ספרא והיאך יאמר דאתיא דלא כר"י והלא ע"ז הי' אפשר לבעל דין לחלוק ולומר מנ"ל דאתיא דלא כר"י ומיירי בצד אחד ברבית דלמא אתיא כר"י ומיירי ברבית משני צדדים וכפירש"י דהשתא וק"ל. ובדוחק הי' אפשר לומר נמי דנוכל נמי לפרש הא דמוכר אסור והלוקח מותר דאמר רבא דמיירי דאמר מוכר זוזאי להוי הלואה גבך אף ברבית מצד אחד וכקושיתינו והא דפירש דאמר וזוזאי כו' היינו כשתביא ודוק:

הא דקאמר ג' פעמים כמאן דלא כר"י נראה דאי אשמעינן בהא דשניהם אסורים ה"א דוקא בהא שרי ר"י משום דבשעת אכילת הפירות יש כאן ספק אם יבא לכלל איסור אבל בהא דמשכן לו בית ובשעה שירצה למכור אותו דיקבל המלוה באותן דמים דנולד כבר האיסור אימא דמודה ר"י דאסור לקבל באותן דמים קמ"ל דאף בכאן פליג ר"י הואיל דמתחלת התנאי צד אחד ברבית הוא דהוה והא דמכר לו הבית וא"ל לכשיהי' לי מעות אשמעינן טובא דאי מהא דשניהם אסורים ה"א התם שאני דאמר המוכר כשתרצה הבא ממות דתליא ברצון הלוקח ואית כאן ספק גדול דדלמא לא ירצה הלוקח משא"כ הכא דאמר המוכר כשיהי' לי מעות החזירה דראינו דרצון המוכר עומד כבר שיחזיר לו ואין כאן ספק אחר כ"א זה אם יהי' לו מעות וזה אינו שכיח כולי האי דלא ימצא לו מעות לעולם אימא דבהא מודה ר"י קמ"ל דאף הכא פליג ר"י ובזה יתפרש היטב הא דמקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא אחר שאמר דאתיא דלא כר"י דאי לאו דאמר כך ה"א דכולה כר"י אתיא ורישא שאני מסיפא בהאי דקאמינא דברישא נתגלה דעת המוכר בהחזרה משא"כ בסיפא דלוקח אמר למוכר לכשיהי' לך המעות כו' אבל אכתי לא ידעינן דעת המוכר וא"כ יש כאן ספק גדול שיבוא לידי החזרה אבל השתא דאמר דלא כר"י ואינו מחלק א"כ בכך לכך מקשה השתא מ"ש רישא ומ"ש סיפא וק"ל:

בתוס' ד"ה רב הונא כו' דאמתני' קיימי דקתני הבא מעות כו' ובזה מתורץ נמי דמתני' סתמא קתני אסור והלא יש למצוא צד היתר כי הא דרב ספרא בשניהם מותרים וק"ל:

בד"ה לא תמכרם כו' וא"ת אמאי אסרינן הכא כו' נראה לפרש הברייתא בדרך אחר ולא יקשה א"כ קושיתם והיינו דהברייתא מיירי באיסורא כמתני' דילן והיינו דאמר לי' כשתמכור לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו והיינו כפרש"י דפסק לו עוד דמים מעוטים כו' ואמר לי' מעכשיו ואסור לעשות כן משום אכילת פירות דמי יאכל הפירות דהמוכר אינו יכול לאכלם דדלמא לא ירצה למכרה ואכל א"כ הפירות בשביל הלואתו והלוקח לא יוכל לאוכלם דדלמא יתרצה למכרה וא"כ יהא קנוי להמלוה משעת נתינת המעות הראשון ואכל הוא הפירות בשביל מותר מקצת הדמים אשר יוסיף לו והוה צד אחד ברבית בתרווייהו ואי תימא דא"כ מאי קאמר בשויהן מותר. אומר אני דה"ק בשויהן דהיינו דנתן לו כל שוין אשר נתרצה למכור השדה בעדה מהשתא ואף דהשדה שוה יותר מזה מ"מ נקרא שווי' כאשר נתרצו בהדדי ליתן את השדה בעדו. ועיין בנ"י דכתב אם לא ימצא למוכרו השדה ביותר מאשר פסקו מותר באמת ליתן להמלוה באותו מעות אף דהשדה שוה יותר ואינו אסור כ"א באשר ימצא להמכר ביותר מאשר פסקו ואעפ"כ נותן אותו להמלוה בעד אותו מעות ואוזיל גבי' ודיק:

ובאמת יש לי מקום עיון קצת על נ"י בזה דא"כ למה יפלוג על זה ר"י ויסבור דמותר לעשות כן דלא יהא אלא רבית מאוחרת דודאי לא יסבור ר"י דמותר ליתן רבית מאוחרת ודוק:

עוד לעיל בתו' ד"ה ר"ה אמר כו' ולא רצו לפרש לוקח אוכל פירות וכדא"ל כו' וזוזאי להוי הלואה גבך כו' לא תקשה דא"כ למה אמרה מתני' נתן לו מקצת הדמים ואי הוה מיירי בהכי א"כ אף דלא נתן לו כלום יש למצוא האיסור די"ל דה"ק תוס' דה"ל לפרש גם בלוקח אוכל פירות ולא במוכר לחוד או במשלשים לחוד וא"כ הא דקאמרה נתן לו מקצת כו' משום מוכר אוכל פירות או משום משלשים קתני לה וק"ל:

הנה ראיתי בהגהות הראב"ד ז"ל דמפרש הא דאמר לו לכשתרצה למכרה לא תמכרנה אלא לי בדאמר מעכשיו דאל"כ הוה אסמכתא ולית כאן תנאי וא"כ קשה לכאורה על תירוץ של התוס' דאמרו דלמאי דמוקי לה מעכשיו למתני' דהלוה א"ש הלא מאן מוקי לה מעכשיו מאן דאית לי אסמכתא לא קנה וא"כ לדידי' ע"כ מוקמינן לברייתא נמי במעכשיו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וי"ל דתוס' ז"ל לא ס"ל הא דראב"ד וס"ל דאף בלא מעכשיו בברייתא לית כאן משום חשש אסמכתא הואיל דתלוי בדעתו לעולם אם ירצה למוכרה או אם לא ירצה ולית כאן מאן דכופה ומכריח אותו למכור וכשיעלה בדעתו למוכרה אזי נוטל הברירה מצד עצמו ולא דמיא לשאר אסמכתא דמוכרח אח"כ לצד אחד אשר אפשר דמתחלה לא הי' דעתו לכך ולכך התנה כן ואי הוה ידע דיהי' מוכרח אח"כ לדבר זה לא הי' מתנה מתחלה כמו בהלוה על שדהו ואמר אם אי אתה נותן לי כו' דדעת הלוה הי' מתחלה לפדות ולכך התנה עם המלוה לסמוך על דעתו ואח"כ לא מצא מעות ויהי' מוכרח להשתקע הקרקע תחת ידי המלוה זה נקרא אסמכתא משא"כ הכא דוק ותשכח:

הא דקאמר משלשים בש"ס הי' לה לומר נמי דחד מנייהו אכל הפירות ע"מ להחזיר בדרך ההיתר אשר כתבו תוס' לעיל דף ס"ג ע"א ד"ה צד אחד ועיין בטור י"ד סי' קע"ד וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה