כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף סה.
בגמ' רבא אמר חמשה מפקינן מיני' כו' לכאורה קשה דמשמע הכא דרבא סבר כר"א דרבית קצוצה יוצאה בדיינין ולעיל דף ס"א ע"ב בתו' ד"ה רבא אמר מגופה דקרא כו' משמע לתוס' דרבא סבר כר"י וי"ל דה"ק התם דלא מוכח מב"ק דרבא יסבור כר"א דיש ליישב כמו שישבו שם. או מיירי הכא בבא לצאת ידי שמים אבל לישנא דמפקינן מיני' לא משמע הכי ודוק: עוד בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא רבה ור"י כו' שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כו' והאי דקאמר כו' אוזולי הוא דקא מוזיל גבי'. לא תקשה דא"כ נימא דנהוי רבית מהמשכיר להשוכר דמוזיל גבי' שכירות הבית בשביל הקדמת המעות דזה אינו דמ"מ מאי אגר נמר לי' איכא למימר הכא דהלא המשכיר מוסר להשוכר הבית תיכף לדור בו משא"כ בדאוזיל המוכר גבי' לוקח ואינו מוסר לו תיכף המעות דנראה כרבית הואיל דאינו מוסר לו המעות ונוטל הסחורה ובשביל כך הוא מזלזל גבי' וק"ל כתבתי זאת משום דמצאתי בג"ת דהניח דבר זה בצ"ע ודוק:
עוד בגמ' אמר ר"פ טרשא דידי שרי כו' אלא דקעביד' מילתא גבי' לוקח יפה כתב הת"ח ופירושו עולה כהוגן דר"פ מיירי בדקיץ ע"ע:
בתוס' ד"ה ניחא להו דלא נסתרי עבדי' כו' עיין לעיל בב"ק פרק הגוזל מה שכתבתי על דבר הלזה שם ודוק:
בד"ה שכירות של שנה זו כו' וא"ת דבפ' ב' כו' וא"ת דבפ' עד כמה כו' וי"ל משום דמוכח קרא דנאכל בתוך שנתו דכתיב ביום השמיני תתנו לי ע"כ. קשה לי דמ"מ נימא דלא יהא נאכל עד שנה אחרת והיינו שנת העולם ולא לשנתו וא"כ גם קרא דביום השמיני תתנו לי שפיר מתוקם בשנולד איזה ימים קודם ר"ה דנאכל אחר ר"ה כשיהי' בן ח' ימים ומקוים נמי דנאכל בשנה האחרת לשנת העולם ודוק היטב: