כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף סד.
בגמ' ואי אינש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיא מאי כו' לא תקשה דמ"מ למה לא נאמר דגנב ממנו דבר מה בלי ידיעתו דזה אינו דבאמת הא דאמרינן דלמא מגזל גזליה כו' לאו דגזליה ממש אמרינן דאחזוקי אינשי בגזלני לא מחזקינן רק דה"ק דלמא מגזל גזלי' דרך משא ומתן ואפשר דגם הוא לא ידע בשמתי' עד עתה דנתברר לו וק"ל:
עוד בגמרא איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא קרבו ש"ד. הא דאמר א"ד ולא מצינו דאמר רבא מילתא אחריתי נגד דין כזה וביותר באשר מצינו באמת שכל הפוסקים פסקי הלכתא כרבא ולפי הנראה לא הי' להם לפסוק כן הואיל דמילתא דרב הוא ודאי דאמר ופסק כן ומילתא דרבא הוה כאילו מסופק להש"ס אי אמר כן וא"כ אית לן לימר אין ספק כו' לכך אמינא דבאמת הא דאמר א"ד אמר רבא כו' אמילתא דרב קאי וה"ק א"ד אמר כו' כלומר דבהא מילתא רב מתיר ולא כלישנא קמא אשר אמר דרב אוסר בזה כ"א דגם רב מתיר וא"כ שפיר פסקו הפוסקים כהאי לישנא דבתראה הוא ולאו כמסופק אמרה הש"ס דבר זה אלא שני לשונות יש וק"ל:
ועתה אימא עוד מילתא בהא דלא תקשה לך היאך קמפלגי אמוראי א"כ במאי דאמר רב אי אמר מותר או אסור וכי חד מנייהו קמשקר ואומר דבאמת רב קאמר ודרש האי מאן דיהיב כו' איתנהו שרי ליתנהו אסור ותלמידי דרב דהשיבו לרב כהנא הבינו איתנהו היינו בני גרמידא ליתנהו היינו דעודנן בקוטנן ואפ"ה אסור דלא אמרינן ממילא קא רבו אבל רבא סבר הא דאמר ליתנהו היינו דליתנהו לגמרי דלא יצא עדיין הפירי כלל וכדכתבו תוס' על פרדיסא ואיתנהו היינו דעודנו באיבן ולא נגמרו עדיין להיות בני גרמידא ואפ"ה שרי משום דמני' דידי' קרבו וא"כ תכף כשמכרם לו כשיגדלו יגדלו ברשותא דלוקח ובזה יתפרש היטב מאי דגילה הש"ס דרב כהנא לא בא אלא בשלהי פרקי' דרב ולא שמע מרב בפירוש הדין וע"כ נפל הספק בין התלמידים וק"ל:
בתוס' ד"ה מה שעיזי חולבות כו' הך ברייתא לא קשיא לרב כו' הוצרכו לכך הכא משום דאי לא דאמרה הש"ס דרב סבר כהאי תנא לא הוה צריכנא לכך לחלק משום דמאי דלא אתיא הברייתא כרב לא הוה חיישינן דמה בכך והלא רב תנא הוא ופליג אבל השתא דאמרה הש"ס דאמר רב מילתא כהאי תנא מ"כ בהכרח הוצרכו לכך וק"ל:
הנה הרב מהרש"א הקשה על דבריהם אשר חילקו בפרדיסא במאי דרגיל לקנות בעוד שהוא בוסר והוה זמן רב משא"כ בעיזי דלא ימתין כ"א יום או יומים דא"כ למה נקט רב ואזלי בני זרת והוא אומר דרוצה ליתן לו בני גרמידא דהוה כמו כך וכך ה"ל למימר רבותא טפי דאמר יהיבנא לך לעת הקציר ע"ע ואומר אני דאי מהא לא ארי' דמאן לימא לן דהא דקאמר רב ליתנם היינו דחסרי טובא מלהיות בני גרמידא דלמא מיירי באמת בקרי אשר לא יחסר מהם מלהיות בני גרמידא רק יום או יומים דומיא דעיזי חולבות וא"כ כשלא אמר כך וכך הוא מותר וק"ל:
בא"ד ועוד י"ל דרב לא אסר כו' ואפ"ה שרי שמואל כו' והכא בקרי ועיזי כו' בחנם נקטו תוס' קרי דאפי' הוה שייך בהו תיוה' לא הוה קשה אהיתרא דשמואל בפרדיסא דפרדיסא עדיין לא יצא השער ולא מחזי בדאוזיל גבי' כרבית משא"כ בקרי דמיירי דכבר יצא השמר וא"כ בדאוזיל גביי' א"כ הוה כאלו פירש אם מעכשיו בפחות וכדכתבו תוס' לעיל בד"ה דא"ל יהיבנא לך כו' וק"ל:
בא"ד ולאיכא דאמרי דשרי רבא כי' אתי' אפי' אליבא דרב כו' דהתם איירי בפרדיסא כשלא יצא עדיין הפירי כלל. הנה נראה לי דאפי' נאמר דמיירי נמי התם בשיצא כבר הפירי אפ"ה לא הוה דומיא דהכא דהתם קאמר לי' אני מוכר לך כל פירי דפרדיסא וכך וכך הינין יהי' לך ואם לא יתני כל כך הינין המוכר צריך למלאות ממקום אחר או כשיחזיר הכרם לשנה אחרת ויתן יינו יקח מהם (וכן הוא בפוסקים רבים) וא"כ על אותו יין אשר לא יצא מן הבוסר שמכר לו מתה ודאי עליו א"א לומר מני' דידי' קרבו משא"כ הכא דמיירי שמכר לו קרי אשר ישנם בגני לע"ע רק דעדיין לא גדלו כל צרכם ודאי דעלייהו יאמר מני' דידי קרבו. ובאמת איתא בהגהות מרדכי דלא שרי לי' ליתן כ"א אותן קרי ולא קרי אחרים וכן פסקיו האחרונים ע"ע ודוק: עוד יש לדקדק דלפי מאי דכתבו דהכא לא שייך תיוהא א"כ מאי קמ"ל רב הכא ליתנהו אסור כלא בפרדיסא קאסר דשייך בי' תיוהא מכש"כ הכא דלא שייך בי' תיוהא ודוק:
ומאי דכתבו תוס' דהתם מיירי כשעדיין לא יצא הפירי כלל א"כ יש לדקדק דלקמן קאמרה הש"ס ומודה רב בתורי' כו' ה"ל לאפלוגי בין יצא הפירי ובין לא יצא הפירי ובפרט לפירוש ר"ת דהביאו תוס' לקמן דקשה טפי דה"ל לפליגי מיני' ובי' בכרם גופי' וי"ל:
בתוס' ד"ה אי תקפה כו' וא"ת אכתי כו' דאמר ר"ח כו' ודאי הא לא משמע להו דמיירי הכא דאמר לי' אי תקפה ברשותך ותתן לי יין אחר במקומו וא"כ לא יהוה קשה מידי מהא דהתם דהוה מקח טעות וחוזר משא"כ הכא דאינו רוצה שיהי' המקח מקח טעות אלא יקיים ולכך צריך להתנות דלישנא דש"ס לא משמע הכי וק"ל: