כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף סג:
בגמרא מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק כו' הנה נ"ל לפרש כל שטה הלזאת במילתא דרבא ובקושי' ר"פ ובתירוצו דרבא ובמאי דנקט אח"כ מילתא דרבא ור"י בדרך אחר דלא כרש"י ז"ל ודלא כתוספות ז"ל ואז יסתלקו מעלינו הרבה דקדוקי' אשר יש לדקדק לפי פירושם וכאשר אכתוב בסמוך. דהנה מצאתי בנמוקי יוסף דהביא מילתא דרשב"א דסבר כשם שאם יצא השער והלוקח נותן למוכר מעות דמותר לו לפסוק עליהם דאף שאין לזה יש לזה כן אם נותן הלוקח פירות להמוכר מותר לו לפסוק על פירות אחרים אחר שיצא השער על פירות ההם אשר מוכר לו ובודאי שכך הוא מפרש מילתי' דרבא שאמר מה לי דמיהן ומה לי הן וה"ק רבא כשם דאמרינן מה לי הן ומה לי דמיהן כן אמרינן בשעת פסיקה מה לי דמיהן היינו אם הלוקח נותן לו מעות דמותר ומה לי הן דנותן לו פירות דבפירות נמי אפשר לו להלוקח למצוא מעות ליקח בעדם פירות אשר מכר לו וע"ז הקשה לו ר"פ ור"ה שפיר מר"א דאמר כולם אם יש לו מותר ואם אין לו אסור ואי אמרת בשנותן הלוקח למוכר פירות מותר לו לפסוק על פירות אחרים א"כ אמאי נקט ר"א אם יש לו מותר דמשמע דוקא אם יש לו יין הוא דמותר אבל אם אין לו יין ה"ז אסור הלא שפיר מצינו לאשכוחי דאף דאין לו יין בשעת פסיקה ואפ"ה יהי' מותר והיינו בשיש לו אותו פעם החטים אשר מכר להלוקח מקודם והרי הם כמו שלו ולמה יהי' אסיר באין לו יין דמ"ש דנותן לו הלוקח החטין מעלייה דידי' או שיש למוכר חטים מונחים בביתו והרי הם של הלוקח ומן המתני' לא רצה להקשות דאמרה אין לו יין דאסיר דהא מתני' איסורא נקט ומיירי ודאי מתני' דאין לו ג"כ חיטי' באותו פעם משא"כ ר"א דבא לאשמעינן ג"כ צד ההיתר וא"כ שפיר קמקשה דלמה סתם ואמר אם יש לו מותר והלא לפי דברי רבא שפיר מצינו דמותר אפי' בשאין לו יין וע"ז תירץ לו רבא התם הלואה הכא זבינא דהואיל דמתחלה בתורת הלואה בא לידו לא אמרינן מה לי דמיהן ומה לי הן מטעם דאף חטי' הראשונים לא נקנו לו הואיל זהי' נושה בו מתחלה ולא נתן לו דמים אבל באמת אם הי' פוסק על חטים הראשונים מתחלה במעות אשר נתן לו הלוקח ודאי דהי' אפשר למצוא היתר אף בשאין לו יין וע"ז קאי אח"כ הא דרבה ור"י דאמרי תרווייהו כו' לומר דע"י טעם הזה אתיא לן דפליגי על מלתא דרבא דמה טעם אמרו חז"ל פוסקים כו' אע"פ שאין לו דאמר לי' שקילי טיבותך כו' אי הזה לי זוזי ובודאי מילתא כי הא א"א לומר אא"כ ביש לו זוזי ונותנן למוכר אבל באשר נותן למוכר פירות טובה גדולה עושה לו המוכר דודאי בפירות האלו לא הוה לי' קיל כולי האי למשכח פירות אחרות בהיני ושילי. ובזה מתורץ דחוקים הרבה א' דלא צריכנא להפוכי לישנא דרבא במה לי הן ומה לי דמיהן ובמה לי דמיהן ומה לי הן וק"ל. ב' דבזה א"ש דמקשה לרבא מברייתא דר"מ ולא מקשה לי' ממתני' וכדכתבתי לעיל ג' דלמה לא הקשו על מתני' דלקמן דפוסקים כו' מן ברייתא דר"א ד' וכי לא ידעו ר"פ ור"ה לאפלוגי בין הלואה לזביני והלא הש"ס מלא מן חילוק הזה ובמה דכתבתי אתיא הכל על נכון ודוק היטב:
והנה רש"י דאמר שבא לאשמעינן דפוסקים על שער שבשוק ואיכא מ"ד אשר מוקי לקמן המתני' באכלבי וארבי אפשר לומר דגם רש"י ז"ל סובר בזה כתוס' דרבא אתי לאשמעינן דלא בעינן כדורמוס רק שוק של עיירות והא דאמר דאיכא מ"ד דמוקי למתני' באכלבי כו' היינו לומר דרבא טובא אתי לאשמעינן דהלא איכא מ"ד דמוקי לקמן למתני' אפי' באכלבי כו' ומכ"ש דלא הוה ידעינן דמותר אפי' בשוק של עיירות דנפרש למתני' כן וק"ל: בתוס' ד"ה ופוסקים על שער שבשוק כו' וא"ת והיכי שמעינן מהא דר"י כו' הנה נ"ל דלפי סברתם בדברי רש"י ז"ל לא הוה קשה להו קושיא זאת על רש"י משום דלרש"י לפי סברתם בא רבא לאשמעינן דלא נימא דוקא באכלבי כו' א"כ י"ל דשפיר שמעינן כן מדברי ר"י דהנה לפי הסברא דבעינן דוקא באכלבי הוא מטעם דבשער אחר דלא משיך טפי איכא למיחש לאחר זמן יתייקרו הפירות ויפסיד המוכר ויהי' נראה כאגר נטיר משא"כ בשער אכלבי דמשיך טפי ליכא למיחש להכי. והנה לסברא הזאת שפיר יש להוכיח מדברי ר"י דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן דהלא בהן היינו בחטין אפשר לי' למכור אותן ויהי' לו מעות כן אמרינן ג"כ מה לי דמיהן ומה לי הן דכי היכי דאי אית לי' להמוכר פירות בשעת פסיקה אזי הוא מותר לכ"ע משום דליכא למיחש שמא יתייקרו לאחר זמן בשעת הפרעון דמה בכך דאף אם יתייקרו יהי' לו חטין שהי' בידו בשעת הפסיקה וא"כ אינו מפסיד מידי. כן נאמר נמי אף אם לא יהי' לו חטים בשעת הפסיקה רק דיתן לו מעות אף דלא יצא השער דאכלבי מ"מ הואיל דיצא השער דדורמוס ה"ז מותר אף דלא משיך טפי אותו שער עד שעת הפרעון מ"מ הואיל דשכיח לוקח באותה שעה די והותר א"כ יש לו ללוקח ליקח באותה שעה בעד המעות ויניח אותן עד שעת הפרעון וזהו אפשר לומר לדעת רש"י ז"ל משא"כ לדעת התוס' דרבא בא למעט שער דדורמוס ולהורות דמותר אפי' בשוק של עיירות ובודאי מאן דמחלק בין שוק דעיירות ושער דדורמוס היינו ר"י אין הטעם שלו משום משיכת התרעא ושמא יפסיד המוכר בשעת הפרעון דהלא אף הדורמוס איננו משיך כולי האי אלא ודאי הטעם הוא משום דבשער של עיירות איננו מצוי כולי האי ליקח וא"כ עושה ללוקח טובה גדולה שפוסק ליתן לו לזמן פלוני אבל בדורמוס מצוי טובא ליקח בכל מקום שירצה וא"כ אין המוכר עושה לו טובה כולי האי וזהו דהוצרך הש"ס ליתן הכא טעם על אשר פוסקים על שער עיירות ולומר דאיך זה טובה כולי האי דאמר אילו הוה לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ושילי כלומר דאף דאיננו מצוי כולי האי במקום הזה מ"מ אילו הוה לי זוזי הוה אזלינא למקום אחר ליקח וא"כ איננו טובה כולי האי וא"כ שפיר מקשים תוס' לפירושם והיכי שמעינן מר"י דפוסק על שוק של עיירות כו' וליכא למימר ומילף מדמותר לפסוק באשר יש לו חטין דהתם שאני דהחטין מצוים בידו משא"כ בשער של עיירות אשר אינו מצוי כולי האי ליקח מנ"ל לפסוק עליו דדלמא לא ימצא ליקח משא"כ בשוק דדורמוס דטובא מצוי ליקח ובו אפשר לומר מה לי דמיהן ומה לי הן. וע"ז תירצו דאפ"ה גם בשוק של עיירות מצוי טפי ליקח חטין באשר יש בידו יין מאשר מצוי לימכר החטין אפי' באכלבי ודוק:
בד"ה דא"ל יהיבנא לך כו' פירוש לזמן פלוני כו' אבל ד' בזוזא שרי לפסוק כיון שכן השער כו' הנה מצינו ברש"י דכתב על איתנהו בידו אבל אינו בעיר או אבד המפתח והוא דחוק למעות שרי דהוה הלויני עד שיבא בני דתנן במתני' דמותר ע"כ משמע דרצה לומר דאפי' בהלוינו מותר בהא והא דכתב לעיל בד"ה יהיבנא לך לזמן פלוני היינו עד שימצא המפתח אבל התוס' ימאנו בזה וסברי דלא קמיירי בהלויני וכדכתבו בדבור הסמוך דהכא איירי במו"מ ולכך כתבו גם הכא פירוש לזמן פלוני וכתבו עוד סתם איתנהו שרי היינו שיש לו עתה בידו וברשותו רק דאינו רוצה ליתן לו עתה כ"א לזמן פלוני מטעם שעמו שצריך למעות וגם לסחורה ההיא. כתבו אח"כ אבל ד' בזוזא שרי מזה מוכח נמי דלא איירי בהלואה דמדנקט ה' בזוזא ליתנהו שרי משמע אבל ד' בזוזא אפי' ליתניהו מותר ואי הוה קמיירי בהלואה אפי' ד' בזוזא הוה אסור ועתה שפיר קא מקשים וא"ת הואיל דבמקח וממכר איירי מ"ש מטרשא דוק:
בא"ד ולפי זה לא שרי ר"נ לקמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידוע כו'. הנה הרב ב"י בסימן קע"ג רצה לומר איפכא נמי כגון פירות שאין להם שער ואין שומתן ידוע אפי' ליתנהו שרי במזלזל במקחו והקשה על זה הט"ז מ"ש מהא דאמרינן לקמן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הרי דעד לא יצא השער אין פוסקין. ותמה אני היאך רוצה לדמות מילתא למילתא דאינן דומין כ"א כאוכלא לדנא דהלא שם איירי בפירות אשר יש להם שער בכל פעם רק דעדיין לא יצא שער שלהם בשנה הזאת וא"כ אם יפסוק עליהם עד שלא יצא השער ואח"כ כשיצא השער יעמדו ביותר מאשר פסק אזי ודאי נראה כאגר נטר משא"כ בדבר אשר אין לו שער כלל ואין שומתו ידוע דודאי הוה דומיא דטרשא דר"נ גופי' מודה בי' ודוק:
מצאתי וראיתי בדברי הרא"ש דכתב אם יש למוכר מעות בעת הפסיקה אף שאין הלוקח נותן לו כלום מ"מ הואיל דיש ביד המוכר מעות יכול הוא ליקח בעדם באשר ירצה ומותר הלוקח לפסוק עליו אף בנושה לו מקודם ע"כ וא"כ לכאורה יש להקשות מאי הקשו ר"פ ור"ה לעיל לרבא מהא דר"א כולם אם יש לו מותר ואם אין לו אסור דלמא ר"א מיירי באשר אין להמוכר כלום לא חטים ולא מעות משא"כ בשנותן לו הלוקח מעות מהשתא. וצ"ל דזה הוא באמת מה שמתרץ לו התם הלואה הכא זביני כלומר דהלא בהלואותו בא ליקח וא"כ לאו איסרו בא לידו וק"ל. אבל לפע"ד נראה להוכיח דלא כרא"ש דהלא טעם דרבא ור"י ליכא למימר בשאין הלוקח נותן כלום להמוכר אם לא דנאמר דהרא"ש איירי בשער דדורמוס או דאכלבי ועיין מה שכתבתי לעיל ודוק: בטור סימן קע"ג הביא דעת הר' ישעי' דאית לי' דאסור להקדים המעות בשמזלזל במקח במפרש אם תתן השתא כו' אבל אם לא תתן כו' ע"ע וא"כ ע"כ אינו סובר כתוס' ז"ל אשר סבירא להו דבזמן שיצא השער הוה כמפרש ועיין בב"י מה שכתב בזה וא"כ קשה לי עליו מאי מקשה הש"ס על ר"נ פשיטא כלומר למה אשמעינן דבליתנהו אסור והלא טובא אשמעינן דאפי' באינו מפרש אסור בליתנהו בשלמא לדעת הי"א אשר הביא הטור א"ש דסבירא להו דיצא השער הוה מפרש וא"כ שפיר קמקשה פשיטא דהא ליתנהו וגם מפרש ודוק. גם יש לדקדק קצת לדעת הרמב"ם דסבר אם יש למוכר מאותו מין קצת אזי מותר לפסוק עליו אפי' טובא וא"כ מאי מקשה על ר"נ פשיטא דלמא קמ"ל החידוש הזה וי"ל וק"ל:
וזה שייך לעיל דף ס"ב רבינו הטור כתב בהערמת רבי' דבי ר' חייא אם התנה לתת לו מעות ואח"כ נתן לו פירות דמותר הנה נראה להוכיח כן מן הש"ס גופא לפי מה שרצה אביי לפרש המתני' דהנה המתני' קאמרה ויין אין לו משמע הא יש לו יין מותר והלא מתחלה כאשר מכר החטים להלוה אתני על מעות אלא ודאי דמותר וק"ל:
גם מוכח דאי אתני מתחלה לתת לו פירות ואח"כ נותן לו מעות דמותר ג"כ ואינו אסור כ"א באתני על נתינת המעות וניתן לו ג"כ מעות דאל"כ מאי מקשה הש"ס לאביי דמי חטי מבעי' לי' ואי אמרת דכשהתנה לתת לו פירות ונותן לו אח"כ מעות דאסור א"כ אין כאן קושיא דדלמא הא קמ"ל דאפי' אתני לתת לו חטים בעד החוב דהיינו פירות אפ"ה אסור הואיל דלית לו יין ובדאי יחזור לו א"כ מעות אלא ע"כ דמותר בשאתני תחלה על הפירות ונותן לו אח"כ מעות וא"כ שפיר קמקשה דוק ומרן הב"י כתב דהוה מסופק בזה ואני לפע"ד כתבתי:
וזה הדר הוא שייך לדף ס"ג ע"ב. הנה לדעת המרדכי המובא בב"י סי' קס"ג דסובר דכשאמר הלוה יש לי פירות מותר ואין צריך להביא ראי'. א"כ צריכנא לפרש הברייתא דר' אושעיא דאמר כל פעם יש לי ואפ"ה קאמר כולם אם יש לו כו' דה"ק כולם אם יש לי כלומר דאמר יש לי ואם אין לו היינו דלא אמר יש לי אסור ועיין בת"ח ודוק:
הב"י הביא דעת ר' ירוחם באותו סי' אם יש לו ללוה אפי' סאה אחת פוסק עליו כמה סאים. נראה דצריכנא להתיישב לפי דעת הזאת דא"כ הש"ס דמוקי ברייתא דר"א בשמשך ואי לית לי' כל מה שפסק עמו מאי אהני מאי שמשך את סאה אחת לשארי אשר לא משך. אם לא דנאמר דה"ק הש"ס בשמשך ואית לי' כל מה שפסק עלי' והלוקח משך הכל ויש לדקדק על זה ודוק: