אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף סג.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף סג.

דף סב:

בגמ' כולם אם יש לו כי' לא תקשה מאי קאמר כולם אם יש לו הלא קאמר ברישא והלך ועמד על גרנו כו' דמשמע דיש לו די"ל דה"ק כולם אם יש לו כו' כלומר דגם בשארי היינו יין ושמן יש לו כמו בחטים אזי הוא מותר וק"ל:

בגמ' מיתבי כולם אם יש לו מותר כו' הא דלא הקשה לו ממתני' דקתני אין לו יין אסור משמע אבל ביש לו ה"ז מותר נראה לי דודאי ידע דאפשר לאוקמי מתני' בשמשך אבל ר' אושעי' לא אתי' לי' שפיר למיקם כן משום דהוה קשה לי' אי בשמשך צריכא למימר דאם יש לו מותר אבל על מתני' לא הוה קשה לי' כן דהלא במתני' לא נקט ההיתר בשיש לו רק נקט האיסור בשאין לו ואתי' לאשמעינן דאף בשמשך אם אין לו אסור וק"ל:

בתוס' ד"ה דאמר ר' ינאי כי' פיר' ר"ש דוקא יין אבל מעות אסור כו' הנה הרא"ש רצה להוכיח דהדין עם הרשב"ם מדמקשה לרב מר"א ואי רב ור"י במעות פליגי מאי מקשה לי' מר"א דלמא התם שאני דנותן לו פירות ולא מעות ורב לא פליג אלא על מעות. והנה אומר דה"ל להרא"ש להוכיח מן דבר הקודם לזה דאמר הכא ש"מ איתא לר"י מר"א ואי איתא דבמעות פליג ר"י אפי' על רב מאי בעי רבא להוכיח מילתי' דר"י מר"א דלמא התם שאני דנותן לו פירות. ובאמת אומר אני דכל הוכחות האלו ליתו ואדרבא איפכא יש להוכיח דבמעות נמי פליגי דאי איתא דיש לחלק בין פירות למעות מנ"ל להקשות מר"א דלמא ע"כ לא פליג רב אלא במעות אבל בפירות מודה אלא ודאי דאין לחלק לסברת הש"ס ומאן דמתיר בפירות מתיר נמי במעות ומאן דאוסר במעות אוסר נמי בפירות וק"ל:

והנה קשה לי לדעת הרא"ש ורשב"ם דא"כ דדוקא בפירות מתיר ר"י מנ"ל לרבא לאוקמא מתני' כר"א ולקח בהלואתו דלמא מתני' איירי כפשוט' דפסק עמו על החטים ואח"כ מעמידו על היין והואיל דלית לי' יין אסור דודאי יתן לו מעות כדאמר אביי לעיל באוקימתא דילי' ומעות אסור בין לר"י בין לרב אבל אי הוה לי' יין ה"ז מותר דפירי שקיל מני' והרבה דברים אשר הם דחוקים השתא באוקימתא דידי' יסתלקו בה ודוק:

בד"ה בשמשך ואפי' אכלו המוכר מותר כו' ומשיכה דהכא לא הוי' אלא לענין היתר כו' ובזה יתורץ קצת דברי התרצן דקמשני בשמשך וכי לא ידע דיש להקשות א"כ צריכא למימר וק"ל:

בד"ה רבית ע"מ להחזיר א"ב וא"ת כו' וי"ל ודאי אם הוא עושה כן לא הוה רבית כו' וא"ת דתנן כו' הנה נראה דעד שלא תרצו תירוץ הראשון לא הוה קשה להו קושי' זאת משום דהוה אפשר לומר דלמא ע"כ לא התירה התורה בשבא בשנים עשר חודש אלא באשר יתן דמי שכירות הבית ולכך אתי' מתני' וברייתא שפיר גם לרבא חדא כר"י וחדא כרבנן דהא דתנן הרי זו רבית ואינו רבית אתי' כר"י דאמר רבית ע"מ להחזיר מותר וא"כ י"ל לדידי' דהא דהתירה התורה דוקא בשמחזיר השכירות והא דתני' ה"ז רבית גמורה אלא דהתורה התירה אתי' כרבנן דסברי רבית ע"מ להחזיר הוה רבית וא"כ מאי אהני' לן אם נאמר דהתורה לא התירה כ"א ע"מ להחזיר אבל השתא דהוצרכו ז"ל לתרץ דכשבא לפדות מנכה לו תחלה פירות שאכל כ"ע מודה דלא הוה רבית א"כ א"א לומר דסביר הש"ס דלא התירה התורה כ"א בתנאי בשיתן דמי השכירות אלא מדסתם התורה מותר לגמרי בלי נתינת השכירות דאל"כ מנ"ל לברייתא לומר דהוה רבית גמורה לרבנן אלא דהתורה התירה דלמא אף התורה לא התירה כ"א כשיבא לפדות מנכה לו תחלה דמי השכירות והוה דבר המותר לכ"ע אלא ע"כ מדסתם התורה ודאי דהתירה מ"מ א"כ אף לר"י לימא כן וק"ל:

עוד בא"ד וא"ת בפ' בתרא דמגילה כו' ומשני סבר להו כר"י דאמר צד אחד ברבית מותר. גם הכא נראה לפרש דבלי תירוץ הא' לא הוה קשה להו מידי. דהנה יש לדקדק עוד על קושית' ועל תירוצם ודקארי להו מאי קארי להו וכו לא נדע זה דהא דמשני התם בצד אחד ברבית אזלא אליבא דאביי ואליבא דרבא ע"כ צריכנא לתרץ בע"מ להחזיר אלא נראה דודאי בלי תירוץ הראשון הוה אפשר לומר כן בפשיטות אבל השתא דאמרו דיש דרך א' דאף לרבנן מותר א"כ קשה להו על התרצן דהתם למה מתרץ אליבא דאביי ואתי' ר"מ כר"י ולא כרבנן טפי ה"ל לתרץ דאתי' ר"מ אפי' כרבנן והיינו כשיבואו לפדות ינכה לו השכירות שדר בו. וע"ז תירצו דאף לרבא צריכנא לתרץ שהתנו עמו שאם יפדו יתן השכר על שדר בו כלומר לאחר הפדיי' דוקא וא"כ אף לרבא לא אתי' ר"מ כרבנן אלא כר"י וא"כ מ"ש דמשני אליבא דאביי או אליבא דרבא. וא"ת למה באמת צריכנא לומר אליבא דרבא כן ולא נאמר דמנכה לו תחלה ואח"כ פודה ואתי' א"כ אפי' כרבנן. לזה אני אומר דא"כ לא הוה מקרי מכר אלא משכנתא כמשכנתא דסור' דכתבו הכי במושלם שנים אלו תיפוק ארעא דא בלא כסף. ומשל אם מכרו הבעה"ב בעד מאה זהובים ושכירות הדירה הי' שוה כל שנה ושנה עשרה זהובים א"כ במושלם עשר שנים תיפוק בלי כסף ולא מקרי זה מכר והתם קאמר ותני לשון מכר ודוק:

והנה ראיתי בב"י דהביא דברי נ"י דסבר דבפיסוק מתחלה על החטים אם העמידו המוכר על הפירות בשעה שבא לפסוק על היין ואמר הני חטים שאני חייב לך אני נותן לך בעדם יין אף שאין לו יין ה"ז מותר דכפירות בפירות דמי ור' ירוחם מיקל טפי דיכול אפי' לעשות החטים כשער שבשוק ולפסוק בדמיהם על היין כשער שבשוק אפי' אין לו יין וא"כ שפיר יש לפרש דברי הש"ס בענין אחר ולומר דהמקשה דהקשה לעיל ממתני' וכי אין לו יין מאי הוה כו' סבר דמתחלה בתורת פיסוק נתן לידו המעות בעד החטים וא"כ אחר שאמר אח"כ אני נותן לך בעד החטים יין ה"ז מותר אפי' אין לו יין וע"ז תירץ לו המתרץ דבבא לחוב כו' שלא נתן לו מתחלה המעות בעד החטים רק שהי' נושה בו מתחלה וא"כ אסור אח"כ כשאין לו יין אחר שבא לידו בתורת הלואה ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה