כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף כד:
בגמ' וכי מאחר דאסורה בהנאה מותרת משום מציאה למאי הלכתא.
אפשר לומר אי לאו דהוה משני הש"ס ורב אסי סבר לי' כוותי' בחדא כו' לא הוה קשה להש"ס וכי מאחר כו' משום דהוה אפשר לומר הא דקאמר בסוף דברי' בא ישראל ונתן בה סימן וכו' הוא פירוש על הא דאמר תחלה מותרת משום מציאה דהיינו אימתי מותרת משום מציאה אם בא ישראל ונתן בה סימן אבל השתא דראה דמשני הש"ס דרב אסי סבר לה כוותי' כו' א"כ אי איתא דסוף דבריו הוה פירוש לראש דבריו א"כ מאי הוצרך לתרץ הכי הלא לעולם אפשר לומר דסבר כרשב"א אפי' ברוב ישראל והא דקאמר בעיר שרובה גוים בא להורות לנו רבותא דאף דרוב עיר גוים אפ"ה מותרת בשתיה כשיבא ישראל ויתן סימן ולא אמרינן במילתא דאיסורא דלמא אתרמי הסימן כסימט' אבל לעולם אימא אפי' ברוב ישראל הוה של מוצאה רק דעיקר דבריו הוא להורות לנו החידוש דהיתירא דיין נסך אפי' ברוב גוים אלא הא דלא משני לי' הכי ודאי דסבר דאין סוף דבריו פירוש על ריש דבריו וא"כ א"א לומר דלא בא אלא להראות לנו החידוש באיסור די"נ דא"כ ריש דבריו דאמר מותרת משום מציאה למאי הלכתא נקטה ברוב גוים הלא ברוב ישראל נמי דינו הכי לרשב"א אלא ודאי דפליג על רשב"א ברוב ישראל וא"כ סתמא דש"ס שפיר קמקשה ג"כ השתא וכי מאחר כו' ודוק:
בגמ' א"ל מצא כאן כו' בא ישראל כו' תרתי כו' נ"ל לפרש דמתחלה כי השיב לי' הרי הוא שלו אכתי אבעי' לי' אם יבא ישראל ליתן סימן מהו משום דאף דאמר לי' הרי הוא שלו אפשר לומר דהטעם הוא משום דתלינן דמגוי נפל דברוב גוים איירי כדאיתא בפוסקים אבל דנאמר דאפי' ידעינן ודאי דנפל מישראל יהי' ג"כ שלו מטעם דהבעלים מתייאשים דהנכרים שקלי לי' אינו מוכרח ולכך שאל אותו אם יבא ישראל ויתן סימן דודאי ידעינן דהוה דישראל מהו וע"ז השיב לו דחייב להחזיר והנה ר"י הוה אכתי מסופק אם דינא קאמר לי' דחייב להחזיר מטעם דאמרנו או אם לאו דינא קאמר לי' רק משום לפנים משורת הדין ולכך שאל אותו בדרך שאלה תרתי כלומר הא דקאמרת תחלה הרי הוא שלו ודקאמרת השתא חייב להכריז בשניהם הדין כך וצריך כל אדם לקיים שניהם כדלעיל א"ד הא דקאמרת תחלה הרי הוא שלו היינו לעולם הרי הוא שלו מן הדין והא דקאמר חייב להחזיר היינו לפנים משורת הדין ואם מקיים האחת אין מקיים השני וע"ז השיב לו דהאמת כן הוא לפנים מ"ה קאמינא וק"ל:
ברש"י ד"ה מי קתני כו' ושלו נמי לא הוה דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא ע"כ הא דכתב רש"י ז"ל דבר זה הכא ולא כתב כן לעיל בשאלתו אי פליגו רבנן אפי' ברוב נכרי' משום דשם אפשר לומר דמש"ה פליגי עליו משום דרשב"א סבר דהוה שלו אפי' ידע בודאי שמישראל נפל שהבעלים מתייאשים ואינהו לא סברי הכי אבל ודאי בסתמא מודו רבנן דתלינן ברוב נכרים דמהם נפל אבל הכא דאמרה הש"ס מי קתני כו' ויניח ויבא ישראל ויתן סימן ש"מ אפי' בסתמא לא אמרינן דהוי שלו ותלינן בגוי' לכך הוצרך רש"י ז"ל לומר הטעם דבממונא לא. אזלינן כו' וק"ל:
עוד ברש"י ד"ה אימא מישראל נפל כו' ולא אמרינן יניח כדאמרינן לעיל ברוב נכרי' לרבנן. דקדק רש"י ז"ל בזה משום דהוה קשה לי' לישנא דש"ס דאמר ב' דברים דישראל סכרו לי' אימא מישראל נפל וכיון דישראל כרו לי' לא מייאש ותרתי ל"ל אלא ודאי דהא דקאמר ישראל סכרו לי' מכריח דלא נימא יניח והא דאמר ישראל כרו לי' מכריח דלא נימא דמתייאש ומהרש"א ז"ל דקדק על רש"י ללא צורך וק"ל:
בתוס' ד"ה סבר כוותי כו ולא בעי כו ומ"מ יש לפשוט דהלכה כמותו ברוב נכרי' כצ"ל. ונ"ל דהא דאמרו ומ"מ יש לפשוט כו' לאו מילתא באפי נפשי' היא דבאים לפסיק הלכתא כרשב"א ברוב נכרים דא"כ היאך ידובק דבר זה לדעיל וגם זיל קרי בי' רב הוא והלא כל המעשים שבש"ס יורו לנו הדרך דהלכה כמותו ברוב נכרי' אלא נראה דשפיר מדובק במאי דכתבו קודם לזה באומרם ולא בעי כו' דא"כ כו' והוה קשה להו דהלא השתא דדחי הש"ס דרב אסי סבר כוותי' בחדא כו' תפשוט נמי מקצת בעי' שלו דהלכה כרשב"א ברוב נכרים מיה' וא"כ מאי אהני לי' דלא בעי למימר דסבר כרבנן דא"כ תפשוט דמודו רבנן דהלא השתא תפשוט ג"כ חדא בעי' דילי' לכך כתבו ומסיימי במלתייהו ומ"מ יש לפשוט כו' וכלומר אפי' אי הוה אמר דסבר כרבנן מ"מ יש לפשוט דהלכה כמותו ברוב נכרים דהלא אפי' רבנן סברי כוותי' ברוב נכרים וא"כ שפיר קאמרה הש"ס דרב אסי סבר כוותי' בחדא כו' וא"כ לא תפשוט אלא חדא דהלכה כמותו ברוב נכרי' וק"ל:
בד"ה לבתר י"ב ירחי כו' פירוש הן עצמן כו' כדתנן בפרקי' כל דבר שעושה ואוכל כו' אפשר דמש"ה מפרש הש"ס מה דאשכח אבוה דשמואל ולא קאמר סתם שמצא אבידה וק"ל:
בד"ה לפנים משורת הדין תימא כו' וי"ל דלא מייתי כו' והכא בשמעתי' כו' דכ"ע פטורי' כו' אפשר דמש"ה קאמר הש"ס הא דאבוה דשמואל כו' ומאי ראי' צריכנא דצריך לנהוג לפנים כו' ולמה הביאה מעשה זאת יותר ממעשי' אחרים דכתיבי בש"ס שהיו עושים לפנים כו' אבל במאי דכתבו א"ש וק"ל: בד"ה הרי שאבדו ה"ה נגנבו כו' ובתוספת' תני' בהדי' כו' הנה גם בש"ס דהכא מוכח כן דאל"כ מאי קאמר התירו לו משום שחיטה כר"ח דהלא ר"ח מצא גדי שחוט ולא ידע אי נגנב ואח"כ הושלך לשם אלא ע"כ דאף דנגנב דינא הכי וק"ל: