אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף כג.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף כג.

דף כב:

בגמ' ת"ש ככרות של נחתום כו' של ב"ה כו' הא דדייק מרישא אע"ג דבהדי' תני לה בסיפא כבר כתב רש"י בזה. ולי אפשר לומר דאי מסיפא ה"א דאתי' כר' יהודא ופליג על ת"ק ואית לי' סימן העשוי לידרס הוה סימן כדקס"ד דש"ס לקמן ולכך דייק מרישא דגם לת"ק אית לי' דככרות של ב"ה חייב להכריז וע"כ גם רב זביד שפיר השיב ליה אי ס"ד כו' ככרות ב"ה בר"ה אמאי מכריז וקאי גם אדיוקא דרישא ולא אסיפא ודוק:

עוד בגמ' והאיכא בהמה וכלבים באתרא דלא שכיחי כו' ק"ק א"כ מני' ובי' ה"ל לאפלוגי בככרות של ב"ה בין במקום דשכיחי ובין במקום דלא שכיחי ולא ה"ל לאפלוגי בין ככרות של נחתום כו' ויש ליישב:

עוד בגמ' מאי לאו בסימן העשוי לידרס קמפלגי כו' ק"ק דא"כ דפליגי בסימן העשוי לידרס אמאי נקט ר"י בפלוגתתי' עגול ובתוכה חרס ככר כו' ה"ל לאפלוגי על כריכות בר"ה דנקט ת"ק ואמר דהרי הוא שלו מטעם דהוה סימן העשוי לידרס לפי מאי דסבר רבה ויאמר הוא דחייב להכריז. ויש ליישב ולומר דהא דקאמר לימא כתנאי רוצה להביא עוד סתירה אחת לרבה ולומר דהלא מוכח דגם מקום הוה סימן דהלא ת"ק ור"י פליגי בסימן העשוי לידרס וא"כ ע"כ מוכח דכריכות איירי בדבר שאין בהם סימן דאי אית בהו סימן ה"ל לר"י לאפלוגי על כריכות מטעם סימן העשוי לידרס הוה סימן אלא ע"כ דאיירי דלית בהו סימן וא"כ מאיזה טעם ברה"י נוטל ומכריז ע"כ משום סימן מקום וא"כ מוכח דלא כרבה ובזה א"ש נמי הא דדקדק רב זביד אמר דכ"ע כו' דאי קס"ד דקסבר ת"ק כו' מאי דלא מצינו כן בשום מקום דהלא כן דרך הש"ס בשתאמר לימא כתנאי דרצה לומר דדחיק לן לומר דאמוראי יפלגו במילתא דכבר פליגי בה תנאי דאי הוה רצה כל חד מהני אמוראי לפסוק כחד מהני תנאי ה"ל לכל אחד לומר כן בקיצור הלכה כתנא הלז ואידך כתנא הלז ולא ה"ל לאפלוגי בפלוגתא באפי נפשם כאלו הם הולידו פלוגתתם ההיא וע"ז רגיל הש"ס לתרץ ולמדחי דפליגי בפלוגתא אחרת ואין דרכה להכריח הדבר דפליגי בפלוגתא אחרת רק דאפשר דפליגי בפלוגתא אחרת ואף דפליגי ג"כ בפלוגתא הזאת דפליגי התנאי מ"מ לא רצה כל אחד לפסוק כחד מינייהו דאי הוה פסקי הכי ה"א דפליגי בפלוגתא אחרת וא"כ לא הוה ידעינן דין ההוא דפליגי הני אמוראי בי' כן דרך הש"ס בכל מקום ולא כן הכא דרב זביד בא ומכריח את הדברים אלא ודאי דהוצרך לכך מטעם דאי הוה אמינא דפליג באמת בסימן העשוי כו' הוה קשה קושי' גדולה על רבה כאמור ודוק. או אפשר לומר על קושיתינו זאת דה"ל לר"י לאפלוגי על כריכות כו' באשר יש ג"כ לדקדק עוד קצת הא דאמר הש"ס סברו' דכ"ע סי' הבא כו' ומעבירים על האוכלי' כו' וגם ר"ז נקט האפכא בדבריו שהוא לכאורה אך למותר אלא דרוצי' לתרץ זאת מה שהקשינו דלכך נקט ר"י בדבריו עוד שני דברים ככר ועגול ולא פליג על כריכות בהדי' משום דרצה להראות לנו עוד שני דברים דסימן הבא מאליו הוה סימן וגם דמעבירין על האוכלים ואף דלא פליג ת"ק בזה לפי מאי דקס"ד השתא מ"מ נקטי' ר"י בדבריו אלה שני דברים להראות לנו הדין בזה וק"ל. עוד קשה לי במאי דרצה להוכיח רב זביד דא"א לומר דפליגי בסימן העשוי לידרס כו' דא"כ ככרות של ב"ה כו' דלמא לעולם אימא לך דפליגי בסימן העשוי לידרס ולת"ק לא הוה סימן וס"ל מעבירין על האוכלים והא דככרות של ב"ה דחייב להכריז משום דחיישינן לכשפי' ואף ישראל לא ידרוס עליו וכדאיתא בעירובין והאידנא דחיישינן לכשפים מעבירין ובודאי אי חיישינן לכשפים אין דורסי' ג"כ דמה חילוק יש בזה בין לגוי' דחיישי לכשפים או לדידן דחיישינן לכשפים אבל באוכלים אחרים אשר לא חיישינן לכשפי' (וכדמשמע בעירובין דאף לפתותי לחם לא חיישי לכשפים) סבר ת"ק דלא הוה סימן ולכך פליג ר"י עליו בעגול ובתוכה חרס והא דנקט ר"י גם ככר ובתוכו מעות לא מטעם סימן העשוי לידרס דהלא לפי מה שאמרנו גם ת"ק מודה בככר משום דחיישי לכשפים ואין דורסין עליו אלא ר"י נקט ככר לפלוג עליו עוד בפלוגתא אחרינא והיינו בסימן הבא מאליו ואי הוה נקט חדא לא הוה ידעינן אי מטעם סימן הבא מאליו בא לאפלוגי עליו או מטעם סימן העשוי לידרס ובדברי אלה מדויק שפיר הא דנקט שני דברים ובחדא הוה סגי לפי תירוצא דרב זביד וא"כ הוכחתו דרב זביד רפיא בידינו ודחיקא לן מאד ודוק היטב כי יש ליישב בדוחק:

בתוס' ד"ה והאיכא נכרי' דלא אכפת להו פירוש כו' לכאורה יש לומר דגירסתם הי' דלא אכפת להו וא"כ אתי' כפשוטו הא דמקשי' בסמוך וא"ת ולפרוך והלא כו' ואף דלא הי' גירסתם כן מ"מ יש לומר דשפיר קמקשו דהלא ע"כ מוכח דהא דמקשה הש"ס והאיכא גוים אינה אלא שידרסו דאי משום דשקלי לי' א"כ הוה קשה הלא גם זאת ה"ל להקשות על רבא וכדקמקשו תוס' באמת לקמן בד"ה והא איכא בהמה וכלבים וק"ל. רק דיש לומר ולדקדק על כל זה דהנה בש"ס יש לדקדק על הא דמקשה והאיכא גוים ומשני דחיישי לכשפים ועל הא דמקשה לי' והאיכא בהמה וכלבים משני לי' באתר דליכא בהמה למה לא משני תחלה ג"כ באתרא דליכא גוים אלא ודאי דהיה מוכרח לומר דהוה במקום דאיכא גוים דאל"כ הוה קשה על הא דמשני לי' משום דאין מעבירין על האוכלין ופירושו הוא דאינו רשאי לעבור מעליהן וא"כ אף אנן נימא בכל אבידה דאינו עשוי לידרס דהלא אין אדם מישראל רשאי לעבור מעליהם משום הלאו דלא תוכל להתעלם אלא ע"כ צריכנא לומר דלכך הוה עשוי לידרס הואיל דאיכא גוים דאינן מצווי' על כך ולכך מקשה נמי והאיכא גוים באבידת אוכלי' דדורסי' עליהם ולכך הוצרך לתרץ דחיישי לכשפים ולא משני באתרא דליכא גוים דא"כ גם באבידה אחרת ה"ל לומר דאינה עשוי לידרס וק"ל וא"כ הוא למה לא נאמר דלעולם קושיתו הוא והאיכא גוים דשקלי לי' ואי משום דא"כ גם בשאר אבידה וגם לרבא יקשה כן הלא זה אינו דלרבא הי' אפשר לתרץ באתר דליכא גוים משא"כ לרבה דא"א לתרץ כן כאמור. אשר על כן אני אומר דגירסתם הוה דלא אכפת להו וכנ"ל:

עוד בא"ד אבל קשה דהיכי פריך כו' עד לבסוף אבל כל היכי דאפשר לתקן להשיב ממון לבעל ע"י הכרזה מתקנינן וא"כ מאי פריך הכא ע"כ. תמי' לי הרבה לא מעט על דבריהם אלו וגם על מאי דמקשי עוד בדבור שאחר זה דגם לרבא יקשה והאיכא בהמה דאכלי לי' מאי ראו להקשות קושיות אלו דהלא לרבא לא הוה קשה לי' מטעם דכל היכא דאפשר לתקן מתקנינן כדכתבו הם בעצמם אבל לרבה דסבר דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן משום דהבעלים מתייאשים לומר דהסימן יהי' נדרס ברגלי האדם וא"כ אינו סובר האי מילתא דכל היכא דאפשר לתקן מתקנינן וא"כ שפיר מקשה עליו והאיכא גוים כו' ואי משום דכל היכא כו' דזה אינו לדידך. ואי תימא דקשה להו לתוס' על רבה עצמו מה ראה על ככה א"כ הוה להו להקשות כן על רבה עצמו ולא על הש"ס אשר מקשה לרבה ודוק היטב כי יש ליישב בדוחק ולומר דטעמיה דרבה הוא דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן משום דהא דמהדרינן אבידה בסימן דווקא נלמד מדכתיב בתורה שלמה מה שלמה המיוחד שיש בה סימן כו' ואותו סימן ודאי הוא סימן דאינו עשוי לידרס וא"כ על רבה לא הוה קשה מידי אחר דהתורה צוה לן כן לאפיקי מאי דמקשה הש"ס והאיכא גוים דדרסי' לי' ובאמת מן התורה אין לדרוס על אוכלי' דודאי אית לן אין מעבירין על אוכלי' רק דגיים לא אכפת להו בזה וא"כ מן התורה הוה הסימן שבאוכלי' סימן שאינו עשוי לידרס ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה