אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף כב:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף כב:

דף כב.

בגמ' והלכתא כוותיה דאביי כו' הנה במאי דפסקינן הכא כאביי ובהא דפליג רבא ארבה וסבר דסימן העשוי לידרס הוה סימן פסקינן כוותיה דרבא וקשה לי על פסקי' הלז דהלא כי דייקת הם דברים הסותרים זה את זה דא"כ כריכות בר"ה היאך אמרינן דיהי' של מוצאו או שארי דברים הנמצאים אשר אין בהם סימן דדלמא הוה בי' סימן רק דלאחר נפילה נדרס ברגלי אדם ובעל האבידה אינו יודע דנדרם והוה יאוש שלא מדעת דלא הוה יאוש. בשלמא אי אמרינן דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן לא הוה קשה מידי דתכף בנפילתו מתייאש כרבה דסבר סימן העשוי לידרס לא הוה סימן ודוק היטב:

בתוס' ד"ה איסורא דומי' דהיתירא מה שמתיר כו' ע"כ קרא לא אצטריך בידע ומתייאש כו' נראה דכוונתם לתרץ דלא תימא הלא א"א לומר היקש הלז דא"כ אף אנו נאמר איסור' דומי' דהיתירא מה היתירא בין אית בי' סימן ובין לית בי' סימן שרי בשידע ואפי' לא נתייאש אף איסורא בין אית בי' סימן ובין לית בי' סימן אפי' נתייאש וידע יהא אסור וזהו ודאי נגד הדין לכך כתבו דבידע ומתייאש לא צריך קרא וא"כ לא דיבר הכתוב רק בדלא ידע וא"כ ההיקש קאי ג"כ על לא ידע וק"ל:

בד"ה מאחר דאיתותב רבא כו' בשלמא לרבא כו' נראה דבאים לתרץ מה דהקשה רש"י ע"ז ובתירוצם ע"ז מדוקדק נמי דנקט תמרי דזיקי וק"ל:

בד"ה תיובתא דרבא רבא ידע שפיר כו' ובזה מתורץ נמי מה דרבים מקשים על מאי דמקשה מדברי ר' יוחנן שהביא ברייתא זאת על רבא דלמא רבא פליג עליו אבל בדבריהם מתורץ זאת וק"ל:

עוד בדף כ"א ע"ב בגמר' ת"ש פירות מפוזרים כו' מהרש"א ז"ל דקדק על הני ת"ש דאימא דאביי ס"ל כרבה דמקום לא הוה סימן וסימן העשוי לידרס לא הוה סימן דהשתא מצינו למימר לאביי דכולה מתני' איירי דרך הינוח כמו שכתבו תוס' לעיל ובמחילה מכבודו הרמה אומר אני דלא כיון יפה דמאי אהני לן דמוקמינן למתני' דמצא דרך הינוח דהרי מ"מ מוכרחים אנו לומר דלאחר הנחה שכח בעל אבידה את אבידתו וכדכתבו נמי לעיל דאי לאו הכי אין זה אבידה וא"כ הדרינן לקושיתנו דדלמא אכתי לא נזהר באבידתו וא"כ הוה יאוש שלא מדעת ודאי ודוק. ובהיפוך אני אומר דלכאורה א"א לומר דאביי יכול לאוקמי למתני' דמיירי בדרך הינוח דהרי בדרך הינוח א"א לומר איידי דיקירי מידע ידע וא"כ מוכרחים אנו למיקם למתני' אליבי' דוקא בדרך נפילה וכדאביי קיימא לן ביאוש שלא מדעת כו' וא"כ א"א לומר בכריכות דברה"י דחייב להכריז דמקום הוה סימן דהלא בדרך נפילה א"א לכוין המקום וא"כ ע"כ מיירי בכריכות שיש בהם סימן ובר"ה הרי הוא שלו מטעם סי' העשוי לידרס לא הוה סימן כרבה וא"כ היכי פסקינן בזה כרבא דסימן העשוי כו' הוה סימן ודוק ואפשר ליישבו בדוחק:

בגמ' ת"ש כריכות בד"ה כו' רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה כו' הא דלא קשה לי' על הברייתא מרישא לסיפא זולת מחלוקת רבה ורבא נ"ל לפרש ממה דכתבו תוס' לעיל בתחלת פרקין בדבור ראשון לתרץ מאי דהוה קשי' להו אמאי נקט כריכות דאשכח דרך הינוח טפי משאר דאיירי דרך נפילה משום דכריכות איידי דיקירי אינן הוה שיפלו שלא מדעת כו'. והנה לרבה דמוקי לכולה מתני' בין בדרך נפילה ובין בדרך הינוח כדכתבו שם נמי מוכרחים אנו לומר דלית לי' סברא זו דאיידי דיקירי אינו כו' ואית לי' דגם הם אפשר שיפלו בדרך נפילה וק"ל. והנה אומר עוד דגם דאפשר להעלות על הדעת דסובר כן בכריכות מ"מ באלומו' אשר ודאי יקירי אינון א"כ א"א להעלות על הדעת דלומר בהו דנפלו דרך נפילה וא"כ א"ש דזולת מחלוקתם ה"א דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן ומקום הוה סימן והברייתא איירי שיש בהם סימן וא"כ בכריכות איירי דמצאם בדרך נפילה ולכך א"א לומר בהו דיהי' המקום סימן בר"ה וגם הסימן דאית בהו לא מהני מטעם שהוא עשוי לידרס וברה"י נוטל ומכריז משום סימן דאית בהו והאלומו' מצאן בדרך הנחה ולכך בין ברה"י בין בר"ה נוטל ומכריז מטעם מקום דהוה סימן ודוק:

בתוס' ד"ה אי דליכא סימן מאי מכריז פירוש למה צריך להכריז כו' הוצרכו לפרש כן ולא כרש"י אשר פירש כלומר כי מצא כו' מאי מכריז שיוכל ליתן האובד סימן בה ע"כ משום דבשלמא לרש"י יתפרש שפיר הא דמשני לי' מכריז מקום וקאי על המוצא וא"כ השיב לי' שפיר על שאלתו ששאל מאי מכריז המוצא והשיב לי' שהמוצא מכריז מקום אבל לפירוש התוס' דניידי מפירוש רש"י בזה אלא מפרשי' דהא דקאמר מכריז מקום קאי על האובד כדכתבו בסמוך וא"כ אי הוה מפרשי' דהשאלה יהי' כפשוטו מאי מכריז המוצא שהאובד יכול ליתן סימן א"כ לא יהי' נכון מה שהשיב לו מכריז מקום והוה קאי על האובד שהוא יתן סימן המקום וק"ל. ועיין מה שאכתוב עוד בזה. והנה במאי דכתבו עוד וז"ל ומשני דזה מכריז שאבד יתן סימן מקום ראיתי במפרשי דבריהם שהמוצא יכריז כך שהאובד יתן סימן מקום ואין זה נוח לי דמעולם לא מצינו שהמוצא יכריז איזה סימן שיתן האובד אלא ודאי דפירוש דבריהם הוא דמשני לי' על שאלתו דשאל למה יכריז והשיב לו דלעולם יכריז ומאי דקשי' לך הלא אין כאן סימן שיוכל האובד ליתן ע"ז השיב לו דהסימן הוא מקום וזהו שאמרו שאותו שאבד יתן סימן מקום וע"כ יכריז ודוק. ובמאי דאמרו אך קשה כו' משום דהוה אפשר לומר דקאי הכל על האובד ושאלתו הי' מאי מכריז האובד והשיב לו שיכריז סימן מקום ומזה כבר ניידי תוס' כמו דכתבו דכול' פרקי' איירי מכריזות המוצא ולא מהאובד כי לא מצינו הכרזה אצל האובד וכן לקמן דקאמר כדי שילך כו' היינו נמי כו' לכך כתבו אך קשה כו' וק"ל:

בתוס' ד"ה ורבה אמר מקום כו' ולפי דסבירא לי' כו' משום דקשה להו לישנא דש"ס דאמרה ורבה אמר דמאי רצה בזה דהלא אף דאית לי' לרבה דמקום הוה סימן מ"מ שפיר מצי למימר דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן לכן כתבו ולפי דסבירא לי' כו' כלומר דהש"ס רוצה להראות לנו מאיזה טעם הוכרח רבה לומר דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן דהוא קצת נגד הסברא וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה