אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף כב.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף כב.

דף כא:

ברש"י ד"ה כשיכול להציל ודכוותה במציאה אחרת דבר שיש בו סימן דיכול ליתן וליטול מודינה בה דחייב להחזיר ע"כ כתבתי כל דבריו אלה באשר נראה לי דבזה מתרץ רש"י ז"ל כל מה שהקשו תוס' עליו דאף דמוקי הש"ס כשיכול להציל ותפרש הרישא שפיר אי לאו דהקשה עליו מסיפא דפירושא דרישא כך הוא הרי אלו שלו מפני שנתייאשו הבעלים כו' כלומר הכא הוה שלו מפני שנתיאשו הבעלים לבסוף דאמרינן דודאי מתחלה ידע נמי ומתיאש עצמו דהלא הוה לי' קול ולא בא להציל וא"כ כשנתיאש השתא אמרינן דמעיקרא נמי התיאש דשפיר ידע ודכוותה במציאה אחרת דאית בה סימן ולית לה קול ואף שנתיאש אח"כ מ"מ חייב להחזיר הואיל דמתחלה לא ידע וכדקאמר הש"ס לעיל ודוק:

בתוס' ד"ה מה שנתן נתן אתי' כר' כו' בזה מתורץ מה דהוה קשה לכאורה על מאי דקס"ד דבגנב ממש איירי ויאוש שלא מדעת הוה יאוש דא"כ ה"ל לאשמעינן בגנב דהוה יאוש והוה ידעינן מכח כש"כ בגזלן דהוה יאוש מדעת אבל במאי דכתבו א"ש דהוצרך לומר שניהם לאשמעינן דסתם גנב וגזלן הוה יאוש בעלים לאפוקי רבנן ורשב"א וק"ל:

בד"ה שטף נהר כו' ה"ג כו' דנ"ל דמיירי כו' כלומר דמזה מוכח דגרסינן אם נתייאשו דא"א לומר דנתייאשו ודאי. וא"ת א"כ למה להו להקשות למטה על גירסת רש"י קושיתם הלא זולת זה נמי מוכח דא"א למגרס כן וכמו שאמרנו זה אינו דהלא רש"י נשמר מזה במאי דכתב בד"ה הא סתמא הא אם היתה אבידה אחרת כו' וק"ל אבל הם ניידי מפי' זה ולא רצו לדחוק עצמם בזה משום מאי דקשה להו לקמן ולכך כתבו כאן דה"ג אם נתייאשו כו' דצ"ל כו' וק"ל. ואני כבר כתבתי לעיל ישיב על פירש"י ז"ל. בא"ד וס"ד דמיירי כו' משום דאל"כ אלא בשיכול להציל בקל לעולם א"כ אין לדייק אבל סתמא כשלא ידע וק"ל:

בא"ד וא"ת מנ"ל הא סתמא כו' דלמא נתייאשו אתא לאפוקי שהיו שם ורדפו כו' ואי משום דזה כבר נאמר בסיפא ולא צריכנא לדייק כן מרישא דזה אינו דמ"מ הוצרך לפרש כן בסיפא דאי לאו הסיפא הוה אפשר לומר ולדייק הא סתמא כו' ולכך תירצו ז"ל וי"ל דא"כ לא ליתני אם נתייאשו אלא ליתני סתמא וק"ל. אבל קשה לי דמ"מ נימא דנתייאשו אתי לאפוקי אם היו הבעלים שם ורדפו וא"ת דא"כ ליתני סתמא שטף כו' הרי אלו שלו זה אינו דאי הוה תני הכי ה"א דבשאין יכול להציל קמיירי כזוטו של ים ולכך תנא אם נתייאשו דמזה מוכח דבאפשר להציל מיירי דאל"כ מה לי ביאוש דידהו אפי' אם אומרים שאינן מתיאשים לית לן בה כדכתבו לעיל. וא"ת היאך הוה אפשר לומר דבשאין יכול להציל מיירי דא"כ למה תנא בסיפא ואם היו בעלים מרדפים אחריהם חייב להחזיר ולמה יחזיר הלא אף שהן מרדפים א"א להציל וא"כ למה תהני רדיפה דידהו דזה אינו לפע"ד דאף שא"א להציל אפ"ה אם מרדפים הבעלים אחר האבידה ובא אחד והציל יחזיר לבעלים דבשלמא אם אינם מרדפים ואומרים שלא נתייאשו אפשר לומר דמ"מ בלבם היו מתיאשי' לאפוקי כשהם מרדפים אחריה דראינו שאינם מתייאשים בלבם שהרי רודפים להציל. וכן מוכח קצת בתוס' כאן בעצמם שרצו להוכיח לעיל דמיירי ביכול להציל בקל כו' מדאמר הא סתמא כו' ולמה לא הוכיחו כן מדתנא בסיפא אם היו הבעלים מרדפים חייב להחזיר אלא ודאי דאף שאינו יכול להציל אם הוא מרדף אחריה חייב להחזיר המוצאו ודוק:

עיין בב"ח סימן רנ"ט שרצה להגיה בדברי הטור בסיפא תיבת או ולפע"ד לאו שפיר עבד ולא כיון יפה דהלא דברי הטור הם דברי התוס' בעצמם שבכאן לפי דברי התרצן דמוקי בשיכול להציל ע"י הדחק. וא"ת דתירוצי לא קאי כ"א לפי דברי רבא אבל לאביי דקיימא לן כוותי' בהא אתיא הברייתא כפשוטו ולפי מאי דקס"ד מעיקרא ולא בשיכול להציל ע"י הדחק אף אני אומר דאף דאפשר לפרש הברייתא כפשוטו אליבא דאביי מ"מ הדין הוא דין אמת דבשיכול להציל אם עומד שם ואינו רודף אחריו הוה שלו ובסתמא חיוב להחזיר ומכש"כ ברודף אחריה וע"ז לא מצינו דפליג אביי ודוק. גם בדברי הסמ"ע יש כמה דחוקים ע"ע ודוק:

עוד בתוס' ד"ה שטף כו' עד ואין להקשות כו' דלעולם נימא דה"ה סתמא כו' וע"י סיפא ידעינן דמיירי בשאין יכול להציל ע"כ. פירוש דלא תקשה דליתני רבותא טפי בסיפא דאפי' בסתמא שלא הי' שם בשעת שטיפה כו' לכך סיימי וע"י סיפא ידעינן כו' דאי תנא סתמא לא הוה אפשר למידק מסיפא דמיירי בשאין יכול להציל ודוק היטב בתוס' לעיל ובזה יסתלק מעלינו קושית מהרש"א:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה