אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף יא:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף יא:

דף יא.

פרש"י ד"ה אלא אמר רב אשי כו' עד טעמא דיש חילוק בין גט למתנה כו' נ"ל דרש"י חזר וכתב וכפל לכאורה מה שכבר פירש לפני זה משום דרצה לתרץ וליתן טעם על מאי דאמרינן דבמציאה צריך לעמוד בצד שדהו יותר ממה שאמרינן במתני' והנה אם כבר פירש דיש חילוק בין גט למתנה מטעם דבגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם בע"כ ולכך אינו יכול להקנות לה מטעם שליח מ"מ במציאה ה"א דלכאורה דיקנה מטעם שליח משום דהוה זכות וזכין לאדם שלא בפניו לכך חזר רש"י וכתב וטעמא דיש חילוק בין גט למתנה ואע"ג דתרוויי' כו' כדאמרן לעיל לא גרעה משליחות דא"כ לא אתרבי מונתן בידה הוה נפקא לן חצר משליחות כו' כלומר דבמתנ' אתי' חצר משליחות דאתרבי מקרא אבל מציאה לא אפשר להתרבות משליחות דקרא דלא דמי' לשליח דלית בי' דעת המשלח ולא דעת השליח כדכתב ומסיים לקמן וא"כ שפיר מצינו לחלק בין מתנה למציאה משא"כ אי לא הוה אמרינן דאתרבי מקרא חצר משליח ודאי דהוה תמי' לן מ"ש מציאה ממתנה אי משום טעם דדעת אחרת ומאי אכפת לן בזה והלא גם במתנה לא אתרבי חצר משליח ואפ"ה אמרינן אנן דקונה החצר דלא גרעה משליח א"כ אף במציאה נימא הכי. וא"ת דבמציאה לית בי' דעת המשלח מנ"ל לחלק בזה אבל השתא דאמר דאתרבי מקרא וא"כ שפיר מחלקינן בין מציאה למתנה דבמציאה לא אפשר לן למילף מקרא דמקרא לא תתרבי אלא מאי דדומה לי' והיינו מתנה דיש בו דעת המשלח לאפוקי מציאה דלית בי' דעת המשלח ולכך לא תתרבי. והנה במאי דכתב רש"י קודם לזה אכתי לא פירש שם הא דחצר אתרבי נמי מקרא לכך חזר וכתב כל זאת. ובאמת לפי דעת התוס' דכתבו לעיל דף י"א דחצר לא אתרבי מושלח כד תדקדק שם בדבריהם לכך הוצרכו הכא בד"ה חצר משום יד כו' לדחוק וליתן טעם על זה דבמציאה לא קנה ועתה דוק כי הוצרכתי להאריך קצת משום דראיתי במפרשי' אחרי דכותבים שאינו מפירש"י כל מאי דכתב קודם טעמא כו' ואני לפי ע"ד כתבתי:

בגמ' אמר רבא שפיר עבד כו' וכי לא הי' להם סודר כו' יש לדקדק על קושי' רבא בזה דהלא בקדושין רצה לדייק דבעינן צבורי' בתוכה מדקאמר ומקומו מושכר לו ולא הקנה להם מקום אחר ודחה התם דשאני התם כי היכי דא ליטרחינהו (ופירש"י ז"ל ולהוציא משם כל זמן שרצו להניחם שם) וא"כ מאי קשי' לי' לרבא דהלא הקנה להם בסודר ולמה לו לקבל מעות בשביל מקום המעשר דלמא עשה כן דלא ליטרחינהו ודוק:

עוד בגמר' א"ל רב שימי לר"פ הרי גט דדעת אחרת כו' ואמר עולא כו' הא דלא הקשה ר"ש לעיל על ריב"א דאמר חצר של אדם כו' כבר הקשו כן תוס' לעיל בד"ה ה"מ בחצר המשתמרת כו' במאי דכתבו וא"ת פ' הזורק דתנן זרק כו' ואפ"ה קאמר עולא כו'. אבל מ"מ במאי דמתרצים דדוקא גבי גט דאיתא בע"כ כו' כדאמר בשמעתי' עכ"ל צריכנא לפרש דבריהם דהנה אם רוצים בזה לומר כדמתרץ רב פפא לרב שימי שאני גט דאיתי' בע"כ זר הוא דנדחה לכאורה ממאי דהקשה לי' ר"ש ולאו ק"ו הוא. ואם רוצים בזה במאי דמתרץ רב אשי חצר אתרבי משום יד כו' ובגט דאית' בע"כ א"א להקנות מטעם שליח כדלקמן אכתי קשה לכאורה על רב שימי דאי לא ידע תירוצו דר"א א"כ אמאי לא הקשה לעיל על ריב"ח ואי ידע זה א"כ מאי מקשה השתא על ר"פ. ונ"ל דתוס' לעיל רוצים בתירוצם לומר כאשר תירץ ר"פ שאני גט דאיתא בע"כ ואי משום דהלא כבר נדחה תירוץ הלזה ממאי דאקשה ר"ש לזה נאמר דקושי' ר"ש אינו אלא על ר"פ דרוצה לחלק בין דעת אחרת מקנה אותה וע"ז הקשה שפיר והלא ק"ו הוא כלומר דלפי דעתך דדעת אחרת מקנה אותו הוא הטעם דבמתנה קונה יותר ממקום שאין דעת אחרת מקנה לכך הקשה דאדרבא מגט מוכח דטעמך לאו טעם הוא דהלא שם דאיתא בעל כרחה וא"כ ראינו דדעת אחרת דלשם היא חזקה כל כך דיוכל להקנות לה בע"כ ואפ"ה לא מצי להקנות לה אם אינה עומדת בצדה במקום דדעת אחרת אינו חזקה כ"כ דיוכל להקנות בע"כ מכש"כ דצריך לעמוד בצדה ולכך הוצרך ר"א לתרץ חצר משום יד כו' אבל על מאי דאמר ריב"ח לעיל בחצר קונה שלא מדעת ודאי דאפשר לחלק בין גט דאיתא בע"כ ולכך איני יכול להקנות לה אם לא בשעומדת בצדה משא"כ במתנה ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה