כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף ח.
בגמ' אמר רבא השתא דאמרת אמרו מגו כו' נראה דאף לרמב"ח לא אמרינן המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו אלא מטעם מגו דאיבעי זכי לנפשי זכי נמי לחברי' דאל"כ אלא דאית לי' התופס לב"ח כו' הל"ל דברי' בב"ח גופי' דהוה רבותא טפי. ורבא פליג עליו וקסבר דלא אמרינן איבעי כו' כ"א במקום דזכי באמת לנפשי' אזי אמרינן דזכי נמי לחברי' והשתא א"ש מאי דאמר רבא השתא דאמרת דמשמע דקאי ארמב"ח ובאמת רמב"ח לא הזכיר מידי מטעם מגו אלא ע"כ שהוא כמו שכתבתי ועיין לקמן דף ט' ע"ב ובפוסקי' ודוק עוד בגמרא אלא אימא חרש קנה פקח לא קנה. ונ"ל דהא דאמר רבא מתוך שקנה חרש קני פקח הכי פירושו מתוך שקנה אצל חרש קנה נמי אצל פקח וכדאמר בסמוך מגו דשני חרשי' אבל מקני' פקח לא דיבר רבא מאומה. עוד בסמוך אלא אימא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש כו' נראה לפרש הא דאמר רבא מתוך שקנה חרש קנה פקח דהכי פירושו מתוך שקנה חרש כלומר במקום שקנה חרש קנה פקח והיינו באיזה מקום קונה חרש אצל חרש חבירו דוקא כן פקח אינו קונה אלא אצל פקח חבירו. והא דאמר השתא דאמרת מגו דמשמע דמטעם מגו מוכח זה נראה לפרש לע"ד דודאי אי אמרינן בכל מקום המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו ולא מטעם מגו אלא דסבירא ליה דאפשר לתפוס לב"ח במקום שחב לחבירו א"כ בחרש ופקח נמי אית לן למימר דקנו מטעם המגביה כו' אבל השתא דלא אמרינן המגבי' מציאה כו' אלא מטעם מגו דזכי לנפשי' לדעת רבא או אי בעי זכי לנפשי' לדעת רמב"ח כדכתבתי לעיל א"כ הכא שניהם לא קנו דהלא הכא א"א לומר מגו דזכי לנפשי' ומכש"כ אי בעי זכי לנפשי' דא"א למימר ודוק מהשתא:
בגמרא אלא מסיפא בזמן שהן מודי' כו' ממשנה יתירה קמדייק ולא ממשנה גופא ועי' בתו' ד"ה א"ד וק"ל:
בתוס' ד"ה ושותפי' שגנבו כו' אלא שותפי' שגנבו שהגביהו שניהם ע"כ. ולא תימא א"כ מצ"ל לש"ס לומר בשותפי' שגנבו והיינו בשהגבי' שניהם דחייבי' דזה מוכח ודאי מהש"ס שם דמחייב בשותף שטבח לדעת חבירו ואי לא דקנו בשהגבי' שניהם שותפות בגניבה מנא להו וק"ל:
בד"ה מאי מגו כו' תימה כו' דלמא תרי מגו לא אמרינן כו' אפשר לתרץ ולומר דב' חרשים דקנו לא הוה מטעם מגו רק דלא ליתי לאנצוי ודוק: