כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף ה.
בגמרא ולמאן דאמר הילך פטור למאי אצטריך למעוטי קרקע משבועה כו' לכאורה יש להקשות דדלמא דבא למעוטי מכפירת שעבוד קרקעות. ודאי על הודאת שעבוד וקרקעות לא צריכנא לקרא דהוה נמי הילך וכדפרש"י לעיל אבל הא דבא למעט כפירת שעבוד קרקעות נוכל לומר לכאורה והיינו בשמחל לי' השעבוד על מה שהודה ולא על מה שכפר וס"ל דשעבודא דאורייתא. והנה לפי מאי שכתבו תוס' דקשי' לי' אמאי אצטריך קרא למילף כו' עד י"ל משום דמתני' דאין נשבעין על הקרקעות מיירי בשבועה דמודה מקצת. ודאי לא קשה מידי דליכא למימר דבא למעט כפירת שעבוד קרקעות דא"כ לא הוה לי' למתני הודה בקרקעות כו' הודה במקצת קרקעות כו' דמשמע דהטענה וכפירה על הקרקעות בעצמן אבל א"כ ה"ל להוכיח מהכא דעל התנא קמקשה ולא על הקרא בעצמו גם אי הוה קאי על הקרא יש להקשות דלמא דבא למעט בשתובעו מנה והעדים מעידים נל חמשים שישבע על השאר בשלמ' משבועה דעד אחד ליכא למימר אחר דהקר' במודה מקצת כתיב אבל העדאת עדים אפשר דבא למעוטו דהלא העדאת עדים ילפינן מהודאת מקצת. אבל באמת זה אינו קושיא דאם פטרינן בקרקעות בהודאה מקצת גם בהעדאת עדים א"א למחייבי' ולא צריכנא קרא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. אבל בעיקר דבריהם שכתבו דליכא קרא מיותר דבכלל ופרט ממעטינן קשה לי טובא והלא כבר כתבו בב"ק במרובה דף ס"ב ע"ב בד"ה יצאו קרקעות כו' ומיהו לפי מאי דמסקינן לקמן האי כל רבוי הוא מדלא כתיב הני פרטי גבי כסף וכלים וס"ל דכפל ושבועה הכל א' ניחא דליכא אלא חד קרא לתרוויי' ע"כ וא"כ ודאי איכא קרא מיותר למעט קרקעות דבש"ס שם קאמר השתא דאמרת רבויי כל הני פרטי ל"ל חד למעוטי קרקע כו' ודוק היטב:
עוד בגמ' כתיב הוא וכתיב זה חד למודה מקצת וחד להעדאת עדים דפטור ואידך כו' וחד למודה ממין הטענה. כבר כתבתי לעיל על מה שכתבו תוס' דף ג' ע"א בד"ה מפני מה כו' שמקשי' דמנ"ל דכופר הכל פטור דהלא מוכח הכא מן הקרא בין לר"ח דבעי ממין הטענה וא"כ ע"כ בא לן מכש"כ דכופר הכל פטור ובין לאבוה דר' אפוטריק' דממעט מן הקרא העדאת עדים א"כ אתי' נמי מכש"כ דכופר הכל פטור דלמה יגרע כופר הכל מן העדאת עדים במקצת. ומצאתי כאן קצת יישוב דבאמת מה שאמרו שם וי"ל דמכי הוא זה משמע דגזירת הכתוב הוא כו' דכך כוונתם אף דלכאורה במשמעות לשונם לא משמע הכי דוק:
בתוס' ד"ה הילך פטור כו' תימא גם למ"ד הילך חייב כו' ולא ניחא להו למימר למ"ד הילך חייב דיש לומר דממעט בהודה בקרקעות וכפר בכלים דאם עלה על דעת המקשן דיש לאוקמי הכי בחד גווני גם למ"ד הילך פטור ה"ל למיסק אדעתי' דיש לאוקמי בגווני אחרינא וכדמתרץ לי' באמת דהודה בכלים וכפר בקרקעות אלא ודאי דסבר המקשן דצריך לאוקמי בכל גווני ולכך מקשה לי' והתרצן תי' לי' דאיירי בחד גווני. ולא תימא דמ"מ נימא דודאי ידע דיש לאוקמי בחד גווני (והיינו למ"ד הילך חייב בהודה בקרקעות וכפר בכלים) רק למ"ד הילך פטור א"א לאוקמי אפי' בחד גווני דאי הודה בקרקעות א"כ הוה הילך ואי כפר בקרקעות א"כ קשה קושית התוס' זה א"א דא"כ מאי משני ליה התרצן א"כ בכפר בכלים והודה בקרקעות דמ"מ קשה קושי' התוס' אלא ודאי צריכנא לתירוץ התוס' דוק:
בא"ד וכן פריך לקמן כו' הייינו לתירוץ ר' האי וק"ל. עוד בא"ד ושמא גם בקרקע שייך קצת אשתמוטי כו' ולא תקשה א"כ גם פירוש ר' האי ליתא לקמן דאפשר לומר דודאי לקמן מיירי דידעינן בודאי דלא משכנה ואפ"ה משתבע היסת אבל הכא דקאי על מה דמיעטה התורה קרקעות שפיר יש לומר דבא למעט בשאם לא ידעינן דלא משכנה וק"ל ועיין מהרש"א:
בתוס' ד"ה אמאי איצטריך קרא תימא הא ליכא קרא מיותר כו' ק"ק דלמא דקושי' המקשן הוא דאי לא ממעטינן קרקעות מכלל ופרט א"כ מנ"ל למעוטי עבדים דעבדים הוקשו לקרקעות ובאם הקרקעות פטורים מטעם הילך גם העבדים אם אומר הילך כמו בקרקעות אזי יהיה פטור אבל בלא הילך לא יהי' פטור אבל אם נתמעטו קרקעות ג"כ ע"י כלל ופרט דוקא ולא מטעם הילך אזי ודאי גם בעבדים כן דוק:
בד"ה אי נמי דטענו כלים וקרקעות מהכא משמע כו' ודאי דעל מתניתין בעצמה א"א למידק כן דדלמא לעולם אימא דטענו חטים ושעורים והודה באחד מהם נמי פטור והא דאמר הודה בכלים וכפר הא קמ"ל הודה במקצת קרקעות כו' דומיא דמשני לעיל אבל השתא דמוכח דעיקר דבריו הוא למעט בשהודה בכלים וכפר בקרקעות א"כ מוכח שפיר הא בטוענו חטים ושעורים כו' וק"ל: בד"ה ש"ח פטור מכלל כו' וא"ת אמאי לא מקשה כו' הנה רש"י נשמר מזה במאי דכתב בד"ה ד' שומרים כו' ולאפוקי ממ"ד בהגוזל עירוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה במלוה כו' וא"כ מעתה אין להקשות מן המשניות דלשם דשם איירי בפקדון ובפקדון לא צריך להודות במקצת למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן ולכך מקשה מדרמב"ח דס"ל דבפקדון נמי כתיב אבל לתוס' דס"ל דאף למ"ד דעירוב פרשיות כ"כ אפ"ה סבר דבפקדון צריך הודאה מקצת עיין שם בתוס' דף ק"ז וא"כ קשה להו שפיר דה"ל לאתויי מכמה משניות וק"ל:
בד"ה ר' חיי' תנא הוא כו' דלכאורה ה"א אף דגרסי' תני ר"ח אפ"ה מקשה הש"ס הברייתות אהדדי וא"כ לא הוה א"ש התירוץ דהש"ס לכך כתבו מאי דכתבו וק"ל:
בד"ה והודה בשעורים פטור אף מן השעורים כדמוכח בשלהי המניח דלכאורה הוה אפשר לומר ולמידק מהכא דחכמי' לא פטרוהו כ"א משבועה דעל החטים דאל"כ מנ"ל לאבוה דר' אפטוריקי דר"ג פליג על החכמים וס"ל דחייב לישבע על החטים ולית ליה ממין הטענה דלמא לעולם אית ליה והאי דמחייב היינו בשעורים אלא ע"כ דרבנן לא פטרי אלא מן השבועה ואם כן ר"ג דפליג ומחייב עכ"ל שבועה הוא דמחייב לכך כתבו דזה אינו דרבנן פטרי אף מן השעורים והא דר' אפטיריקי קאמר דר"ג מחייבו שבועה היינו משום דבשעורים אף ר"ג מודה דפטור דזה הוא מילתא דתליא בסברא שהיא פטור כיון שהודה לו שאין חייב לו שעורים ומחל לו עליהם וא"כ בשבועה דוקא דפליגי אי בעינן ממין הטענה או לא וכן כתבו תוס' בשלהי המניח ע"ע. ואפשר לומר דזהו שכתבו הכא כדמוכח בשלהי המניח דוק:
בתוס' ד"ה מסרי לי' בסהדי ומיירי דאמרי ליה אל תחזיר כו' ולפי דבריהם יש לומר דהא דאמרה הש"ס מסרי לי' בסהדי היינו דאמרי לי' אל תחזיר לי אלא בעדים והא דקאמר נמי יומא חדא מסרי לי' בלא סהדי היינו דלא א"ל אל תחזיר לי אלא בסהדי אבל מ"מ לפני סהדי מסרי ליה נמי באותו יום. ובזה יתיישב היטב מאי דהוה קשה לכאורה למאי דיפורש כפשוטו דמסרו לי' בלא סהדי כלל א"כ בדאתו עדים דאכל תרתי מנייהו דמשוינן לי' לגזלן והלא לא היה יכול לומר משלי אכלתי אבל לפי מאי שכתבתי א"ש ודוק דאפשר לפרש כן:
בד"ה אי איתא לדר"ח כו' דמה להצד השוה שכן לא הוחזק כפרן כו' כבר כתבתי לעיל דפרושו הוא דמה להצד השוה כו' תאמר כאן שהוחזק כפרן וא"כ דשכנגדו נוטל בשבועה ומנ"ל להחמיר כולי האי בהעדאת עדים יותר מהודאת פיו וע"א דשם נשבע הוא וכאן יהי' השכנגדו נשבע ונוטל. וא"כ התוס' דלכאן מקשי' קושיתם על התרצן אפילו למאי דמשני דשכנגדו קאמינא ולא כדקס"ד דהרבה מפרשים אשר מקשים דדלמא באמת קושית המקשן הוה כן ע"ע ולפירושי א"ש. וע"ז מתרצים תוס' שפי' ושמא י"ל אחרי שלמד שיש שבועה בהעדאת עדים במלוה מעתה אין לחלק כו' והיינו דנלמד ע"י הק"ו שיש לו לישבע ואם הוא כפרן ואינו יכול לישבע מאי איכפת לן בהכי דמ"מ אח"כ הדרינן לתקנה דידן דשכנגדו נשבע ונוטל ודוק:
בתוס' ד"ה אין לך בידי פטור ואמר ר"נ כו' מהכא משמע דהלכה כלישנא קמא כו' מדלא מייתי הכא סיפא דנתתיו לך פטור. יש לדקדק בדבריהם דלמא משום הכי לא מייתי סיפא דנתתיו לך משום דהכא נמי לא הוה דררא דממונא. וא"ת מ"מ מוכח דהלכה כלישנא קמא דאל"כ מאי קאמר דנחייבו מדר"נ דזה אינו דדלמא הכא ה"ק דנחייבו מדר"נ אלא מדלא נחייבו מדר"נ מוכח דלישנא בתרא עיקר ונפשוט מהכא דלישנא בתרא עיקר ומשני דלעולם לישנא קמא עיקר והא דלא מחייבו מדר"נ דר"נ תקנת' כו'. וי"ל דהכא נמי איתא לדרר' דממונא במאי דאתו סהדי דאכל תרתי מנייהו. גם י"ל דאזלי לשיטתם במאי דכתבתי לעיל בתו' ד"ה דמסרי לי' בסהדי כו' דר"ל דמסרי לי' בסהדי גם בפעם האחרון רק דלא אמרי' לי' אל תחזיר אלא בעדים וא"כ גם כאן איכא שפיר דרר' דממונא ולכך מדייקי' תוס' שפיר דמוכח דלישנא קמא עיקר מדלא מייתי לישנא בתרא וק"ל:
וכתבו עוד ואי טעין איני יודע בכל ישבע שאינו יודע. כדי שלא תקשה הלא ר"נ גופי' אית לי' לעיל בב"ק דף קי"ח באומר מנה לי בידך והלא אומר איני יודע דפטור ולא תאמר דפטור אפי' משבועה וא"כ למה יגרע בטוען ודאי אין לך בידי לכך כתבו דמ"מ ישבע וק"ל: