אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף ג.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף ג.

דף ב:

בגמרא אלא מאי רבנן כו' גם הכא איכא למימר דאי לאו דהקשה לו מתני' לא כר"י לא הוה קשה לי' מידי דשפיר הוה ידע תירוצו דלבסוף אימור תרוויי' בהדדי אגבי' וכדפירשו התוס' וכל חד סביר שהוא הגבי' תחלה אבל כשראה שהקשה לו מתני' דלא כר"י א"כ ודאי סובר דמתני' איירי בכל מילי ואפי' אחד אומר אני מצאתי היום וזה אומר אני מצאתי אתמול דודאי איכא רמאי וא"כ לטעמך מתני' דלא כרבנן נמי וקאמר לי' המקשן דמעולם לא עלה על דעתי' דמתני' איירי בהכי כ"א כל א' אומר אני מצאתי היום רק דלרבנן דלא קנסו לרמאי אפשר לומר דתרוויי' הוא ואעפ"כ שכל אחד אומר כולה שלי ואיכא ודאי רמאי מ"מ לרבנן א"ש אחרי דסברי דלא קנסינן לרמאי אבל לר"י דקניס לרמאי א"כ קשה דהלא הכא ודאי איכא רמאי דכל א' אומר כולה שלי ומתרץ לי' התרצן אמרת ולא תבין דהלא גם כאן אפשר לומר דלית כאן רמאי דאימר תרווי' בהדדי כו' וכל אחד סובר שהוא הגבי' תחלה דוק:

בתוס' ד"ה א"נ כו' רוצים בזה דלא תימא הא דמשני אומר א"נ דבא לומר דאפי' תימא היכא דאיכא רמאי מספק נמי קניס ר"י והא דלא קניס הכא משום דמאי הפסיד הרמאי וא"כ הוה קשה לכאורה מאי עלה על דעת התרצן וכי לא ידע דקשה מ"מ מאי איכא למימר לכך כתבו דפירושו הוא דלעולם אפי' איכא ודאי רמאי לא קניס אלא היכא דאיכא פסידא אבל בספק רמאי לא קניס ר"י אפי' בדאיכא פסידא כתירוץ הראשון וא"כ לא קשה מידי ממו"מ רק המקשן לא הבין כך כ"א כדקס"ד וכדכתבנו מתחלה לכך הקשה לו ממו"מ ותירץ לו מחוורתא כדשנינן מעיקרא וכדכתבו תוס' בדבור שאחר זה שלא הדר בי' ע"ש ולכך כתבו שם אבל מתיבת אלא משמע דהדר לגמרי וא"כ נסתר הפירוש הזה שכתבנו והדר' התמי' לדוכתא ודקארי מאי קארי לה ודוק היטב:

עוד כתבו שם וכן בסמוך דפריך בין לרבנן בין לר"י יהא מונח אע"ג דהתם לית לי' פסידה לרמאי ע"כ. לכאורה יש לדקדק מאי אכפת לן שם בהפסד הלא שם אין הטעם משום קנס רק דהמנה דחד מנייהו הוא ולא דתרוויי' כמנה שלישי לרבנן וא"כ אפי' ליכא הפסד יהא מונח אם לא דנימא לר"י לית לי' הטעם דרבנן רק סובר דבכל מקום לא אמרינן יהא מונח כ"א בדאיכ' ודאי רמאי ולס"ד דתוס' בדאיכא הפסד נמי. ואפשר לומר דהוכחת' הוא מדקאמר הש"ס התם גבי חנווני כו' דהא בודאי איכא רמאי כו' ואי סבר הש"ס דטעם דר"י הוא משום דודאי חד מנייהו הוא כטעם דרבנן א"כ ל"ל לש"ס למימר דהא בודאי איכא רמאי ודוק:

בתוס' ד"ה מפני מה כו' פי' יהא נאמן במגו כו' הנה כבר כתבו בגיטין דבאים לסתור דלא תפרש דרבה בא לתרץ מ"ט כופר הכל פטור וזה אינו מתורץ באמת במאי דאמר חזקה אין אדם כו' דהלא בבנו מעיז וא"ה פטור בכופר הכל לכך כתבו דבא ליתן טעם מ"ט חייבה התורה מודה מקצת יהא נאמן במגו וע"ז שפיר קמשני ולכך כתבו ומשני כו' כלומר אבל לפי הקס"ד הנ"ל אינו משני שפיר וק"ל. בא"ד וא"ת כופר הכל מנלן דפטור כו' וי"ל דמכי הוא משמע דגזירת הכתוב הוא כו' הנה התוס' ניידי מפירש"י ז"ל דאמר על הא דאמר רבה מפני מה כו' ולא חשבו כמשיב אבידה כו'. משום דהלא דמשיב אבידה פטור אינה מן התורה רק חכמי' פטרוהו ועוד לפירש"י אינו מתורץ קושי' התוס' דהקשו מנ"ל דכופר הכל פטור דבשלמא לפי' התוס' מתורץ שפיר דודאי גזירת הכתוב הוא דאל"כ לשתוק מכי הוא זה ולימא סתם דישבע על תביעתו והוה ידעינן דחייב לשבע בין בכופר הכל בין במודה מקצת דמאן מפיס וא"כ השתא דכתבה התורה דמודה מקצת חייב מוכח דכופר הכל פטור אבל לרש"י דבא ליתן טעם דיהא מודה מקצת פטור מטעם דמשיב אבידה וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא מנ"ל דכופר הכל פטור וא"ת דא"כ ה"ל לכתוב סתם דישבע הנתבע על תביעת חבירו זה אינו דאי הוה כתוב סתם ה"א מודה מקצת יהי' פטור מטעם דמשיב אבידה דוק. אבל בעיקר דבריהם קשה לי דלכאורה קושיתם מעיקרא ליתא דהלא מוכח דכופר הכל פטור דהלא מכי הוא זה דרשינן נמי דצריך להודות ממין הטענה ואם לא יודה ממין הטענה אינו חייב לישבע ואי איתא דכופר הכל חייב למה יגרע א"כ אם לא יודה ממין הטענה ולא יהא אלא כופר הכל. וכ"ת דמ"מ קשה לר"ג דמחייב נמי אפי' אם אינו מודה ממין הטענה. מ"מ גם ר"ג ע"כ סובר כאבוה דר' אפטוריקי דפוטר בעדים מעידים על חמשים דאין צריך לישבע על חמשים הנשארים ויליף לי' כן מכי הוא זה וא"כ הדר הוא דמוכר דכופר הכל פטור דאל"כ למה מיעטו התורה בעדי' כו' לא יהא אלא כופר הכל ועי' בדף שאחר זה ומה שאכתוב עליה' שם ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה