כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף ב:
בגמרא ואי תנא מו"מ כו' הנה ודאי דרוצה בזה לומר אי תנא כולה שלי וא"כ ק"ק בצריכות הראשון הוה די דהל' אי הוה תני כולה שלי ה"א דאיירי דוקא במציאה דמורה היתר אבל מו"מ דליכא למימר הכי וא"כ ל"ל למימר עוד צריכות האחרון. גם יש לדקדק במה דאינו עושה הצריכות' דאי הוה תנא מציאה ה"א בהא אמרינן יחלוקו דמשום דא"א למקנסי' לרמאי דיהא מונח דמאי הפסיד הרמאי אבל במו"מ דאית לי' פסידא אימא דיהא מונח וכדקס"ד דלקמן דוק:
בגמ' ואלא מאי רבנן כו' ודאי בכאן מצאה הקפידה מקום לנוח דמ"מ מאי הרויח בזה דקשה ג"כ לרבנן ולמה לא הקדים נפשי' להקשות דמתני' לא אתי' כחד לא כרבנן לא כר"י. ואפשר לומר דמצינו מ"ד לקמן בהשואל דלא פליגי רבנן וסומכוס כ"א בעומדה באגם ולא בדתפי' חד מנייהו וא"כ אי לאו דהקשה לו תחלה מתני' דלא כסומכוס לא הוה קשה לי' מידי דהוה אפשר דמתני' אתי' כסומכוס ושאני התם דלא תפיס חד מנייהו ולכך פלגי בלא שבועה משא"כ הכא דתפסי תרוויי' והוה מחוסר גוביינ' במה שחבירו תופס דהאי תופס בכולי' כו' כדאי' ברש"י ולכך פלגי בשבועה אבל בדתפיס חד מנייהו אימא דבאמת סובר סומכו' דפלגי בשבועה ואתי' מתני' א"כ שפיר כסומכוס אבל השתא דהקשה לי' המקשן מתני' דלא כסומכוס א"כ ודאי סובר דפליגי אפי' בדתפיס חד מנייהו א"כ שפיר קאמר וליטעמך ואלא מאי רבנן הא אמרי המע"ה דוק:
בתוס' ד"ה ולחזי זוזי ממאן נקט כו' והשתא שפיר גריס ולא ידע כו'. אבל קשה לי דא"כ מאי ארי' דאמר' מתני' שנים אוחזין בטלית אפי' אין אוחזי' רק דעדיין ביד המוכר אפ"ה יחלוקו הואיל דלא ידע המוכר. וא"ל דבאמת כן הוא והא דאמר שנים אוחזי' לא קאי אסיפא דמו"מ רק ארישא אמציאה או אפי' דקאי אסיפא אפ"ה אפשר לומר דהואיל והוא תופס בחזקת שניהם הוא כאלו שניהם מוחזקים בו כדכתבו תוס' לעיל בד"ה ויחלוקו ע"ש. א"כ ל"ל לר"ת לדחוקי נפשי' ולומר דהוה כעד אחד ואותו שהמוכר מסייעו יפטר משבועה כו' הלא בדיש מקחו בידו הרי הוא נאמן בכל דבריו ומנ"ל הא דקאמר ולחזי זוזי כו' אינו סובר כהתרצן דבמו"מ איירי דהמוכר מוחזק בטלית ועיין באלפסי דסובר שהאמת כן הוא ודוק: בתוס' ד"ה לימא מתני' דלא כב"נ מצינו למימר כו' משום דאל"כ היאך קאמר לעיל אי תני מו"מ ה"א משום דמורו כו' אבל מציאה כו' דליכא למימר הכי כו' פירוש אלא ודאי כל אחד סובר דהוא הגבי' תחלה ובהדדי אגביה' וא"כ אף דרמו שבועה עלי' לא יפרוש וכדפירשו גבי מו"מ וא"כ ודאי שפיר ידע זה דבהדדי אגבי' אבל באמת יש לומר ג"כ הא דקאמר לימא דלא כב"נ לא נשנה בב"ה לבתר דעשה ר"פ הצריכו' רק באפי נפשי' נשנה והש"ס סידרה אחרי' לכך קאמרו מצינו למימר אבל אינו מוכח כ"כ וק"ל: בד"ה היכא דאיכא דררא דממונא פי' כו' ניידו מן פירש"י משום דא"כ מאי קס"ד דתרצן לתרץ בסברא הפוכא וק"ל:
בד"ה ומה התם כו' לא פריך אלא אוסומכו' כו' ובזה מיושב נמי הא דלא אמר הק"ו זה לעיל בתחלת קושיתו וק"ל: