כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף ב.
ברש"י ד"ה במקח וממכר כו' אבל זה אומר אני ארגתי' כו' ותהא מונחת עד שיבא אלי'. יש לדקדק הלא לקמן דף ז' בשנים אדוקים בשטר מלוה כו' נמי אמרינן יחלוקו והלא התם נמי חד מנייהו רמאי ודאי לפי טענתם ואעפ"כ אמרינן יחלוקו אלא ודאי דאמרינן הואיל דהחלוקה יכולה להיות אמת לא יהא מונח וכדכתבו תוס' וא"כ מאי האי דכתב רש"י דבאימר אני ארגתי' דחד מינייהו ודאי רמאי אמרינן יהא מונח הלא גם כאן החלוקה יכולה להיות אמת. ואפשר דרש"י ז"ל סובר דר"פ דנקט מקח וממכר בדוקא חולק על רבא דלקמן וסובר דגם שם באמת סובר רבי יתקיים השטר וגבי לי מלוה כולה כדס"ד דש"ס דהתם. וא"ת מי דחק לרש"י לדבר זה אומר אני דרש"י ראה שעשה רב פפא צריכות' מן מציאה למו"מ וממו"מ למציאה ואמר ואי תני מקח וממכר ה"א הוא דרמו שבועה משום דמורה כו' אבל מציאה דליכא למימר הכי כו' ולדעתו הפירש כך הוא הואיל דליכא למימר הכי דמורה היתר וא"כ ודאי דהאמת אתו דהגביה גם הוא הטלית ובמקח וממכר אמרינן בצריכותא ה"א ודאי הואיל דאינו מורה היתר דהמוכר נתרצה גם לו וא"כ לא ישבע. והנה אם הפירוש כך הוא א"כ שפיר קאמר רש"י דרב פפא סובר דבאומר אני ארגתי' יהא מונח ולא הוה בכלל כולה שלי דאי אמרינן שם נמי יחלוקו והוה בכלל כולה שלי א"כ לעולם אימא ליתני כולה שלי בלחוד מאי אמרת דה"א התם מורה היתר הלא באני ארגתי' א"א לומר דמורה לו היתר ואפ"ה אמרינן יחלוקו אלא ודאי דר"פ סובר אני ארגתי' אמרינן בי' יהא מונח ולא הוה בכלל כולה שלי רק מו"מ וא"כ שפיר קאמר ר"פ. והנה התוס' בד"ה אי תנא מציאה ניידי מפירוש זה אשר כתבנו לפירוש רש"י רק סברי דלכך ה"א במציאה לא ישבע ולא הוה שמעינן ממו"מ משום דה"א דהתם רמו רבנן שבועה עלי' כדי שיפרוש אבל במציאה מדתפיס בה ודאי סביר לומר האמת ומשום שבועה לא יפרוש כו' וא"כ אפי' אמרינן דבאומר כולה שלי דגם אני ארגתי' הוה בכלל מו"מ לא הוה שמעינן מיני' מציאה דגם באני ארגתי' יפרוש עצמו ולא ישבע שהרי יודע המשקר שהוא משקר משא"כ במציאה ולכך שפיר כתבו תוס' אבל היכא שודאי כו' וחולקין על רש"י בזה וסוברי' דרב פפא אינו חולק על רבא דלקמן דוק היטב כי נכון הוא:
בתוס' ד"ה שנים אוחזי' איידי דאיירי כו' ובזה מתורץ נמי מה דהי' אפשר לדקדק לכאורה במתני' דה"ל לאשמעינן תחלה דין זה מוציא מחבירו עליו הראי' ואח"כ דיני דחלוקה. ובזה עולה יפה נמי מאי דכתבו אח"כ ואע"ג דבתרי מסכת' כו' וק"ל:
בד"ה בראי' בעלמא קנה אע"ג כו' מצי למדחי כו' ובזה מדוקדק נמי הא דאמר הש"ס בראי' בעלמא קנה ולא קאמר בראי' לחוד וק"ל:
בדבור שאחר זה דקאמר בראי' בעלמא לא קנה מתוקן הלשון נמי במאי דאמרו והא דאמרינן כו' וק"ל.:
בד"ה והא זה וזה כו' איכא דוכתא כו' בזה מיושב קצת נמי הא דלא אמר רב פפא אלא להורות דחוזר מתירוץ הראשון וק"ל: