אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קעה:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קעה:

דף קעה.

במתני' הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו כו' גם הכא משנה

מדקודם במאי דלא אמר המלוה ע"י כתב ידו או בכתב ידו. וגם לכאורה יש לדקדק מאי האי דנקט התנא דיני' אלו בין הדבקי' דבמשנ' הקודמות לזו מדבר' בדיני' ערבות וגם במתני' דלאחרי' לכך אמינא דבא לרמז לן על הדין דפליגי בי' ר"י ור"ל בפרק הנושא והתוס' בסמוך ד"ה והלכה כמותו אף בחנוק הביאו במקצת והיינו דפליגי (לפי פי' ר"ת דלשם דהוא עיקר) במאן דמשעבד את עצמו ע"י כתב ידו בממון מה שלא היה חייב לו מעולם שלא הלוהו ואפ"ה השתעבד את עצמו דסבר ר' יוחנן דלשם דמשתעבד שפיר ור"ל פליג עליו ומוקים הש"ס שם פלוגת' בפלוגת' דר"י וב"נ דלהכא כאשר כתוב כאן בתוס' וא"כ שפיר קאמר במתני' הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ולא שהלוהו אלא שהשתעבד את עצמו בממון נגד חבירו שהוא חייב לו גובה מנכסי' ב"ח ולא תימא דדברי הכל הוא אלא דפליגי בי' ר"י וב"נ כדפליגי בערב וק"ל:

עוד במתני' א"ל ב"נ אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים ב"ח לכאורה מילת' דנכסי' משועבדי' מיותר בדברי ב"נ דאי אינו גובה מנכסי ב"ח מכש"כ שאינו גובה ממשועבדים ואי לאו דמסתפינ' במאי דהסכימו רובם ככולם רוב בנין ומני' הפוסקי' הראשונים ואחרונים דערב היוצא לאחר חיתום שטרות אינו משתעבד אלא בקנין זולת הרמב"ן דסבר דאינו צריך קנין אנא הוינא מסכים עמו לומר דאינו צריך קנין ואם נשתעבד בקנין גובה ממשועבדי' ובן ננס סובר דבקנין משתעבד אפילו לאחר ח"ש אבל סובר דנחתינן דרג' דאינו גוב' ממשעבדי ובלא קנין סובר דאפילו מב"ח אינו גובה וא"כ שפיר קאמר ב"נ אינו גובה לא ממשועבדים כו' דבתרתי מילי פליג עליו כן היה אפשר לומר לדעת הרמב"ן אבל מה אעשה שרבים קמים עליו לחלוק. ועוד אפשר לומר דפליג אפילו בקודם חיתום שטרות בזמן שכתוב בו ופלוני אבל לא עשה קנין בפני עצמו שלר"י גובה ממשועבדים ולדידי' אינו גובה אלא מב"ח אבל זהו דוחק באמת דממ"נ אי סבר הואיל דקודם חיתום הוא משתעבד ולא צריך קנין דהקנין שנעשה על הלואה והוא חתום עליו ועדים מעידים עליו הוה כמי שעשה גם הוא קנין א"כ יגבה אפי' ממשעבדי ואי לא נחשבהו כאלו עשה קנין א"כ גם מב"ח לא יגבה לדעתו וכן הוא דעת הרמב"ם באמת דסובר דקודם חיתום שטרות שלא בשעת מתן מעות צריך קנין ואל"כ לא נשתעבד כלל. ועוד היה אפשר לומר לדעת הרמ"ה דסובר אי עשה קנין משתעבד לגבות ממנו אפילו ממשעבדי דסתם קנין לכתיב' עומד ודלא כטור דסובר דאינו גובה ממשעבדי ועיין בנ"י ובב"י הטעם והיה נראה לומר לדעת הרמ"ה הנ"ל דאפי' שלא בשעת מתן מעות אם עשה קנין גובה ג"כ ממנו אפילו ממשעבדי דלכאורה אין לחלק לדעתו בשעשה קנין בין שעת מ"מ או שלא שע' מ"מ ואחר חיתום שטרות שאני הואיל דחזינן הגריעות' לפנינו שלא רצה לחתום את עצמו קודם חיתום ש"מ שלא רצה להשתעבד בזה לגבות ממשעבדי וא"כ היה אפשר לומר דבהא פליג ב"נ ג"כ בחנוק ובקנין שאינו גובה ממשעבדי ומבני חרי מודה דגובה בקנין ור"י סובר בחנוק ושלא בקנין מב"ח מיהא גבי. וא"ת הלא ר"י אמר שמואל קאמר לקמן דחנוק אינו משתעבד אלא בקנין משמע דאפי' ר' ישמעאל אית לי' הכי אף אני אומר מי יימר לן דשמואל לא בא לפלוג על ר' יוחנן דפסק כר' ישמעאל דאפי' בלא קנין משתעבד בחנוק לר' ישמעאל ובא ר"י א' שמואל לפלוג עליו ואומר דאינו משתעבד אלא בקנין והיינו כבן ננס סביר' לי'. וא"ת דא"כ בהדי' ה"ל לפלוגי בזה דר"י יאמר דהלכ' כר"י ושמואל כב"נ. אומר לך אחר דאינו מפורש בהדי' בדברי התנאי' במאי דקאיירי אי איירי בקנין או זולת קנין לא ניחא להו למיפסק כחד מנייהו אלא כל אחד אתי' ופוסק לפי סברתו במאי דאית לי' אליבי' דנפשי' ור' יוחנן לטעמי' דסובר דפליגי בלי קנין דהלא הוא סובר בפר' הנושא דבאם משעבד אינש לנפשיה בשטר נגד חבירו שהוא חייב לו משתעבד וראייתו מר"י דהכא א"כ ע"כ סובר דאפי' בלא קנין משתעבד בחנוק דאל"כ אין ראי' לשם דשאני הכא דבקנין קמיירי ומשתעבד טפי אלא ע"כ דבלא קנין קמיירי לדעתו ודוק בכל זה ותמצא שדליתי לך חספ' למצוא מרגנית' טובא תותי ועוד אדבר במקצת לקמן בסמוך:

בגמרא אמר עולא דבר תור' אחד מלוה בשטר כו' הא דלא אמר בקיצור אפי' מלוה ע"פ גובה כו' והוה אתי מלוה בשטר מכח כש"כ אפשר לומר דא"כ הי' אפשר לטעו' בדבריו דע"כ לא אמרינן כן אלא במלוה ע"פ הכתובה בתור' כסבר' הש"ס בקדושי' דף י"ג לכך אמר כפל לישנ' להורות דבכל ענין אין לחלק ובדברי רבה אפשר לומר אפכ' וק"ל:

והי' אפשר לומר דפליגי הני אמוראי במאי דפליגי בב"ק ובגיטי' ר"ע ור"י בקרא דמיטב שדהו אי בקרקעות דניזק או דמזיק קמיירי דאי בדמדק קמיירי הוה שעבוד' דאורייתא ואי בדניזק לא הוה דאורייתא וק"ל: והגה הרשב"ם כתב דהילפות' בא מקרא דיוציא אליך העבוט והתוס' הרבו להקשות עליו ואני אומר דיש ליישב דבריו דאחר דכתיב העבוט בה"א הידיעה דמשמע דכבר נקרא עבוט משעת הלואה נשתעבד למלוה. ואח"כ בדברי רבה כתב וקרא במשכנת שלא בשעת הלואה היינו לומר דעל אות' שעה נקרא עבוט ולא דנשתעבד לו משעת הלואה כבר ודוק כי בזה יסתלקו מעליו כל קושי' התוס':

עוד בגמרא והא אמר עולא ד"ת ב"ח דיני' בזבורית אפשר לומר דהוכח' הש"ס הוא אחר דאית לי' ב"ח דיני' מדאורייתא בזבורית וא"כ אי אית' דאית לי' שעבוד' לאו דאורייתא מאי האי דקחשיב מתני' דגיטין האי מילת' דאין גובי' מנכסי יתומים אלא בזבורית בהדי שארי עניינים דקתשי' דתקנו חז"ל כן מפני תקון העולם וגם האי דבר תיקנו חז"ל מפני תקנת יתומים דמשמע אי לאו דתקנו כן מפני תקנת יתומים הוה גובה מבינונית אפי' מהם ולמה זה וכי היה אפשר לומר כן דהלא הי' די לנו לומר דגובה מהם מזיבורית אחר שמן התורה אינו גובה כלום מהם אחר דשעבודא לאו דאורייתא ולא הוה כ"א מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם ובמאי דעבדי ומקיימי' המצוה הוה די ולמה לנו לכופם לפרוע מבינונים אפי' אלא ודאי דשעבודא דאורייתא סביר' לי' וא"כ אי לאו התקנ' ה"א הואיל דתיקנו חז"ל דב"ח גובה מבינונית א"כ משתעבדים לו מתחלת הלואה בינוני' דב"ח ויגב' אח"כ אותן נכסים אפי' מיתמי דלי' לכך הוצרכו לתקנתם ודוק:

ברשב"ם ד"ה איפוך כו' זולת הגה' מהרש"ל אפשר לומר דהא איפוך לאו דבור בפני עצמו הוא אלא הרשב"ם מביא דברי ר"נ דלשם דסבר איפוך מדברי רבה והסופר דטעה וסבר דהוה פירוש על הש"ס דוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה