אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קעג:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קעג:

דף קעג.

גמרא מתקיף לה רב נחמן האי דינא כו' אפשר לפרש דברי רבה ור"י שגם הם דיברו כאשר פירש ר"נ וק"ל:

תנ"ה המלוה את חבירו כו' לא יתבע את הערב תחלה כו' לכאורה היה אפשר לדקדק דאין ראיה משם ודלמא הברייתא מיירי ביש נכסים ללוה אבל באין נכסים ללוה יתבע הערב תחלה ולא כאשר צריכנא לפרש מתני' אליבא דר' יוחנן בסמוך אבל אין כאן קושי' דלא הביא ראי' כ"א על תיב' תחלה דחסר במתני' ובברייתא איתא וכאשר נפרש אח"כ למתני' נפרש ג"כ לברייתא וק"ל:

מתקיף לה ר"ח הא קבלנות היא כו' דע דאפ"ה לא חזר ר"ה מדבריו דהוא אזל לטעמי' דלקמן דאמר הלוהו ואני נותן לשון ערבות הוא ור"ח אזל לטעמי' דאמר לשון קבלנות הוא ובזה התיישב מאי דקשה על ב"י לכאורה דתחלת סי' קכ"ט מביא קרא דאנכי אערבנו מידי תבקשנו לראיה דערב משתעבד והלא ר"ת סותר ראיה זו וקאמר דעל קבלנות קאי ובאמת לא קשה מידי דהלא אנן פסקינן דכולן לשון ערבות הן וק"ל וכן מצאתי על שם ט"ז:

עוד יש מדקדקים מאי האי דמקשה ר"ח מקרא דתנה אותו על ידי ואני אשיבנו דראובן קאמר לי' וקרא הלזה יהודה אמר ומאי ראיה מקרא דראובן אל מאי דאמר יהודה וגם זה לא קשה מידי דודאי אין דרך לאמור אחר שראה והודה דיעקב לא רצה לשלוח אותו על אמירת ראובן באשר רוצה להיות קבלן בעדו היאך יבוא הוא ויבקש ממנו לשלוח אותו על ידו ולא יהיה כ"א ערב בעדו וק"ל:

בגמרא אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר"י ור"י כו' דחיקא לן טובא דאמימר לא ידע דפסקינן דאסמכתא לא קניא ודערב משתעבד וגם מאי דביקות יש לדקודם וגם היאך ינגד לקרא דכתיב באורייתא ומשולש בכתובים לכך אמינא דאמימר סבר דע"כ לא משתעבד הערב אלא במקום דמתבטל האסמכתא ובהכי איירי הכתובים וכבר מצינו דעות רבות דבזמן שאמר מעכשיו מתבטל האסמכתא. וכבר ידעת דבכמה מקומות אמרו כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וסבר אמימר דע"כ לא משתעבד הערב כ"א באמר ע"מ או מעכשיו ובודאי אין חילוק אם אמר המלוה אותו לשון וקיבל הערב על עצמו או אם אמרו הערב ובכן אפשר לימר דאמימר זה בא לתרץ לישנא דמתני' דאמר ברישא לא יפרע מן הערב דלא כר"נ דבסמוך אלא סבר דכר' יהודה אתיא דסבר אסמכתא לא קניא ובסיפא דאמר ע"מ דהוה כמעכשיו משתעבד ורב אשי מהדר ליה דמעשים בכל יום דמשתעבד הערב אפילו זולת אמירה ע"מ ודו"ק:

עוד בגמרא אמר רבה ב"ח כי' אמר ר"י ל"ש כו' במקום הזה אפשר ליישב לישנא דל"ש ודלא אמר בקיצור אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב משום דאפשר דבא לרמז לן דמתני' חסורי מחסרא ולכך קאמר ל"ש כו' כלומר דמתני' לא מתני כ"א הכי וק"ל:

והנה לפי מאי דסברי הרבה דעות דבאשר אמר המלוה ממי שארצה אפרע תחלה יש לו רשות להפרע מן הערב תחלה אף בדיש נכסים ללוה א"כ יש לדקדק מה לי' לר"י לחסר מתני' ולמה לא נפרש הסיפא דאמר ממי שארצה אפרע תחלה ואזי לא נתחסר מן מתני' כ"א תיבת תחלה כאשר מחוסר ג"כ אותה תיבה בין ברישא בין בסיפא ודוק וי"ל:

עוד היה אפשר לדקדק מאי מקשה אימא סיפא כו' ודלמא רשב"ג לחומרא פליג וה"ק אם יש נכסים כו' כלומר לא כאשר אתה מחלק בין אם אמר ממי שארצה כו' או לא אלא אין לחלק כ"א בדיש נכסים או לא ופליג א"כ ארישא וסבר אפי' אם לא אמר ממי שארצה אפ"ה אם אין לו נכסים ללוה אזי יפרע מהערב תחלה ויש ליישב דלישנא דאם לא משמע הכי ועיין בביצה בפלוגתא דאם יש לו פותח' כו' במאי דבעא בש"ס ומאי דהשיב עלי' מלישנא דאם יש לו פותחות ודלא קאמר כל שיש לו פותחות ועיין ברש"י ובתוס' שם. וגם י"ל דא"כ לא יתיישב היטב מאי דאמרה מתני' עלה וכן הי' רשב"ג אומר כו' דמשמע דלקולא פליג ולהקל עליו על הערב בא וק"ל:

עוד בזה מצינו לרי"ן מיגא"ש ז"ל דמפרש דברי ר' יוחנן הלז דלאו על סיפא דמתני' קאי כ"א ארישא ועל הדיוק קאי וה"ק ל"ש דאמרינן לא יפרע מן הערב תחלה אלא יתבע הלוה תחלה ואי תבע ללוה תחלה רשאי אח"כ לתבוע הערב אלא בשאין ללוה נכסים כו' וא"כ בסיפא בזמן שאמר ממי שארצה כו' יתבע לערב תחלה אפילו בשיש נכסים ללוה. ורבים הקשו א"כ למה קאמרה הש"ס דחסורי מחסרא מתני' וקבלן אע"פ כו' ה"ל לומר ואם אמר ממי שארצה כו' כבר פירש הב"ח דבאמת מאי דאמרה הש"ס וקבלן מזה שאמר ממי שארצה קמיירי דגם זה קבלן יקרא לפי דעת הרי"ן מגא"ש ז"ל. ובודאי אכתי לא מתוקן הכל היטב דא"כ אריכות דברים קא חזינא בתירוצא ודחסורי מחסרא והל"ל בקיצור וגם הרמב"ן הקשה עליו בחידושיו ע"ע מ"מ יש דעת נוטה לדבריו טפי ממה דצריכנא לחלק ביש לו נכסים גופי' ואין לו נכסים כאשר מחלקים תוס' ור"ת ע"פ ההכרח וק"ל. והנה יהיה מה שיהיה אף אם דחיקא לך פירושו בשביל אריכות דש"ס בח"מ כנ"ל ולא תרצה לנוד מפירושא דרשב"ם ור"ת אדקדק א"כ עלך מנ"ל לש"ס לומר חסורי מחסרא טמא טפי דיתפרשו דברי ר"י באמת כן כאשר פירש הרי"ן מיגא"ש ולמה לן א"כ לומר האי חסורי מחסרא טמא טפי דאדיוקא דרישא קאי או אברייתא או אמתני' וי"ל ודוק:

בתוס' ד"ה חסורי מחסרא כו' עד אי נמי שאינו מזכיר לשון הלואה ולא לשון פרעון דקאמר ייט"י דונרא"י ולא קאמר ייט"י דיבאר"י כצ"ל. והוא לשון צרפי"ת ופירושו הוא דקאמר אני רוצה ליתן לך ולא קאמר אני רוצה לפרוע לך. אבל לפי מה שכתוב לפנינו מלת אלא במקום מלת ולא ודאי אין לו מובן כלל ודוק. ודע דאלו ד' אותיות ייט"י הן ב' מלוה דהשתי יודין הן מלה אחת והט' והיו"ד שאחריה הוא מלה אחרת והב' יודין נקראין כאלו כתוב שע בסגול דכן הוא המנהג של אומה זו בלשונם שקורין האות אשר בא תמורת יוד שלנו בזמן שבא לפני האות אשר בא תמורת העין שלנו כאלו הוה שי"ן ור"ל אני והט' והיו"ד שאחריו נקראים כאלו כתוב טע בסגול והוא ר"ל לך ומלת דונראי ר"ל אתן בלשון עתיד והאחרת ר"ל אפרע או אשלם בלשון עתיד ועתה דע לך:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה