אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קעג.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קעג.

דף קעב:

בגמ' ואלא הא דתני' כשם כו' הנה תוספ' ז"ל בד"ה ואלא

הא כו' באים ליישב ודאי מאי דקשי' ליה השתא יותר מדקודם ופירוש דבריהם הוא כן ואלא הא דתני' כו' וא"כ משמע ע"כ דלנפילה דחד חיישינן רק דמתני' מיירי בבאין בהרשא' ובריית' בבאין זה בלא זה זהו הפירוש לפי הגה' מהרש"ל ז"ל ובםפרי' הישיני' דפוס ויניצא' כתוב ובריית' דמוציאי' זה על זה ניחא וגירסא זו נראה לי יותר ופירושו הוא דתוס' באים לתרץ ג"כ לואלא הא דתני' האחר דלא הוה קשה לי' עד עתה משום דגם שם הוה מפרשינן דמתני' דילן מיירי בבאין בהרשא' וזה על גב זה אין מוציאין משום דחיישינן לנפילה ויכול יב"ש זה לומר לחבירו ממני נפל שאתה היית חייב לי ומצאתיו ובריית' לא חייש לנפילה לכך קאמר' דמוציאי' זה על זה ודוק וזהו דלא כתרוויי' מהרש"ל ומהרש"א שלא הבינו כן:

והנה על כל זה יש לדקדק קצת לכך אמינא דהכי קאמרה הש"ס א"א בשלמא דלנפילה דרבים חיישינן ולנפילה דיחיד לא חיישינן א"כ היה אפשר לומר דמתני' ובריית' פליגי בהא מילתא גופא בנפילה דיחיד אא"א דגם לנפילה דרבים לא חיישינן א"כ ברייתא דסבר' דאפילו לנפילה דיחיד חיישינן הוה כמו פלוגת' רחוק' וגם דא"כ יש לבע"ד לומר דע"כ מתני' סובר' דלנפילה דרבים חיישינן דאל"כ אדמפלגי עם בריית' בנפילה דיחיד ה"ל לאשמעינן רבות' טפי במתני' דאפי' לנפילה דרבים לא חיישינן אלא ע"כ דלנפילה דרבים חיישינן ק"ל:

באותיות במסיר' קמפלגי כו' ותנא ברא סבר אין נקנית כו' פי' אלא בכתיב' נמי וא"כ כשיהי' השטר שלו באמת לא יתן לי' יב"ש האחר כתיב' עליו כי מה לו לכך למכתב לי' כתיב' בודאי אם באמת יהיה השטר ליב"ש האחר וימכור איתו ליב"ש זה ויכתוב עליו כתיב' בוודאי מצי זה לגבות בו כי מה טענה יהיה ללוה א"כ אם יטעון שלא היה דשל אחר אלא של זה היה מתחלה א"כ פשיט' דגובה בו ואם יטעון דהוה דאחר א"כ כבר נתן לזה הכתיב' עליו אבל כשיהי' באמת דשל זה אזי אינו יוכל לגבות בו הואיל דאינו דאחר ולמה יכתוב עליו האחר הכתיב' כאלו מכר אותו לו ולמה יעשה ערמ' בזה ובזה יתיישב היטב לישנא דבריית' דאמרה כשם שאין מוציאי' ש"ח זה על זה כך אין כו' ומאי כשם דקאמר ולא קאמר בקיצור כבמתני' דנקט' נמי ב' דרכים דאין לגבות בשטר של ב' יב"ש ולא קאמר האי לישנא דכשם אלא ודאי דה"ק כשם שאין מוציאין זה על זה היינו לומר באופן זה דוקא דאין מוציאין זה על זה והיינו בשטרות שנכתבו על עצמן כן אין מוציאין על אחרים אבל בשטרות דבא לי' מיב"ש האחר מוציאין על אחרי'. וכן צריכנא לפרש באוקימת' דב' דפליגי אי צריך להביא ראי' ודוק: והנה קצת יש לדקדק אחר דכבר כתבנו דבשאין כתובי' עליו עדים אינן יכולי' להוציא על אחרים דנאמן הלוה לומר מאחר נפל במגו דפרעתי א"כ למה לא קאמר' הש"ס דלא פליגי בהדדי רק דבריית' קמיירי בשטר כזה שאין כתובי' עליו עדי' וי"ל:

גם יש לדקדק קצת דלמה לא נאמר דמתני' ובריית' פליגי אי אמרינן דהלוה השתעבד את עצמו לכל א' מהני וב"ש מאן דמוציאו מנייהו כמו בשטר דלעיל דכתוב בו לויתי ממך לפי דברי רב' וכמו שהיה רוצה להוכית מדברי אבא שאול לעיל דהוא סובר כן והי' א"כ אפשר לומר דת"ק ואבא שאול פליגי בהאי מילת' וי"ל ודוק:

עוד יש לדקדק להני פוסקים דסברו דבמתנת ש"מ לא צריך לכתוב' אפילו מאן דסבר דלא נקנו במסירה לחוד וכן יש מפרשי' בדברי הרי"ף דנקנ' אגב קרקע אפילו בלי כתיב' ועיין בסי' ס"ו בטור ובב"י ובש"ך א"כ מאי האי דקאמרה הש"ס דבריית' סובר' דלא נקנית במסירה מאי בכך דמ"מ יוכל לומר דניתן לי' במתנת ש"מ או באגב קרקע בלי כתיב' ודוק:

בגמר' דאתמר אותיות נקנית במסירה אביי אמר כו' ורבא אמר אין צריך להביא ראי' עיין בתוס' פ' הספינה דף ע"ז דשם נאמר דגם רבא סבר דאין נקנית במסירה בלי כתיב' ולא אמר הכא דבריו כ"א אליבא דמ"ד דנקנית במסירה אבל לדידי' דאין נקנית במסירה באמת סובר דצריך להבי' ראי' ודברי' אלו ודאי דחיקא לן טובא לפרש כן דרבא לאו אליבי' דנפשי' קאמר דבריו ושם כתבתי בטוב טעם שאין הוכחתם כלום משום מקום הן מסנהדרין או מיבמו' ע"ע ועוד זאת באתי לדקדק דאם כדבריהם נאמר א"כ מאי מקשה אביי ומאי ראי' יש מברייתא דאחים וגם רבא דאי לי' ראייתו בסברא בעלמא וא"כ בסברות פליגי ה"ל לומר טפי ההוא ברייתא אתי' כמ"ד דצריך כתיב' עם המסירה ואני אמרתי דברי אליבא דמ"ד דאין צריך כתיב' ודאי אא"ב דרבא גופי' סובר דנקנית במסירה לא ניחא ליה לאוקים הברייתא אליבא דמ"ד דלא סביר' לי' כוותי' משא"כ אם נאמר דאף הוא סובר כן ודאי יש לדקדק כן ודוק:

והרי"ן מיגא"ש ז"ל סבירא ליה דאף למ"ד צריך כתיב' סובר רבא דלא צריך ראי' וגם על זה יש לדקדק דא"כ ה"ל לרבא לאשמעינן רבותא טפי אפי' אליבא דמ"ד צריך כתיב' לא צריך ראיה וזה היה אפשר ליישב דאביי אמר דבריו תחלה כמו דמצינו בכל מקום שהוא מלך קודם רבא וע"פ דברי אביי השיב רבא. אבל מ"מ הוה אפשר לדקדק דא"כ למה קאמרה הש"ס וא"א דכ"ע אותיות נקנית במסירה והכא בצריך להביא ראי' קמפלגי דהוה שלא אליבא דהלכתא לדעת רוב הפוסקים ה"ל לומר דכ"ע אינן נקנית במסירה כ"א בכתיב' נמי ובצריך להביא ראי' קמפלגי לדעת הרי"ן מיגא"ש הנ"ל: עוד יש לדקדק קצת דתירוץ ואוקימתא הראשונה לא אתי' א"כ כרבא דע"כ לא פליגי אלא אי נקנית במסירה או לא אבל אי לא נקנית במסירה כ"ע מודים דראי' צריך וזהו דלא כרבא לדעת הרי"ן מיגא"ש. וגם לאביי לא אתי' כ"א בדרך דחוק ודוק בכל זה:

והרמב"ם ז"ל דרך בדרך אחר דגם הוא סובר אפילו למ"ד צריך כתיבה מ"מ ראי' לא צריך והיינו דוקא נגד בעל השטר דלא יוכל לומר לו ממני נפל ואתה מצאתיו אבל נגד הלוה צריך ראי' דאל"כ יוכל לומר לו לאו בעל דברים דידי אתה ע"ע ולדידי' ודאי כל הני קושיות לית'. אבל א"כ יש לדקדק לכאורה מאי ראי' מיית' אביי מבריית' דאתי' דלמא התם נגד הלוה קמיירי דמודה רבא דצריך להביא ראי' וזה ודאי אפשר ליישב בקל אבל מ"מ דחיק' לן לומר דלא פליגי אביי ורבא כ"א אם צריך להבי' ראי' נגד בעל השטר דא"כ אינו דומה לפלוגת' דמתני' ובריית' בודאי וק"ל. ולכך אמינא דבאמת גם הרמב"ם סובר דאביי ורבא ודאי פליגי בראי' שכנגד הלוה רק דמ"מ סובר הוא הואיל דחזינן דלמ"ד נקנית במסירה אין צריך להביא ראי' אפי' כנגד הלוה אף למ"ד דצריך כתיב' נגד בעל השטר מיהא אין צריך ראי' דע"כ לא קאמרינן דנגד הלוה צריך ראי' אלא משום דיאמר לו לאו בע"ד דידי את והוא הלוה מוחזק במעות ומאן דבא להוציא ממנו צריך להביא ראי' הואיל דלא נקנה לי' במסירה לחוד כ"א ע"י כתיב' ואם הוא יאמר נאבד ממני הכתיב' יאמר זה לו לאו בע"ד דידי את' משא"כ נגד בעל השטר דהוא מוחזק בשטר שבידו נאמן הוא לומר דנאבד לי' השטר כתיב'. ובודאי בדברי הרמב"ם א"ש למאי דקיימינן דגם רבא סובר דצריך כתיב' ולמה אמר א"כ דבריו אליבא דמ"ד דלא סביר' לי' כוותי' אבל לפי דברי הרמב"ם ולמאי שכתבנו א"ש דודאי יבא לן אליבא דהלכת' מדבריו מאי דצריכ' לן והיינו דאינו צריך ראי' נגד בעל השטר מיהא. ומ"מ נוח לי יותר לומר דרבא אית ליה דנקנית בניסירה לחוד בלי כתיב' וא"ש הכל על נכון וכמו שכתבתי לעיל דף ע"ז וכדסובר הרשב"ם גם הכא ושם אבל מה אעשה שרבים חולקים עליו ומה לפעוט כמוני לשום ראשי בתוכם:

עוד בגמ' אמר אביי מנא אמינא לה כו' מאי לאו ה"ה כו' אמרתי לפני תלמידי מהיכ' תיתי לומר כן ה"ה לאחרינא דא"כ למה נקט בבריית' אחין בדוקא ולא בסתם אינשי די"ל דאחר דלעיל בפ' ח"ה אית' בריית' אחרת דאינה מדבר' בלישנ' דבריית' זאת ושם כתוב א' מן האתים כו' והיה אונות ושטרות יוצאי' על שמו כו' והכא אמר יוצא מתחת ידו דמשמע אבל אי הוה כתוב על שמו אינו צריך להבי' ראי' רק דהכא מיירי בשטר שכתוב על שם אביו והוא טוען שאביו נתנו לו או במכירה או במתנה וסובר אביי דברייתא זאת פליגי עם ברייתא דלשם וסובר שאם היה כתוב על שמו אינו צריך להביא ראיה ולכך הוצרכה למנקט מילתא דילה באחין להורות דבר זה ומחלוקת זה שאם היה כתוב על שמו אינו צריך להביא ראיה ורבא דאמר אחין שאני סובר דלא פליגי בהדדי כאשר באמת גם לדידן אית לן כן (ועיין בטור ח"ה סי' ס"ב מה שכתבו האחרונים בזה ובמאי שכתבתי לעיל בפ' ח"ה בזה) וא"כ נוכל לומר דתרוויי' ברייתות חדא נינהו ושם קמ"ל דאפי' נכתבו על שמו צריך להביא ראיה והכא קמ"ל דאפילו לא נכתבו על שמו אמרינן דוקא אחין דשמטי מהדדי צריכים להביא ראיה ולא באחריני ודיוקא קמ"ל הכא ודו"ק:

בגמרא ואלא הא דתניא כשם שמוציאין כו' תנא דידן סבר כו' תנא ברא סבר אין כותבין. ק"ק דמ"מ איכא למיחש לדברו רבה דלעיל דסבר בשטר שכתוב בו ממך לויתי דגובה בו א"כ ניחוש דילך יב"ש האחד עם אחר מאן דהוא אצל הסופר בקנוניא ויכתוב ליה שטר בזה הלשון אני יב"ש לויתי ממך ואותו שטר יטול היב"ש הזה לעצמו ויבא אח"כ אצל היב"ש האחר ויאמר לו השטר ניתן לי מידך ויגבה בו ודוק מה שיש ליישב בזה:

עוד בגמרא תנא אם היו שניהם כהנים יכתבו דורות אפשר דבא להראות לן בזה דאי לאו דהוה שניהם כהנים כ"א האחד הוא כהן אינן צריכין לכתוב דורות וזהו מילתא דפשיטא לכאורה רק דאפשר דבא לרמז לן דין אחר והוא דאם האחד כהן ובא אחר בשטר שבידו על יב"ש ולא כתוב בו כהן דגובה מזה שאינו כהן אפילו אי לא נכתבו בו דורות דאי איתא דעל האחר נכתב היה לו לכתוב בו כהן. ואף דאינו מוכח כולי האי דבר זה וגם לא מצאתיו בשום פוסק מ"מ מלישנא דברייתא אפשר לומר כן ואל"כ לא ידעתי מה באה לאשמעינן בזה דמילתא דפשיטא הוא ודו"ק:

בפירשב"ם ד"ה דמנין דאזיל לגבי ספר' כסבור הוא לרמות בו חבירו ולגבות ממנו בשטר זה והוא אינו יודע מה ששנינו שאין יכול להוציא על חבירו ששמו כשמו עכ"ל רבים תמהו על דברי הרשב"ם האלה מאי קאמר בדבריו אלה ובודאי טח עיניהם מראות כי בדקדוק גמור כתב דברים אלו דהנה כבר נתן הרשב"ם ז"ל במתני' טעם אחר דלא גובי' בשטר שיש לזה על זה משום דיוכל לומר ולטעון שטר זה שבידך אני החזרתי לך כשהחזרת לי ממון שלוית בו ממני וזה ודאי טעם הגון הוא וא"כ לכאורה יש לתמוה על הברייתא דקאמרה דמוציאין משום שאין כותבין שטר ללוה אלא כשמלוה עמו ומאי בכך הלא מ"מ טענה הלזו יש לכל אחד אלא ע"כ צריכנא לומר דברייתא הזאת קמיירי בשאינו טוען כן שהחזיר לו כששילם לו המעות אלא טען האמת שלא לוה ממנו כלום מעולם והשטר מזויף הוא ולהכי הוצרך הרשב"ם לומר דבריו האלה ג"כ דאל"כ הוה קשה לן על הגמרא מאי קאמרה דלכך אינו גובה משום דזימנין דאזל לגבי ספרא כו' ולמה יעשה כן ומה יועיל ליה הלא מ"מ אינו גובה מהאחר דיאמר לו אתה לוית ממני כנ"ל לכך קאמר והוא אינו יודע כו' כלומר אותו יב"ש אינו יודע דאית לי' לטעון כן ויאמר מזויף הוא ולא יותר ובכן יוכל לגבות ממנו לכך שנינו ותקנו דאין מוציאין כלל מחשש זה דכותבין שטר ללוה בלא מלוה ובזה יבוא הכל על נכון הכא וגם במאי שתפסו על הש"ע דלכאורה דבריו סותרים זה את זה כדכתב בעל המפה עליו ובמאי שכתב עוד הרשב"ם ז"ל בד"ה אא"כ המלוה עמו וכו' וכיון דאנהו ידעי ואינן מקפידים זה על זה לא חיישינן תו לשום רמאות כו' יתיישב נמי זה דודאי בשטר שאין בו קני' שאין כותבים אלא זה לפני זה א"כ כשאח"כ יבא אחד מהם ויוציא שטר על חביר' לא יוכל אותו יב"ש לטעון כלום ולומר זה השטר היה שלי והחזרתיו לך כנ"ל דהואיל דידעת דאין כותבין אלא זה בפני זה מטעם חשש זה לא היה לך ליתן שטר מידך לידו אלא ליתן ליה שובר או הואיל דהיו ביחד לפני העדים מסתמא יכירו העדים מי הוא הלוה או המלוה ומסתמא לא יעיז אחד מהם לבוא בשטר שהיה עליו להוציא מאחר שהיה מלוה שלו אלא ודאי האמת אתו ועיין מה שכתבתי בטור סי' מ"ט ודו"ק:

בגמרא אמר ר"י במשולשין הנה רבים דקדקו על הטור במאי דכתב בדין הלזה שנמצאו השטרות בין שטרות הקרועים וגם השובר שנמצא בידו הוא מקוי' והלא בחד מהם די או בשובר מקוים שאצלו אע"פ שהשטר לא נמצא בין הקרועים כי המלוה אינו הולך אצל הסופר לקיים השובר כדאיתא בב"מ בפ' א' ובשנמצא השטרות בין הקרועים די בשיש בידו שובר אע"פ שאינו מקוים. ואומר דאפשר לומר דע"כ לא אמרינן בשיש בידו שובר מקוים דהשטר הוא בחזקת פרוע משום חזקה זו דהמלוה אינו הולך אצל הסופר לקיים השובר אלא בשטר אחד ויש בידו שובר עליו שהוא מקוים אמרינן כן אבל בשיש בידו ב' שטרות כמו הכא לא מחזקינן להו כל ב' שטרות בחזקת פרוע משום חזקה הלזו דבזה יהיה המלוה נאמן איזה השטר הוא פרוע דמאי נאמר חזקה דהם פרועים דאל"כ במקוים מאי עביד ליה למה אזל הוא לסופר לקיים אותו הלא אף כשהאחד פרוע יכול לבוא השובר המקוים לידו וקמ"ל א"כ הטור דאף דבכל מקום לא צריכנא כ"א להיות השובר מקוים בכאן צריך להיות שנמצאו ג"כ השטרות בין הקרועים אף שהשובר מקוים אבל ודאי גם הטור סובר אם יש בידו שובר שאינו מקוים וגם ב' שטרות אלו נמצאו בין הקרועים דהם בחזקת פרועים ולא בא אלא לאשמעינן דבשובר מקוים לא די בדין הלזה ודוק:

שם אביי אמר ה"ק נמצא ללוה כו' הא דאמרה המשנה לישנא דנמצא דבשלמא באוקימתא דר"י י"ל דבא לרמז לן דהשטרות נמצאים ג"כ בין שטרות קרועים כדמפרש בב"מ וגם משום דנמצא אצל המלוה מיירי ובודאי המלוה לאו בכיון הראה לן השובר אלא שמצא כן אצלו זולתו משא"כ באוקימתא דאביי דנמצא ביד הלוה קמיירי דחיקא לן האי לשון לכאורה ונראה לומר אחר דכתב הרשב"ם דכשיבואו בהרשאה יוכלו לגבות שטר של אחד אם לא בשיטעון הוא לשניהם פרעתי והשובר נכתב סתם על שניהם וא"כ לכאורה יש לדקדק אמאי סתמה מתני' בסתם הלא אם לא טען כן והם יבואו בהרשאה יוכלו לגבות אבל אי מיירי בשובר שנמצא אצל היורש ודאי טענינן ליה כל מה שהיה המוריש יכול לטעון ולכך דייק בלישני' אם נמצא לומר דמיירי ביורש וק"ל: בתוס' ד"ה שטרו של יב"ש כו' עד אע"ג דודאי אחד פרע כו' פירוש דודאי אחד פרע ולא יותר וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה