כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קעב:
א"ל ר"ח לרב' נראה דרבה גרסינן ולא רבא וכן בב"מ ובגיטין
בכעניין הזה דוק ותמצא. מזה דקאמר ר"ח לרבה פיק עיין בה דלאורת' בעי לה ר"ה ממך יצא לתוס' דמאי דקאמרה ר"ה לשון שאילה הוא דאל"כ אלא מפסק קא פסיק מאי יבעי עוד ורשב"ם שלא הבין כן י"ל דר"ח הי' רגיל ברב הונא שהיה דרכו למשאל דבר מרבה אף דהיה פשיט לו לחדודי בעלמא וק"ל:
והנה מאי דאמר ממך אפי' מריש גלותא לפי מה שהביא תוס' וגם רשב"ם בפי' הב' שודאי לאו מר"ג לוה ולא יתפרש א"כ לישנא דממך על ר"ג יש לתמוה למה ועל מה לא היה דרכו דר"ג להלוות לאדם אחר והיה נראה לי דלישנא ממך אינו נכון לפרש דקאי אר"ג משום דלאו דרך כבוד הוא לכתוב לשין כהאי אר"ג וק"ל:
בגמרא א"ל אביי ודלמא א"ש כר"א סבירא לי' כו' אבל הכא ליחוש לנפילה דחיקא לן טובא פירוש' דרשב"ם וגם דר"י אמאי דכתבו על שנכתב היום בגט הואיל דיסבור כר"א דעל טעם דרשב"ם כבר הקשו מה שיש בו די וגם על פירושם העידו על עצמם בסוף ד"ה אבל כו' ז"ל וקישי' א' לא חש לתרץ כו וטעמא שפרשתי למעלה הוא דחוק כו' והיה נראה לי אחר שכתבו תוס' בגטין דף ד' ע"א בד"ה דק"ל הלכה כר"א בגיטין כו' דלא מהני עידי חתימי אלא שאם ימותו עידי מכירה כו' שתנשא ע"י עידי חתימי דמסתמא בהכשר נעשה הואיל דאיכא עליו עידי חתימה כו' ודעתם ז"ל דלר"א אינו מועיל עידי חתימה לחוד בלא עידי מסירה לר"א (ודלא כהרי"ף ז"ל דסובר דגם לר"א בעידי חתימה די) וא"כ קשה להו מאי האי דאמרינן שלא תיקנו לחתום עדים בגט כ"א משום תיקון עולם ומאי תיקון עולם א"כ יש בזה הואיל דאינן מועילים בלא עידי מסירה ותרצו בזה דודאי עידי מסירה צריך רק אם ימותו עידי מסירה או ילכו למדינת הים ויש בו עידי חתימה אמרינן מסתמא כהוגן נעשה בעידי מסירה ולא צריך יותר משא"כ בשאין בו עידי חתימה דאזי צריכה להביא לפנינו עידי מסירה וכן דעת הרא"ש והטור אשר הביא כן בסי' קל"ג ע"ש. א"כ נאמר כן דומי' דהכי בזמן שע"כ לא קמכשרינן בשאין בו זמן אלא באם עידי מסירה לפנינו אבל אם לא יהיו לפנינו מה נעשה א"כ בגט זה לכך קאמר אבא שאול שאם כתוב בו היום שזהו זמן מורה על יום נתינת הגט רק אנן לא ידעינן באיזה יום נעשה מעשה אם לא ע"פ עידי מסירה אזי אמרינן דמסתמא נעשה כהוגן ע"פ עידי מסירה ולא צריכנא להביא לפנינו עידי מסירה דומי' דאמרינן בשכתוב בו עידי חתימה משא"כ בשלא היה כתוב בו זמן כלל אזי צריכנא להביא לפנינו עידי מסירה. ובזה יבא לן ג"כ על נכון במאי דלא מצינו דפליג ר"א על הזמן שאין צריכנא לכתוב בו כ"א על העדים ואמר אע"פ שאין בו עדים כשר ולא קאמר נמי אע"פ שאין בו זמן והרבה הקשו על הרשב"ם דכתב הכא דמשמע לש"ס כמו דפליג על העדים כן פליג על הזמן דבחד מקום מיתנ' ומאי בכך דמ"מ קשה למה נקט אע"פ שאין בו עדים ולא נקט נמי אע"פ שאין בו זמן. ובכן אומר דאפשר לומר דאם כתוב בו עדים ולא זמן דגם ר"א פוסל וע"כ לא קמכשיר כ"א בשלא כתוב בו נמי עדים והטעם שאם הי' כתוב בו עדים ולא זמן הי' אפשר לבוא לידי תקלה דאזי הוה מכשרינן לי' בלי שתבוא עידי מסירה והוה אמרינן דמסתמא ניתן כהוגן לפני עידי מסירה משא"כ כשאין בו עדים ג"כ אזי לא מכשרינן לי' כ"א בשתביא עידי מסירה ג"כ לפנינו ואזי אין חשש משום בת אחותו ודוק בזה. ובזה הי' אפשר לומר ג"כ דמיושב לן מאי דקשה להו לתוס' דה"מ למימר דחיישינן לנפילה ואפילו אי לא סבר כר"א דזה אינו דאי סבר כר"מ א"כ למה מכשיר בשכתוב בו היום אלא ודאי דאמרינן מסתמא על ההוא יומא דנפק בבי דינא משמע כן ממך מסתמא על ההוא גברא דתותי ידי' משמע משא"כ אם אמרינן דעל ההוא יומא דניתן הגט משמע א"כ גם הכא על ההוא דניתן לידו משמע ובכן ניחוש לנפילה כדכתבו הם ז"ל ג"כ וא"ת א"כ דכל הפלפול מסובב על הא אי חיישינן לנפילה או לא לא ה"ל לרבא להביא מתחלה הא דאבא שאול כ"א מתני' דילן דלא חיישינן לנפילה ובזה הוה די אף דממך משמע ההוא גברא דניתן לידו אפשר לומר דרבא היה מסופק בשאלה דר"ה מאי דהי' מסופק לי' וסבר דלמא מסופק לי' בלישנא דממך אם הוה משמעות כלל כפי' האחר שבתוס' ואפשר שזהו דעת התוס' באמת שמחזיקין בב' פירושי' שכתבו כדי להתיישב זה ולא עלה על דעתם לומר דאפשר לפרש סוגי' הלזאת בפירוש אחד זולת האחר:
ובאם נלך לדעת הרי"ף ז"ל דסובר דגם לר"א די בעידי חתימ' לבד זולת עידי מסירה אפשר לפרש בדרך אחר דהא דצריך לכתוב בו היום לר"א טעמי' משום מאי דאי' בגיטין דף ח"י דאמר רבא לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס כו' ועיין שם בתוס' וא"כ הוצרך לכתוב בו היום להורות שבאותו יום נתגרשה ועידי מסירה מעידי' א"כ על זה שבאותו יום נתגרשה ודוק גם בזה ותמצא כיוון:
בגמ' ואביי לנפילה דחד לא חיישינן פי' לדבר שאינו שייך כ"א לחד לא חיישינן לנפילה דידי' אבל לנפילה דרבי' פי' דבר דשייך לרבים בשטר כהאי שכתוב בו ממך חיישינן וק"ל:
הנה קצת יש לדקדק על ראי' דרבא ממתני' דילן מנ"ל דלנפילה דרבים לא חיישינן אי מדיוקא דלמא מתני' דילן מיירי בדאיכא עדים שזה יב"ש הוא הוא הלוה ואפ"ה אינו גובה בשטר הוה ולא הוה כ"א כמלוה ע"פ ויוכל לומר פרעתי כדעת יש מפרשי' שהביא הרב המגיד וגם לפי דעת הרמב"ם אם אין עדים החתומים בו באים לפנינו לומר כי זה הוא אלא עדים אחרים אמרינן דלא הוה כ"א מלוה ע"פ ע"ש ובב"י סי' מ"ט וא"כ הדיוק נדייק בשהם מוצאי' על אחרים ויש עדים שזהו המלוה ולא נפל בודאי אף לפי דעות אלו השטר כשר וגובה ממשעבדי דאינו דומה להתם דהתם אין לו קול הואיל דלא מוכח מתוכו מי הוא הלוה משא"כ הכא דמוכח שפיר מתוכו מי הוא הלוה וה"ל ללקוחות לשמור את עצמם אחר שידעו כי זה האיש חייב לאדם אחר ומאי אית להו בכך אם מפורש בו המלוה בהדי' או לא הלא ה"ל למיסק אדעתן דיכתבו הרשא' זה לזה הני תרי יב"ש ולא הוה להו ליקח הקרקע מהלוה ודוק בזה:
הנה לפי מאי דכתב נ"י וכן פסקינן בסי' נ' דאם כתוב על שטר כזה שכתוב בו לויתי ממך שובר מאדם אחד בעולם אזי אין יכול לגבות בו שום אדם הי' אפשר לדקדק א"כ למה לא נאמין ללוה לומר נגד המוציאו מאדם אחר נפל ואתה מצאתהו במגו דהיה יכול לכתוב עליו תברא על שום אדם בעולם ולא היה יכול לגבות בו א"כ דומי' דמאי דכתב הרמב"ן והטור הביאו וכן פסקינן דבשטר כזה מיירי דהחתים בו עדים נמי דאל"כ מגו דהיה יכול לומר פרעתי היה יכול לומר מאדם אחר נפל. וצריכנא לומר דגם אם מוציא שובר עליו צריך להביא ראי' דפרע לאותו אדם ואותו אדם היה לשטר הזה בידו ולכך פרעו ועיין בש"ך ודוק: