כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קעא.
בגמ' אלא עדים שעשו שליחותם חוזרים ועושי'
שליחותם. אחר דנדחקו תוס' ז"ל בפירוש דבר זה נראה טפי לפרש דאחר דרוב דעות הפוסקים הוא בזמן דקנו מיניה בניסן וסבירא לן סתם קנין לכתיבה עומד אפי' כתבו עדים לשטרא בתשרי יוכלו לכתוב בשטר זמן אשר נעשה בו הקנין וכדעת הר"ח אשר הביא הרשב"ם לקמן בסמוך דף קע"ב ע"א ולא כדעתו דעת הרשב"ם עצמו וזהו ודאי אם אכתי לא כתבו עדיין שטר אחד אבל אם כבר כתבו שטר א' כבר עשו שליחותם ולא יוכלו א"כ לחזור ולעשות עוד שליחותן וא"כ שפיר קאמרה הכא הש"ס אלא עדים שעשו שליחותם כו' וק"ל:
עוד בגמ' רב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר בשטר שאין בו אחריות אפשר דפליגי בהא דר"י סבר אחריות טעות סופר הוא ולכך לא מהני בשטר שאין בו אחריות דאפ"ה הוה בו אחריות. וא"ת דיכתבו בהדיא שלא יהיה לו אחריות אפשר דחיישינן לעדים טועין ואין מניחין לעדים לעשות כן משא"כ בב"ד וק"ל ואכתוב עוד בסמוך:
עוד בגמ' ר"י אומר שטר זה יהא מונח במקומו כו' אמר זה הלשון ולא אמר בקיצור יכתוב שובר דה"א דיכתוב שובר ע"ג השטר כדמצינו בכתובות ולכך אמר דאינו כן אלא השטר יהא מונח במקומו ויכתוב לו שובר בפני עצמו ולכך נתן טעם הראשון ג"כ דלכך כותבין שובר כדי שיכוף לפורעו וא"כ ע"כ צריך ליקח שובר בפני עצמו וק"ל:
שס והא ר"י נמי מזמן ראשון קאמר ה"ק ליה ר"י כו' אפשר לפרש דהש"ס ה"ק דלא תימא דר' יהודה אמר דבריו תחלה ואח"כ השיב עליו ר' יוסי אלא דבאמת ר' יוסי אמר תחלה דבריו עד שלא דיבר ר' יהודה וא"כ אכתי לא ידע ר' יוסי מאי דעתו של ר' יהודה וא"כ הש"ס קאמרה ה"ק ליה ר"י לר"י כלומר דר' יוסי אמר דבריו תחלה ק"ל. גם אפשר לומר דבאמת ר' יוסי בא לפרש סברתו דאי הוה קאמר בקיצור כותבין שובר ה"א דגם זה מטעמו דלכך כותבין שובר משום דאל"כ אלא יחליף ע"כ אינו כותבין אלא מזמן שני ולכך כותבין שובר כדי שיגבה מזמן ראשון לכך קאמרה הש"ס דה"ק אי מזמן ראשון קאמרת פליגנא עלך בחד' והיינו בשובר דאני אומר שיתן לו שובר ואתה אמרת דיחליף השטר אבל בזה דאמרת שיכתוב בשטר זמן ראשון גם אני מודה בכך שבאם יתן ליה שטר אחר דהיינו שהמלוה יתרצה בכך ודאי שיכתבנו מזמן הראשון אבל אי הוה אמרה מזמן השני הוה פליגנא עלך בתרתי חדא בהא דקאמינא שיכתוב לו שובר ועוד בהא שבאם יתן לו שטר אחר יוכלו לכתבו מזמן הראשון ולא כד הוה קאמרת מזמן הב' וא"כ ר' יוסי ודאי ידע דגם ר"י מזמן ראשון קאמר רק דמילי בעלמא קאמר ליה ומגלה ליה סברתו בזה שבאם הוה אמרה מזמן ב' הוה פליגנא עלך ודוק בזה כי אפשר לדקדק עליו וגם ליישבו רק לא רציתי להאריך בו:
ובאמת הוה אפשר לומר ולדקדק על הש"ס דאין כאן קושיא כלל ודנאמר שבאמת ר' יוסי סבר אפכא וה"ק לר"י אחר דאמרת שיכתוב ליה שטר אחר מזמן ראשון אני לא כן סברי וקבלית שבאמת אם יכתוב ליה שטר אחר א"א למכתב אא"כ מזמן ב' ושמשום הכי תיקנו שובר כדי שיגבה מזמן ראשון אבל בשטר לא הוה אפשר למגבו' כ"א מזמן ב' ודוק:
והשתא נדקדק קצת דקדוקים במאי דכתבו תו' בהאי עניינא וסוגי' והנה לעיל בד"ה אין הלכה לא כר"י כו' כתבו ועי"ל דגבי נמחק אין דומה כ"כ למוקדם מאחר שזהו שטר הא' אלא שמעתיקין אותו אבל הכא שטר חדש שהיו כותבין בו זמן הראשון היה דומה למוקדם כו' ודאי לכאורה יש לפרש דגם באם נאבד השטר הראשון באור שנשרף בעדים אזי ג"כ כותבין מזמן הראשון אחר שמעתיקין ג"כ את זה מהראשון ואין זה שטר חדש כמו בנמחק וא"כ יש לדקדק אחר דכתבו תוס' בסמוך בד"ה כותבין אפי' כו' דקס"ד דהמקשן דהוה מיירי רב בשידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף עכ"ל וא"כ מאי מקשה מהא דרב דא"כ אין כאן כ"א העתקה בעלמא ובודאי אזי כותבין גם מזמן הראשון כדכתבו תוס' הכא. ואפשר לומר דע"כ לא כתבו תוס' כן הכא אלא דב"ד יוכלו לכתוב מזמן ראשון בהעתקה בעלמא ולא העדים אפי' בהעתקה אבל דוחק הוא דא"כ מאי חילוק יש בין תירוצא דא לתירוץ הא' הקודם לזה: ועוד הוה אפשר לומר אי לאו דבריהם דלשם דכתבו דדעת המקשן הוה דמיירי בנאבד (דבאמת דוחק הוא זה כדאכתוב בסמוך) דבאמת דעת המקשן הוא דע"כ דברי רב לא קמיירי כ"א כדכתב בו חוץ מאחריות כדאיתא לעיל בברייתא ובשטר הראשון הוה כתוב בו אחריות וא"כ לא נראה כהעתקה בעלמא אלא כשטר חדש אחר שאין כתוב בזה כמו שכתוב בראשון וקמהדר ליה ר"י ורבה דאפ"ה מיירי במאי דלא הוה כ"א כהעתקה בעלמא משום דמיירי בשטר מתנה או בשטר שאין בו אחריות פי' שגם בראשון לא היה בו אחריות וא"כ ודאי הוה כהעתקה בעלמא ובזה מדוקדק שפיר לישנא דרבה דאמר בשטר שאין בו אחריות ולא קאמר שלא כתבו בו אחריות או חוץ מאחריות כדלעיל בברייתא אלא דבא לומר דגם בשטר א' לא היה בו אחריות וכן ר"י אמר שפיר בשטר מתנה וק"ל אבל לפי דעת התוס' ודאי דחיקא לן מילתא רבה דלא הבינו כך. ואפשר לומר דהא דכתבו הם ז"ל כן דהבין דמיירי בנשרף לא כתבו אלא ע"פ שארי תירוצים דכתבו לעיל דלא חילקו בין העתקה או שטר חדש אבל לפי תי' הנ"ל גם הם יפרשו כאשר פירשתי אני. וא"ת דאכתי יש לדקדק על המקשן לפי פירושי דרצה להוכיח דבריו דע"כ לא מיירי בכעניין דהוה כהעתקה בעלמא משומ דא"א לכתוב בו אחריו משום חשש דהדר טריף ומנ"ל לומר כן דלמא באמת מיירי בנשרף בעדים וא"כ הדר הוה כהעתקה בעלמא ומנ"ל להקשית אימא באמת דלא ניחא ליה לומר דמיירי בנשרף בעדים דא"כ מ"ש דנקט רב שטר מכר יותר משטר הלואה דהלא ודאי גם שטרי הלואה אי נשרף בעדים ודאי דכתבינן ליה שטר אחר ודוק היטב כי זהו באמת השגה על דברי תוס' האלה אשר כתבו דהבין דמיירי בנשרף והבן:
עוד אפשר לדקדק קצת מנ"ל להקשות מהא דאמר ר"י א' רב ודלמא התם מזמן ב' קאמר וליכא חששא א"כ שבמקום אתר יכתבו מוקדם ואפשר לומר אחר דבמכר מיירי ובמכר אית לן דשטר מאוחר ג"כ פסול וא"כ יש לחשוש שגם במקום אחר יכתבו מאוחר. אבל קצת יש לדקדק דבכל הסוגי' הלז משמע בדברי תוס' דמזמן הב' לא חיישינן למידי ולמה לא ניחוש אחר דמצינו דבשטר הלואה גם מאוחרי פסולים בזמן שלא כתוב בו אחריות דאקנ' כדאיתא בפוסקים וא"כ מזמן ב' נמי נגזר שבמקום אחר יאחרו אשר אין להם לאחר והיינו בשלא כתוב בו דאקנ' כמו שגזרינן מזמן א' אע"פ שכאן אין חשש כן יש לגזור מזמן ב' וי"ל:
בד"ה אלא עדים כו' עד והכא אע"ג שלוה מצוה כו' דאל"כ מאי דוחקי' כו' יש להוכיח ג"כ דאין חילוק בזה דאל"כ מאי מקשה מהא דר"י א' רב ודלמא התם במצי' המוכר מיירי וק"ל ועוד דא"כ מאי מקשה הש"ס והא ר"י נמי מזמן א' קאמר וק"ל:
יש לדקדק להנהו רבוותא והיינו הרמב"ם והנ"י ועוד הרבה דסוברים דבמכר אמרינן דחייב באחריות אפילו במכר בעדים בלא שטר וטורף לקוחות משום דמכר יש לו קול אשר לא כן בהלואה דמאן דיזיף בצנעה יזיף א"כ מאי מקשה מה דאמר ר"י א' רב דלמא התם שאני הואיל דבמכר מיירי וא"כ אין העדים מועילים ולא מזיקים בכתיבת השטר לענין טריפת הלקוחות הואיל דגם זולת השטר טורף נמי מלקוחות דוק וי"ל:
בגמרא ת"ר שטר שזמנו כו' או בעשרה בתשרי כו' אמר ר' פדת הכל מודים שאם הוזקקנו כו' וביש ספרים כתוב בהם הכל מודים שאם כתוב בו הוזקקנו לעונתו של שטר כו' וברשב"ם ליתא ורצה להוכיח שאין לגרוס כן ואני אומר דניח לן טפי שנגרוס כן והיינו משום דע"כ צריך להיות מוכח מתוכו שהוא מאוחר ושלא כתוב בזמנו ואל"כ הוה פליג ר' יוסי ואחר שהתוס' מקשי' למה לא נימא דטעו בקביע' דירחי ותירצו שמיירי אחר רובו של חדש. ובודאי נוכל לומר ג"כ דמיירי דידעינן בעדים דלא טעו שחקרנו אותם ולא טעו בעיבור' דירחי וא"כ שפיר יש לקיים הגירסא דאם כתוב בשטר שבא לפנינו אשר זמנו בעשרה בתשרי שהוזקקנו לעונתו כו' והיינו שהב"ד מעידים על השטר שהוזקקו לעדותם בחקירות למצוא אם טעו בעיבור' דירחי או לא ובאשר מצאו שלא טעו וקבעו שפיר הזמן (בלא טעות דעיבור' דירחי) על עשרה בתשרי א"כ מוכח מתוך השטר דמאוחר הוא ואזי גם ר' יוסי מודה דכשר הוא אחר שא"א לבא א"כ לידי הפסד וטעות שכ"ע יראו דמאוחר הוא אבל אם לא יהי' כתוב בו הוזקקנו כו' ומ"מ בזמן שהשטר בא לפנינו ידעינן בודאי דלא טעו בעיבור' דירחי ושהשטר הוא מאוחר א"כ אין פוסל ר"י אחר שאינו מוכח מתוכו שהוא מאוחר שהרואה אפשר יראה ויטעה ויאמר דלאו מאוחר הוא אלא שהעדים טעו בעיבור' דירחא אחר שאין כתוב בשטר הוזקקנו כו' ואזי אינו מוכח מתוכו דלא כתוב בזמנו ודמאוחר הוא ויבא א"כ הלוה לידי הפסד בזמן שיקח שובר ודוק היטב. והנה עוד תדע דיש דעות שבזמן שכתוב בהדי' בשטר שלא כתוב בזמנו אף אם הוא מוקדם לא פסלינן אותו בהיות שגם בזה א"א לבוא לידי היזק וטעות שבכל זמן שיבא לטרוף צריך להביא ראי' אימת בא השטר לידו אחר שמוכח מתוכו שלא הי' כתוב בזמנו. ובהיות כן אין אנו צריכים ג"כ למאי דכתב הרשב"ם על הא דשאל דלמא לא נחשוב לי' למוקדם ודוק היטב: