כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קסט:
בגמרא א"ה שטרי הלואה נמי התם זוזי מסיק אמרי פייסי' ב"ח
בזוזי פי' ויאמר הלוקח מסתמא פרע ליה רק המלוה אמר שאבד שטרו ונתן לו שובר ועתה בא בשטר שבידו לטרוף ממנו הכא דארעא מסיק כו' א"כ מסתמא לא רצה ללכת אצל המוכר דידע כי אין לו קרקע ולבקש זוזי מידו לא בעי לכך בא אצלי לטרוף קרקע ולכך יאמין לו ולא יחשיד לו שנתן כבר שובר מידו. ומזה הוכיח הרא"ש דאין צריך הטורף הן הב"ח הן הלוקח הטורף להטריח את עצמו לילך תחלה אצל הלוה או המוכר ולבקש תחלה ממנו לפצות אותו כ"א הנטרף הוא צריך לילך ולבקש ע"ע ובזה יסתלק מעלינו קושי' התוס' בד"ה דמאן וק"ל:
בגמרא ההיא איתתא דיהבה ליה זוזי כו' נראה דלכך הביאה הש"ס מעשה הלזה הכא כי היכי דלא נאמר דהאמת עם רב אשי ודאחריות לאו טעות סופר הוא דמהאי עובדא מוכח דאית ליה לר"נ דטעות סופר הוא והלכתא כר"נ בהכי כמו דהלכתא כוותיה בכל דינים דהנה ע"כ קמיירי האי מעשה דהיה כתוב בשטר בהדיא בלי אחריות ולהכי הוה מצי לומר דלתקוני שדרתיך כו' דאי נאמר דלאו טעות סופר הוא ובמקום דלא כתוב בהדיא אחריות זהו נקרא שלא באחריות נמי א"כ מאי האי דקאמרה לתקוני שדרתיך כו' דזה אינו דאי איתא דהות רוצה באחריות ה"ל למימר בהדיא זבנו יתי' באחריות ולפרש ליה בהדיא וכדמצינו בההוא דשלח מעות ביד אחר למלוה דליה ולא הוה אמר ליה קח השטר מידו ואח"כ טען המלוה סטראי נינהו דלא מחייבינן לשליח הואיל דלא פי' ליה קח השטר מידו משא"כ אם אמרינן אחריות טעות סופר הוא וא"כ ע"כ צריכנא לפרש דהוה כתב ליה בהדיא ובפירוש בלי אחריות וא"כ ודאי שינה השליח מכל השטרות דעלמא והתנ' מאי דלא היה צריך להתנות ומדעתי' דנפשי' עביד ואזי ודאי אמרינן לתקוני שדרתיך כו' וק"ל:
הא דמפרש' הש"ס דיהבא ליה זוזי לההוא גברא ומאי אכפת לן בזה נראה לפרש אחר דמצינו דעות בהאי עובדא דלדעת הא' והיא דעת הרא"ש דהאי מעשה מיירי דהשליח אמר בהדיא להמוכר שהוא קונה בשביל האי איתתא ואחר דשינה השליח המכר בטל מתחלתו ולכך הוצרך ר"נ ילומר לו זיל זבנה מניה שלא באחריות דמשמע דהוצרך לחזור וליקח ממנו עוד פעם אחר שהמכר הראשון בטל הוה והר"ן דעת אחרת בזה ע"ע ועיין בב"י סי' קפ"ב ועיין בב"ח. ונראה דהדין עם הרא"ש ואע"ג דלא פי' השליח בהדי' דקונה אותו להאשה מ"מ פסקינן בסי' קפ"ג דאם קונה השליח במעות המשלח מסתמא אמרינן בעוד שלא חזר השליח בהדיא משליחתו וזקפו המעות במלוה עליו דלבעל המעות הקנה המוכר את ממכרו וא"כ שפיר קאמרה הש"ס הא דיהב זוזי לההוא גברא להורות דא"כ לההיא אתתא דוקא נקנה המקח ואזי המכר בטל ולכך הוצרך ר"נ לומר דיחזור ויקח ההיא ארעא ממנו וק"ל:
מ"מ דרשב"ג אמר ר"א נעשה כו' מתקיף לה רבא א"ה נגנב או אבד כו' פי' וזה א"א לומר דא"כ למאי הוצרך לומר והחזיר לו השטר כו' אפי' לא החזיר לו רק נאבד מידו נמי חוזר המקח וק"ל ובזה יתפרש נמי הא דאמר לעיל בברייתא וכן היה אומר רשב"ג כו' וכבר דקדקתי עליו לעיל וכתבתי מה שכתבתי אבל בזה יבא ג"כ על נכון דהוצרך לכך דלא תימא דטעמא דרשב"ג הוא הואיל דנאבד אזל המכר קמ"ל דאין הטעם כזה אלא בשביל חזר' השטר למוכר וק"ל. ובזה אפשר לפרש דבאמת לא טעה רב אשי בזה לומר דאפי' אבד השטר היה המקח בטל אלא דלא בא כ"א לפרש לישנא דברייתיא דאמרה וכן היה רשב"ג אומר כו' דבא לסתור הקס"ד דידי' וק"ל: בתוס' ד"ה בחזק' כו' עד ודוחק הוא דהא אף אילו קאמר כו' עיין שם ברש"י ותמצא דקושייתם לאו כלום הוא: