כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קסח:
בגמ' א"ל ראב"מ לאביי ודלמ' רישומו ניכר כו' צריכנא לפרש דע"כ הסופר לא היה יכול ליקח נייר מחוק במקצת ולכתוב יעליו השטר על המחק ועדיו על הנייר דודאי הלקוחו' לא יניחו אותו לעשות כך וירגישו בדבר שבערמה יעשה כן ויתנו לו נייר בלי מחק רק הסופר יעשה ערמתו שלא ירגישו שיקח נייר שלם ויכתוב עליו השטר ובתוך כתיבתו יעשה כאלו יבא טעות לידיו ושצריך למחוק את כתיבתו ויחזור ויכתוב עליו ועל זה קאמר ראב"מ דלמא יהי' רישומו עדיין ניכר מכתיבתו הראשון והראשון לא על המחק נכתב כדפי' הרשב"ם וקמהדר ליה אביי ד"א ב' בעלמא קאמר. ויותר נראה לי לומר דה"ק ודילמא רישומו ניכר והיינו שהלקוחות ימחקו מה שיכתוב הסופר השתא עד שלא יהיה כ"א רישומו ניכר ויבאו לב"ד אח"כ לקיים אותו שטר והב"ד לא ירגישו שהיה משטר נכתב על המחק ועדיו על הנייר כי יהי' סבורי' שהמחק בא אחר כתיב' השטר עליו ומתחלה היה נכתב על הנייר רק דאח"כ נטשטש ונמחק' ממילא ויהיה עדיין רשומו ניכר ויקיימו אותו. וזה נראה לי יותר מפירשב"ם וא"ת א"כ מאי מהני לן רבנן בתקנת' שתיקנו בשטר שכתוב על המחק ועדיו על הנייר דפסול הלא אכתי אינו מתוקן דילך בעל השטר וימחוק השטר שעדיין יהיה רשומו ניכר ויניח אותו לקיי' אח"כ כחשש של ראב"מ אין זה קושי' דמאי דהיה אפשר לתקן תיקנו חז"ל משא"כ לכתוב מתחלה שטר הכי אשר אפשר יוכל לבא לידי רמאו' לא עבדינן וא"ת דבשביל רמאו' כזה ה"ל לתקן דאם נמחק שטר אע"פ שרשומו ניכר דלא יקיימו אותו ב"ד גם זה אינו דאטו משום רמאו' אחד אשר יבא אחת מאלף יפסידו כל השטרו' אשר יכולי' לבא לידי טשטוש ולא יהיה להם תקנ' ודוק:
בגמרא ת"ר הרי שבא כו' אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו את השטר ופירש"בם וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו ומשמע מדבריו דאלו הוה ליה עדים שאבד ממנו כותבין לו וזה אינו דע"כ חיישינן דלמא חזר וימצאו או מצאו כבר וטריף והדר טריף וכדכתב הוא בעצמו אח"כ בד"ה בשטרא הלואה. ובאמת דייק ליה לרשב"ם מדתנ' הרי שבא ואמר משמע דהוא אמר כן אבל אין עדים בדבר וגם מדקתני אע"פ שאמרו עדים כו' משמע דאלו אבד לא קאמרו וא"כ יקשה לן מהא דכתב הרש"בם אח"כ בעצמו וגם מדאי' בכתובות . בהדי' דאפי' איכא עדים דנאבדה הכתובה אפ"ה לא כתבינן מחמת גזירה זו דתהדר ותמצא אותה. וצריכנ' לומר דאבד אשר קאמר הכא מיירי דאמר דנאבד באור כדכקמשני התם מאי אבדה באור וא"כ אילו הוה בזה עדים ודאי דכתבינן לו אף בשטרי הלואה. אבל ברש"בם א"א לפרש כן מדאמר אח"כ א"נ דלמא חזר ומצאו וטריף והדר טריף. וצריכנ' לומר דהוא מפרש לישנא דאבד כפשוטו והא דאמר מתחלה וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו לאו דבא לומר אילו איכא עדים בזה דכותבין לו אף בשטר הלואה אלא לומר דהבריית' רבות' קמ"ל דאע"ג דליכא עדים שנאבד אפ"ה בשטרי מקח וממכר כתבינן ולכך נקט' הרי שבא ואמר כו' דאע"ג דליכא עדים במשמע אפ"ה בשטרי מו"מ כתבינן ודוק:
בתו' ד"ה אבל בשטרי מו"מ כו' הנה קודם שנבא לדקדק דקדוקי' וקושיו' הרבה בדבריהם הן לפי פירוש הא' או לפיר' הב' אכתוב לך מה שנראה לי לפרש במילתא דא בברייתא הלז ותמצא אותם מיושבי' על אדני פז כי תחלה נראה לי לדקדק באמת לפי פירושם מאי האי דקאמר' הברייתא וכן היה רשב"ג אומר כאלו מילתא דא מילתא אחריתי היא והלא לפי דבריהם בין לפי' הא' או לב' זהו הטעם בעצמו על מאי דאמר אין כותבין ומאי וכן דקאמר אשר על כן אני אומר דבאמת הא דקאמר רשב"ג אין כותבין שטרי מו"מ הוא מטעם חשש' דלמא כבר מכר שטר מכירתו לאדם אחר ונתנ' לו במסיר' ורשב"ג סובר דקונין במסירה לחוד וסובר ג"כ דאין צריך ראיה ואם נכתוב ליה עוד שטר אחד יפסיד האחר אח"כ כי בבואו עם שטר שבידו בלי ראי' יבא הלזה ויאמר בהוכח' גדולה לא מכרתי לך מעולם השטר אלא אני האבדתיו ואתה מצאתיו והראי' דכבר כתבו לי שטר אחר מחמת שהאבדתי אותו ואף דבכל מקום אין צריך ראי' מ"מ הכא לא יהיה נאמן כי בהוכח' גדולה יבא הלזה במאי דכתבנו לו שטר אחר ואף למ"ד דצריך להביא ראי' נוכל לפרש דע"כ לא קאמר דצריך להביא ראי' אלא בזמן שבא להוציא מהאחר שהוא מוחזק דומי' דהא דלקמן דפליגי בשטר הלואה משא"כ במקום שאינו מוחזק א' מהם אף הוא מודה דאינו צריך להביא ראי' וא"כ גם הכא אפשר דאינו מוחזק זה מזה אחר דעדיין לא החזיק ג' שנים וא"כ אם לא נכתבו ליה לזה יזכה האחר אשר יבא בשטר שבידו משא"כ אם נכתוב גם נזה יפסיד. אבל ודאי יותר נראה דרש"בג סבר דאין צריך להביא ראי' וכן כתוב בחידושי הרש"בא והשתא א"ש דקאמר אח"כ וכן היה רש"בג אומר כו' כלומר לא תימא דדוקא באחר אמרינן דקנה משא"כ בנותן לא הואיל דבידו לכתוב ליה כמה שטרות לא תיקנו חז"ל דיקנ' במסיר' קמ"ל דאפ"ה קונה. והא דנקט מילתיה בשטרי מתנה אפשר דרבות' קמ"ל במילת' דרבנן דפשיטא דבשטרי מו"מ דמסתמא אין קוני' בשטר לחוד אלא בכסף אם לא במוכר שדהו מפני רעת' כדאית' בקדושין וא"כ להכי בדין הוא דלא יקנ' בהחזר' השטר הואיל דלא החזיר כל הקנין אשר השדה היה נקנה בו אבל בשטר מתנה דקונין בו לבדו אימא דקונ' בהחזר' השטר קמ"ל דאפ"ה לא וק"ל: ועתה נבא לדקדק קצת דקדוקי' וקושי' בדברי תוספ' ז"ל. ודע דמאי דכתבו ז"ל ותימא קצת אם לא כתב לו שטר מכירה אלא קנה לך איהו וכל שיעבוד' למה אין לחוש כו' עד שאז אין כותבין זמן כו' אין פירושם דלעולם אין כותבין זמן בכתיבה דקנה לך איהו וכל שיעבוד' דאית ביה וכדהבין המהרש"א ונכנס בדוחקי' בשביל זה דמנא לן ולהו כל זה שאין כותבי' זמן בקנה לך כו' אלא דפירוש דבריהם הוא דלמה לא ניחוש דבאמת באותו יום שנכתוב אותו שטר מכירה הדר ומכר ליה בכתיבה ומסיר' וכתב ליה קנה לך כו' ואזי ודאי אין כותבין זמן הואיל דבאותו יום שנכתוב באותו יום הדר ומכר לי' השטר ואזי ודאי יבא לן קלקול הזה ודוק היטב ותמצא: בא"ד וי"ל דאיכא למימר שכיון שהחזיק ג' שנים בקרקע עומד' החזק' במקום השטר ויכול לומר כל מה שיכול לטעון אם היה השטר בידו כו' קצת קשה לפי זה א"כ למה סתם ואמר רשב"ג אף בשטרי מו"מ אין כותבין משמע דלעולם אין כותבין הלא לאחר ג' שנים נוכל לכתוב גם בשטרי מו"מ לפי דעתו דאז אין חשש כלל בכתיבתינו דאף אם לא נכתוב לו עתה שטר יוכל לטעון כל מה שהיה יכול לטעון אם היה השטר בידו וכתיבת השטר אינו מועיל כ"א שלא יכחיש המכירה וגם דלמא לא יהיה לו עדים אח"כ על החזק' אבל השתא דידעינן החזקה ע"פ עדים למה לא נכתוב ליה שטר מכירה אחר שבאם יבא המוכר בשטר שבידו לא יהיה לו להועיל אחר דידעינן דהחזיק ג' שנים וא"כ הדין עם זה. וצריכנ' לומר דכבר משמעינן הברייתא כן דבדלא החזיק עדיין ג' שנים הוא דפליג רשב"ג מדקאמר' ברייתא אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו כו' ולא קאמרה נמי דאמרו עדים שהחזיק ג' שנים ש"מ דעדיין לא החזיק אבל בהחזיק מודה באמת הרש"בג וא"כ לא מסת' קסתים את דבריו ודוחק:
בא"ד ותימא לרש"בג שמ"מ יכול המוכר לעשות ב' שטרו' כו' וצ"ל דכה"ג צריך להביא וכה"ג אמרינן לקמן כו' הנה ודאי דע"כ לא כתבו כן שצריך להביא ראי' אלא לאחר ג' אבל בתוך ג' ודאי דאין האחר צריך להביא ראי' למ"ד לקמן כן דמהיכ' תיתי דנאמר שהמוכר מסר לי' השטר אחר שללוקח זה אין שטר והוא בתוך ג' וא"כ מאי דחקו להו לתוס' לפרש כל החשש דרשב"ג דעל המוכר קאי ולמה לא נפרש דחיישינן דכבר מסרו ומכרו לאדם אחר (הואיל דבתוך ג' קאי) ואלו נכתוב ליה עוד שטר אזי יפסיד אותו אדם כי יאמר שטר זה שבידך כבר מסר לך המוכר שהיה עוד לו שטר אחד והראי' שיש לי עוד שטר אחד אבל אם לא נכתוב ליה עוד שטר א' לא יהיה נאמן בטענ' זו הואיל דבתוך ג' קמיירי כנ"ל ודוק:
ובאשר נבוא לפירוש הב' קשה לן טובא דגם לרשב"ג מצאנו תקנה גדולה ללוקח זה שאבד שטרו לפי אמירתו שלא יבוא לידי היזק אם האמת אתו וגם המוכר לא יבוא לידי היזק אם שקר דבריו דהנה אחר דקיימ' לן שכותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו ולא כתבינן למוכר אלא בזמן שמכירין אותו ואת שדהו אשר .רוצה שנכתוב השטר עליו כדאית' בכל הפוסקים דאל"כ אפשר לן להביא אדם אחר לידי היזק ועיין עליהם וא"כ למה לא נכתוב ללוקח זה שאמר שאבד שטרו שטר מכר אחד כאלו הוא מכר השדה להמוכר באותו יום עצמו אשר יאמרו עדים שכתבוהו לו ונתנו לידו שטר מכיר' מהמוכר וניתן השטר מכר זה אשר כתוב כאלו מכר הוא השדה למוכר הראשון בידו וא"כ יבא הכל על נכון אם האמת אתו שאבד את שטרו לא יוכל אח"כ לבא לידי היזק שמא יבא המוכר ויאמר שמעולם לא מכר לו השדה (דזהו דאגתו שבשביל כך רוצה שנכתוב לו עוד שטר מכירה) א"כ נאמר לו שטר מכירה הזה שבידו כאלו הוא מכר לך השדה בידו מאי בעי אחר שאין כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו אלא בזמן שידעינן ששייך לו השדה כנ"ל. ואם בשקר ידבר שלא אבד השטר רק מסרו למוכר בעדים שיוחזר המקח א"כ השטר הזה שנתננו לו כאלו הוא חזר ומכרו למוכר לא מהני' ליה ולא מידי כי כותבין כמה שטרות למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. ובודאי לפיר' הא' יש ליישבו אבל לפי' הב' א"א ליישבו והוא חריץ וחריף דוק ותמצא: בא"ד וק"ק לפירוש זה כו' לא ידענ' למה לא מקשי' לפי סברתם דהשתא דגם באדם אחר יוכל לטעון בזמן שיש לו עוד שטר שאין המקח חוזר וא"כ לפי מאי דקיימא לן דכותבין שטר למוכר בלי לוקח א"כ כל מוכר יוכל להזיק בתקנ' זו דיכתבו ליה ב' שטרות ויתנם כל הב' ללוקח והלוקח ימכור הא' לאדם אחר במסירה ואח"כ כשיבא אותו אדם לקחת השדה אף שיהיה לו עדים על המסירה יאמר לוקח זה שאין המכירה כלום אחר שיש לו עוד שטר מכיר' א' אלא ע"כ צריכנ' לומר דמשום האי מילתא גופא אין ללוקח שום טענ' נגד אחר שיש לו השטר בעדים שנמסר לידו כדי שיהיה המקח שלו דא"כ יוכל לבא היזק בזה בכל עת ובכל רגע מחמת תקנה זו שכותבין שטר למוכר וא"כ בקיצור ה"ל לתרץ כן ולא לדחוק בסברא כאלו היא מפי נבואה לחלק בין מוכר לאדם אחר וק"ל: