אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קסז.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קסז.

דף קסו.

במתגי' כותבין כו' והשובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה.

הא דנקט מילתי' דשובר באשה ולא נקט מילתיה בסתם כל המלוין אפשר לומר אחר דאית' בב"מ אהא דמצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דמתרץ אליבא דשמואל הואיל דיכולה למחול כדהביאו תוס' הכא. והנה תוס' דלשם מקשי' וליחוש דלמא נתנה כתובות' במעמד שלשתן ואינה יכולה א"כ למחול ותרצו דא"א ליתן כתוב' בטובת הנאה הואיל דאינה עומדת לגבות השתא וא"כ לשמואל א"ש דנקט בשובר לאשה. אבל לטעמי' דאביי דסבר עדיו בחתומים זכין לו לא א"ש עדיין ואף גם בזה נוכל לומר אחר דתוס' מקשי' עוד שם אתירוצם הלז וניחוש דלמא אחר גירושין נתנה לכתובת' במעמד ג' דעומד' לגבות ותירצו דלהכי לא חיישינן דמאיזה טעם תעשה זאת לעשות קנוני' בזה אחר שצריכה לחזור ולשלם מה שנתנו הלקוחו' בעדה ומה תרויח במחילתה משא"כ בשמכר' אותה בעודה תחת בעלה דמכרה בדבר מועט בטובת הנאה ודאי תרויח הרבה ע"ש וא"כ נוכל לומר גם הכא דרבות' קמ"ל אליבא דאביי דפשיט' בכל שארי מלוין לא חיישינן לקנוני' אחר שלא ירויחו כולי האי אלא אפי' באשה לא חיישינן מטעמי' דאביי' וק"ל:

גם נוכל לומר דלכך נקט שובר באשה לומר עליו גם כן והבעל נותן שכר משום דבשובר למלוה ע"כ המלוה נותן שכר דא"לכ לא יפרע אותו באומרו אייתי שטרך ואפרע לך משא"כ באשה דמיירי במקום שאין כותבין כתובה דהוה זכות לאיש כתובת השובר בלחוד דא"לכ תחזור ותגבה לעולם ועיין בנ"י ותמצא ובזה ניחא לן שפיר מאי דהיה כתוב בגירס' הרש"בם לקמן בסמוך בפיסק' דעל מתני' איידי דתנא רישא והרש"בם מחקו וכתב עליו שהוא שיבוש ואני אומר דלאו שיבוש הוא דבאמת הואיל דבשובר לא אמרינן לעולם דהבעל נותן שכר והיינו במקום שכותבי' כתובה דע"כ האשה נותנ' השכר א"כ לא ה"ל לסתום ולומר הבעל נותן שכר דמשמע לעולם לכך קאמר איידי דתנא רישא כו' כלומר איידי דברישא לעולם קאמר וא"א לפלוגי כלל לכך לא רצה למיפלג ג"כ בסיפא בשובר לאשה וק"ל:

ואין כותבי' למלוה עד שיהא לוה עמו כבר רצו ללמוד מזה דאפי' כבר עשה הלוה קנין אפ"ה אין כותבי' למלוה שטר שלא בפני הלוה ולא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא בפני הלוה אבל שלא בפני הלוה לא ואנחנו לא קבלנו דבר זה אלא פיסקי' דכותבי' אפי' שלא בפניו ומתרצים א"כ דלכך הוצרך לומר אין כותבין למלוה כו' אפי' אם יאמר לעדים תחזיקוהו בידכם עד שאלוה לו או עד שיודה שהלויתי לו אפ"ה אין משגיחים בו והטעם משום שמא יפול מתחת ידי העדים ויבא ליד המלוה ויש עוד טעם דלא ניחא ליה למלוה שיצא עליו שם שהוצרך ללות. ונאמר א"כ דלכך הוצרך עוד לומר כן במוכר ולוקח שאם הוה אמר במלוה ה"א דהטעם הוא שלא ניחא ליה ללוה לצאת עליו שם שהוצרך ללות אבל בלוקח שלא אכפת ליה למוכר אחר דמיירי במוכר שדה רעה וא"כ יש רשות לכתבו וליתן ליד העדים לכך הוצרך לאשמעונן ג"כ בלוקח וק"ל:

בגמרא מאי ובלבד שיהא מכירן כו' עד ויתבי וקמבעי להו כו' וליחוש כו' אמר להו אביי ה"ק רב כו' וה"ה לשם האשה כו' נראה לתרץ קושי' התוס' בד"ה שם האשה כו' במאי דחזינן דהרש"בם קמפרש הקלקול באשת המכתיב דאתי לקלקל אשתו גופ' ותוס' ז"ל ניידי' מפירושו כדכתבו בד"ה וליחוש כו' והנה לפירושם ודאי דאותו קלקול אשר היה שייך באשר לא יהיה מכירין האיש בגט והאשה בשובר דחיישינן שמא יתן הגט לאשת אחר וכן האשה בשובר כן שייך הקלקול בשלא יכירו שם האשה בגט ואיש בשובר משא"כ לפי פירוש רשב"ם אין הקילקולים דומי' זה לזה דוק ותמצא ולכך קאתי רב ואמר שם האיש בגט כו' כלומר דאותו קלקול אשר שייך בהכר' זו כן שייך בהכר' אחר' ואי הוה אמר תרוויי' שם האיש בגט וגם האשה הוה אפשר לומר כפירוש רש"בם דאין הקלקולים דומי' זה לזה לכך נקט הכר' זאת דמיני' נילף הכרה האחרת שגם טעמה כזה וזהו שאמר אביי הכי אמר רב כו' כלומר לא הבנתם כוונתו אלא שם האיש בגט וה"ה שם האשה דהטעם שוה בי' וק"ל: עוד בגמרא וליחוש לב' יב"ש כו' נוכל לומר דמיירי באמת שאין שמות נשותיהם שוו' ואפ"ה אפשר לבא לידי טעות דהעדים ידעו שיב"ש האחד אשר דר בעיר שם אשתו רחל אשר שמעו כן מאחרים ובבא אח"כ יב"ש זה ומצוה לכתוב שם רחל בגט יהיה סבורים העדים שזהו ששמעו ששם אשת יב"ש רחל על יב"ש זה נאמר ולא יחקרו עוד יותר וק"ל:

עוד נוכל לומר דבאמת המקשן לאו אמתני' קאי ודמיירי בששמות של נשותיהון ג"כ שוות דהלא המקשן אינו מזכיר מזה כלום אלא על רבנן דהוה קמבעי' להו אדברי רב אי צריכים להכירו ג"כ שם האשה קשה ליה דודאי צריכים להכיר דמאי איירי' בשכותבין לאיש בלי אשתו הלא אפי' יהיה אשתי אצלו ולא יכירו אותה איכא נמי למיחש שיגרש אשת האחר ועל דא קמתרץ הכי אמר רב כו' וא"כ אם אין כותבי' אלא בפני אשתו ליכא למיחש למידי משא"כ השתא איכא למיחש כנ"ל ודוק ובזה יסתלקו מעלינו כל קישי' התוס' וגם מאי דהוה קשה לכאורה למה תקנו דלא יגרשו אלא זה בפני זה ולא תקנו שבזמן שדרים ב' יב"ש בעיר אחת אין כותבי' גט לאיש שלא בפני אשתו אבל בזה א"ש הכל על נכון דוק ותמצא:

ובאשר התוס' ז"ל אינן דורכים בדרך הזה נדקדק איזה דקדוקי' בהם אשר לכאורה יש לתמו' עליהם. א' לפי פירושם קשה אחר שתירץ ליה בגט למה לא מקשה על השובר דכותבי' לאשה וליחוש לב' יב"ש ובהא אינו עולה לכאורה מה שתירץ שאין מגרשי' אלא זה בפני זה ומאי מהני זה בשובר וזה ודאי לא מצינו שלא יתן ליה שובר כ"א בפני האחר. ב' דאף לפי מאי שמתרץ ליה דאין מגרשי' אלא זה בפני זה מ"מ ליחוש דלמא באותו יום אשר יב"ש האחד גירש את אשתו ילך יב"ש האחר ויצוה לעדים ולסופר לכתוב ג"כ גט לו ולאשתו ולא ימסרנה לאשתו אלא יתן אותו גט לאשת יב"ש האחר אשר באמת גירש את אשתו ואחר שתהי' פרוע מבעלה מכתובתה ותמסור לו גט האחד ותקרע אותו אחר ימים תבוא עם גט האחר ותחזור ותגב' כתובתה כדתנן הוציאה גט גובה כתובתה. אלא ודאי בזמן שיהיה ב' יב"ש ששמותיהן שוי' וגם שמות נשותיהון אין כותבין גט לאיש בלא אשה:

עוד יש לדקדק אחר דכתבו תוס' בגיטין דף י"ד דבאשר אינו מוכח מתוך השטר לא אמרינן עדים בחתומים זכין לו וכהאי דאמרינן כתב לזה ולא מסר לו ואח"כ מסר לאחר באותו יום עצמו האחרון זכה ולא הראשון אע"ג דכבר חתמו העדים בשבילו עד שלא בא ליד האחרון מ"מ הואיל דאינו מוכח בשטר הקדימה מודה אביי דלא אמרינן עדים בחתומים זכין לו א"כ אף אנן נימא למה כותבין ללוה בלא מלוה עמו לאביי ליחיש לב' יוסף בן שמעון וא"כ מעולם לא זכה אחד מהם אפי' בחתימת העדים עד שיבא לידו השטר דהלא עד שלא בא לידו א"א לומר עדים בחתומה זכין לאחד מהם הואיל דאינו ניכר מתוך השטר למי היו מזכין בחתימתן דומי' דהתם. וא"כ ניחוש שאחר הכתיבה לשטר ונתנוהו בידו ימכור נכסיו ואח"כ ימסור השטר לחד יב"ש ויבא אח"כ לטרוף שלא כדין דוק היטב ותמצא אלא ודאי כה"ג לא כתבינן כנ"ל:

ד' הלא השתא לכאורה יבא טפי לידי קלקול אחר דתוס' מפרשי' דהב"ד צריכים למשאל אם היו שניהם ביחד ואם לא היו ביחד הגט אינו גט לכאורה הואיל דגירשו שלא כתקנה א"כ מזה יבוא קילקול גדול והיינו בזמן שלא הוחזקו ב' יב"ש שאז לא יהיו שניהם ביחד אצל הגירושין ואת"כ יבא הבעל ויערער על הגט שהוא בטל ויברר שיש עוד יב"ש אחר ויאמר שגם באותו פעם הוחזקו והגט בטל וכהאי חששא מצינו הרבה פעמים בגיטין דחוששין לערעור דבעל וזה י"ל ודוק. ה' יש לדקדק דאכתי אינו מתוקן הכל דניחוש שמא אחר שנטל היב"ש הגט מהסופר והעדים בלי שהיתה אשתו עמו תמות אשתו ויבא אח"כ לגרש אשת יב"ש חבירו ובזה לא נוכל לומר שיגרשו זה בפני זה אחר ששמות נשותיהון אינן שוין מהשתא ובסוד יתן לה הגט ואח"כ תבא היא לגבות כתובתה מבעלה וא"א לומר שהב"ד ישאלו אם גירשו זה בפני זה ודוק:

ובמאי דהוינא בדרך התוס' נוכל למצוא קלקול אחר אשר הוא פשוט טפי ממה שכתבו הם ז"ל דהלא איכא למיחש טובא אחר דכתיבה של הגט צריך להיות לשמו ולשמה וא"כ בב' יב"ש ודאי איכא למיחש לקלקול גדול ואף שיגרשו זה בפני זה אינו מתוקן וא"כ ניחוש דשמא אחר שכתבו לו גט לגרש את אשתו יתחרט ולא יגרשנה ויב"ש האחר יהיה רצונו לגרש את אשתו ומשום פשיטי דספרא יטול אותו גט שנכתב לשם יב"ש האחר ויגרש את אשתו ויהי' הגט בטל דוק גם בזה:

בגמרא וליחוש דלמ' אזיל למתא אחרית' כו' נראה לומר והעדים יעידו ששם אשתו של יב"ש באותו עיר שמה כשם הכתוב בגט אבל אינן מכירי' אותו שלא נקרא יב"ש וק"ל וזהו פשוט טפי מאשר פירשו תו' ז"ל:

במאי דכתב הרא"ש דמשמע מדברי הרי"ף ז"ל דלא אמרינן לאביי עדיו בחתומי' כו' אלא לענין שעבוד שלא יהי' מוקדם כשיבא אח"כ שטר הלואה בידו דמלוה אבל במכר לא אמרינן כן אלא אם כתב לזה ואח"כ מכר לחבירו מכירה גמורה מכירה השניי' קיימ' אף בשיבא אח"כ השטר ליד הלוקח הראשון א"כ אכתי לאביי לא א"ש אי לא מוקמינן למתני' דילן בשטר הקנא' דא"כ למה כותבין שטר למוכר אע"ג שאין לוקח עמו ניחוש שמא לא ימסרנו לראשון וימכרנ' לאחר ואח"כ יעשה קנוני' עם הראשון וימסרנו לו ויטרף מהשני שלא כדין. אחר כתיבתי זאת מצאתי שגם הש"ך דקדק כן עליו ואפשר לומר שבאמת אביי לא קאתי לומר שאין המשנה בשטר הקנא' קמיירי דודאי גם הוא מודה בכך דע"כ צריכנ' למיקם בשטר הקנא' בשכותבין שטר למוכר אבל בא אביי לאשמעונן דבשטר הלוא' אין הכרח כולי האי למיקם אותה בשטר הקנאה דאף בשטר דלאו הקנאה א"ש שם וק"ל:

בגמרא ההוא תברא כו' עד אמר אביי אע"ג כו' ובעובדא אחרינ' אמר אביי כיון דדקדק נראה לתרץ קושי' התוס' הכי דהנה ודאי מאי דאמר אביי מתחלה צורבא מרבנן לאו אורחי' למידק טעמיה בזה שלא תאמר הואיל דאמר מתחלה דלאו איהי היא לית לן להאמין דבריו האחרונים דמשום דאמרו לו דבגר לה קלה דמאי בכך מ"מ הוה חוזר ומגיד הואיל דתחלה אמר דלאו איהי היא והכירה בפרצוף פנים שלה דלאו איהי היא דודאי עיקר הכרה איכא בפנים של איש ואשה ובפנים ליכא למימר דישתנ' כולי האי משום זקנ' עד שלא יכיר אותה ועל זה קאמר אביי דבת"ח אין לומר כן דודאי מתחלה לא ראה אותה מעולם וכל הכירא שלו היה בקולה אשר שמע ממנה ובאשר נשתנ' קולה סבר הוא שלאו איהי היא עד שהעדים אחרי' אמרו לו שהם מכירי' אותה בפנים שלה ומיקש דקש לה ובגר לה קלא. ובעובדא אחרינ' דמיירי ג"כ באשה כזאת אשר נזדקנה ובגר להקלא ואפ"ה אמר שהוא מכיר אותה בפרצוף פנים שלה וא"כ הוה אפשר לבעל דין לומר דשקורי קמשקר דלא יכיר אותה בפרצוף פנים שלה על זה קאמר אביי דאין זה אלא כיון דדין בפרצוף פנים שלה דק וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה