כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קסו.
בגמר' א"ה רישא נמי אפשר לומר הא דלא מקשה תחלה
מרישא משום דהוה אפשר לדחוי דמיירי בדאמר מטבע של כסף בדינרין וא"כ ע"כ צריכנא לפרש דבדינרי זהב קאמר דאי בדינרין דכסף למה אמר מטבע בדינרי' דכסף בקיצור ה"ל לומר שני דינרין דכסף אבל בסיפא א"א לפרש דכתוב בו מטבע של זהב בב' דינרין דכסף דהלא בזה לא מצינו מטבע הפחותה מדינר זהב שהיא ודאי שוה יותר הרבה משני דינרין כסף ק"ל. ובאמת בזה אפשר לדקדק דתנא דברייתא ה"ל לאשמעונן עוד בדאמר מטבע דדהב בדינרין דע"כ בדינרי דדהבא קאמר דאי בדינרי כסף הלא אין מטבע זהב פחות' מדינר זהב. אם לא נאמר דא"כ בקיצור ה"ל לומר שני דינרי זהב כנ"ל וגם אפשר לפרש דביותר מב' דינרין קאמר דלישנא דרבים הוא רק אחר דלא ידעינן כמה א"א ליה להוציא יותר משנים ודוק בכל אלה: בתוס' ד"ה א"ה כו' עד לבסוף בשלמא אי לאו סיפא ה"א טעמא דרישא דסתם דינרין הם של זהב כו' כצ"ל. וקצת יש לדקדק דא"כ למה העמיד קושיתו אסיפא דסיפא ולמה לא מדקדק ברישא דסיפא דקאמר זהב דינרין ולמה לא קאמר דינרין סתם ואפ"ה דזהב משמע וק"ל:
בגמר' ואין השאר עלי' חובה עיין בפירוש דכריתות דכתב דרשב"ג היה סובר נמי דהשאר עליו חובה רק דעשה כן משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך. ואיכא למימר דרשב"ג עשה כן מתחלה כדי שיקריבו קורבנותיהון להכשיר' לאכילת קדשים ולא ימתינו ולא יתייקרו הפרידות ואח"כ כשהקריבו קרבנותיהון להכשיר' בקדשים דרש להם דהשאר עליהם חובה ולא עשה כן אלא כדי שלא יתייקרו באשר רוצים להקריבם ביחד בפעם אחד וק"ל: