אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קנט.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קנט.

דף קנח:

בגמרא ומאי קושי' מצי אמר מכח כו' ובמקום אב קאמינא

פירוש דלעולם מצי אמר מכח אבו' דאבא ואי משום דא"כ בחלק בכורה מאי עבידתי' ה"ק במקום אב קאמינא לענין זה אני עומד ויורש כח דאבא שאהי' כמוה כאלו אני בכור אבל בענין נכסים איני עומד בכחו כ"א מכח דאבוה דאבא קאתינא וק"ל:

בגמרא אלא אי קשי' הא קשי' הי' יודע לי עדות בשטר עד שלא תפול לו בירושה כו' סבר ע"כ לאו בהוחזק כתב ידו קמיירי דאל"כ למאי הוצרך לאשמעונן בזה אחר ששמעינן בשחתם עד שלא הי' גזלן והמדח' קאמר דאפ"ה בהוחזק קמיירי ואי משום דאשמעינן נמי בהא זהו דאלו בגזלן קמיירי שראו דוקא קודם שנעשה גזלן את חתימת ידו ואלו הכא מיירי אפילו בסתם שכתוב בו הנפק וכדרצה הרשב"ם לפרש בגזלן ובאמת בגזלן חשדינן טפי שחתם אחר שנעשה גזלן וזייף משנאמר הכא. ויותר נראה לפרש אפכא דהוצרך לאשמעינן גם בזה לומר דבזה הוא נמי דומי' דגזלן וכי היכי דבגזלן צריכנא לפרש שראו כתב ידו קודם שנעשה גזלן כן הכא ובזה יתיישב נמי במאי דשקלו וטרו בהיה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו וק"ל: בגמרא מאי לאו יורשי האב בני מורישיו אחי דאל"כ מאי שנא מורישיו מאביו ובודאי כאשר הדין בשנפל הבית עליו ועל אביו כן יהי' הדין שוה בשנפל עליו ועל מורישיו אלא דע"כ דבא לרמז לן ולאשמעינן הא דמכח אבוה דאבא קאתינא והמדח' קאמר דאפ"ה אין להוכיח מידי דלעולם אימא יורשי האב אחיו ואי משום דהוצרך ג"כ לאשמעינן בנפל עליו ועל מורישיו אפשר לומר דבאביו הוה הסברא יותר לומר דמוקמינן הנכסים בחזקת הב"ח דיותר יש סברא לומר דהאב מת ראשון מהבן דאם מת הבן לפני האב הוי פורענות וכדכתבו תוס' לעיל דף קנ"ח ע"א בד"ה וב"ה אומרים וכו' וק"ל: בגמרא בעו מני' מר"ש כו' אמר להו ר"ש תניתוה כו' אפשר לומר ולתרץ קושי' התוס' בד"ה א"ל רב אחא כו' בענין אחר והוא דבאמת הני דבעו מיני' באו למיבעי מיני' תרי מילי וממתניתי' דילן לא היה אפשר לו למפשט כ"א מילתא חדא או אף דהם לא שאלו מיני' כ"א מלתא חדא מכל מקום סבב ר"ש דאם אביא להם למפשט ממתנית' יבאו אח"כ למבעי עוד מלתא אחרת ולכך אביא להם הברייתא דתפשט הכל כי הלה תוס' לעיל בפרק י"נ דף קי"ד ע"ב ד"ה מה אשה כו' הוצרכו לפרש הא דאק הבן יורש את אמו בקבר דאינו דומה להא דאיש את אשתו בקבר דודאי הבן יורש את אמו כאשר היא בקבר והוא בחייו לא כן האיש את אשתו שאף אם היא בקבר והוא בחייו אינו יורש אותו כאשר מוכח ממקומות הרבה וכן רמזו גם הכא בד"ה אשה את בעלה כו' וכן הרשב"ם בד"ה אין הבן כו' וא"כ ר"ש לא רצה למפשט ממתני' דנפל הבית עליו ועל אמו כו' שאין הבן יורש את אמו בקבר והיינו כשהוא בקבר קודם שמתה אמו דהוה אפשר למטעי א"כ דאף כשהוא בקבר והוא בחייו אינו יורש אותה כאשר תפול לה נחלה אחר מות' ממורישיה לכך הביא מברייתא הלז דמינה מוכח גם זה דאף כשהיא בקבר ואח"כ נפל לה נחלה ממורישיה והבן עדיין בחייו שהוא יורש אותה דהלא יורשי הבן טועני' שאבי אביו מת ברישא ובאי' לירש אותו נחלה הואיל שהבן הי' עודנו בחייו כשמת הזקן ואף שכבר מתה האם של הבן ואי איתא שאין הבן יורש כה"ג את נחלת האם כשהיא בקבר למה יחלוקו וק"ל והנה ר"א בר מניומי בשאמר אף אנן נמי תניינא כו' בא להודיע לן ג"כ דבר זה דר"ש הביא הברייתא הזאת למפשט מינה גם את זה ושלא תקשה עליו דהי' לי' למפשט ממאי דאמר הוא בעצמו לעיל הא קמ"ל אשה את בנה דומי' דאשה את בעלה כו' וכאשר הביאו תוס' בקושיתם לכך קאמר אף אנן נמי תניינא כלומר דלדבר זה לא היה צריך ר"ש להביא ברייתא כי הוא מפורש בהדי' במתני' ולא הביא הברייתא אלא למפשט מינה תרתי ומסיים הש"ס וטעמא מאי כו' כאלו בא לומר הואיל דחזינן דילפינן מירוש' בעלה א"כ הוה אפשר למטעי דתהוי בכל מילי כבעל לכך הוצרך ר"ש להביא הברייתא וזה אמרתי לפני תלמידי בדרך צחות ושנון:

בגמרא ההוא דאמר ליה לחברי' נכסי דבי בר סיסן כו' הנה אחר דדקדקנו ומצאנו קצת שינוי לשון בהאי עובדא אשר הביא' הש"ס הכא ממאי שהביאה לעיל בח"ה דהתם קאמר הוה ההיא ארעא דהוה מיקרא דבי בר סיסין והכא קאמר הואי חדא ארעא. והנה עוד זאת מצאתי בטור ח"ה סי' רי"ח בדין הזה אחר שכתב ופסק כרב נחמן דהמוכר צריך להביא ראיה דלא הי' של אות' פלוני סיים וכתב ואם אין לו אלא שדה א' והיא נקראת על שם פלוני ולא קנאה ממנו צריך ליתנו לו עכ"ל. לפי זה נוכל לומר דעובדא דא לא הוה כעובדא דפ' ח"ה דשם מיירי בדין אשר כרב הטור תחלה והכא מיירי בדין הב' דלא הוה לי' כ"א קרקע חדא אשר נקרא דבי בר סיסין ולהכי קאמר הכא הוי חדא ארעא כו' וא"ת דא"כ מאי קאמר' הש"ס בסמוך עלי' דידי' רמי' לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא ומאי מהני גילוי דידי' דלאו בי בר סיסין היא הלא אפ"ה צריך ליתנו לי' הואיל דלית ליה ארעא אחריני כ"א דא דמיקרא בי בר סיסין י"ל דהכי קאמר דצריך לגלוי דלא מיקרא בי בר סיסין אפילו או דה"ק עלי' דידי' הוה רמי' לגלוי בשעת המכר דאיני מוכר לו זאת הקרקע אחר שהיא מיקרא מ"מ דבי בר סיסין ודוק:

גט פשוט פרק עשירי. במתני' גט פשוט עדיו בב' כו' לא עירב האי בבא עם הבבא דלעיל משום דלא דמי' לדלעיל דאילו שם אם שינה בזה ובזה פסול ואילו הכא אם שינה בפשוט ועשה כמקושר לענין זה שהחתים בתוכו שלשה עדים ודאי כשר הוא וק"ל:

בתוס' ד"ה מקושר כו' תימא לריב"א כו' לא ידעתי מאי דחיק' להו בזה הלא נוכל לומר דחתימי באמצע השטר ממטה למעלה ומאי אהני' ליה אם יכתוב על הגליון שמצד השטר הלא יהי' רחוק הרבה מחתימת העדים ויוכר הזיוף וק"ל. ובזה יתורץ נמי מה שהקשו עוד בין למ"ד מלמטה למעלה בין למ"ד בין קשר לקשר בכל שטרות פשוטים דחתומי' ג' עדים שיחתוך כל השטר לבד העדים ויעשה מקושר כו' דאם כן יהיו העדים חתומים בסוף השטר ולמ"ד מלמטה למעלה צריכנא להיות חתומים באמצע ולמ"ד בין קשר לקשר מ"מ בסוף השטר לגמרי לא יהיו ודוק בא"ד אלא להכי נקט חספא דבקלף הוה טעי וכתב במקום טוב כצ"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה