כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קנח:
בגמרא בחזקת מי ר"י אמר כו' ור"א אמר כו' הנה לר"י היה באמת אפשר לומר הא דקתני במתני' כתובה בחזקת יורשי הבעל נכלל ג"כ נכסי צאן ברזל דגם הם כתוב' מיקרי ועיין במקומות הרבה ותמצא כן ולר' אלעזר הוה אפשר לומר דאיהו סבר הא דקתני מתני' כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסי' הנכנסים כו' בחזקת יורשי האב לאו ב"ה קאמרי דבר זה בלחוד אלא אף ב"ש מודים כן ולתרווייהו נאמרו דברים אלו ולא פליגי כ"א בנכסי צאן ברזל דבהא סברי ב"ש יחלוקו הואיל דלתרווייהו אית להו מילתא דטיבותא דלבעל איכא מילתא טיבותא דחייב באחריות ולאשה הואיל שהביאם מבית אבי' משא"כ בכתוב' מודי' ב"ש דהוה בחזקת יורשי בעל וכן בנכסי מלוג דהוה בחזקת יורשי האב. ואל תתמה על זה כי גם שם ביבמות מצינו דמודי' ב"ש בכתוב' ודוק:
עוד בגמ' הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו לכאורה הדבר תמוה הלא בכתוב' ובנכסי מלוג גם הללו והללו באין לירש ואפ"ה לא אמרינן יחלוקו לב"ה ונראה לפרש דה"ק דבכאן אין חזקה לזה יותר מלזה דלכל א' יש מילתא דטיבותא כדכתבתי לעיל בסמוך ואין כאן כ"א שהללו באין לירש כו' משא"כ בכתובה ונ"מ דזולת דבר זה שהללו באין לירש והללו לירש איכא מילתא דטיבותא לאחד מה שאינו לאחר דבכתוב' יורשי בעל מוחזקי' ובנ"מ יורשי האב לכך אמרו שם בחזקתם וק"ל:
עוד אפשר לומר דבר קפרא בא להוכיח דבר זה דב"ה סברי דיחלוקו ולא בחזקת יורשי אשה כדסבר ר"א מדמצינו לקמן בנפל עליו ועל אמו דסברי יחלוקו וכדי שלא תימא דשאני הכא דירושת הבעל דרבנן לכך קאמר דזה אינו אלא דהוה דאורייתא וקאמר א"כ שפיר הואיל הללו באין לירש כו' היינו בנכסי אשתו והללו באין לירש בנכסי אמו כלומר דירושתן כהדדי נינהו והוה הכל מדאורייתא א"כ ע"כ יחלוקו קאמרו נמי הכא וזה אמרתי דרך צחות לפני תלמידי:
בגמרא עוד בחזקת מי ר' אילא אמר בחזקת יורשי האם ר"ז כו' כי סליק ר"ז קם בשיטתי' דר"א כו' אמר ר"ז ש"מ אוירא דא"י מחכים וטעמא מאי כו'. הנה אמרתי לפני תלמידיי דרך צחות אחר שנדקדק מאי רבותא למהדר ממה שאמר בראשונה עד דאמר עליו אוירא דא"י מחכים והלא גם ר' אילא שלא הי' בא"י ואמר ג"כ דהוה בחזקת יורשי הבן. וגם מאי דאמר קם ר"ז בשיטת ר"א ולא קאמר כפשוטא דר"ז חזר בו ואמר כר"א גם מאי דפליגי אליבא דר"ע ולכאורה הוה הלכה כת"ק דקיימא לן הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ובאמת הרי"ף והרבה מפוסקים שפסקו משום הכי כר"ע הואיל דפליגי אמוראי אליבי' ויש למידק דה"ל לאמוראי למפסק תחלה הלכה כר"ע ואח"כ יפרשו דבריו ולא למסתם סתומי דבריהם לכך אמינא דלעולם אימא דאין הלכה כר"ע והא דפליגי אליבי' היינו שמדבריו יובן דברי הת"ק דקאמר דלב"ה יחלוקו והנה לפי דעת הרשב"ם ע"כ לא קאמרו יחלוקו אלא בדלית לה בן מאיש אחר אבל בדאית לה אף הוא סבר דכל הנכסים בחזקת אותו בן דהוה ודאי ויורשי הבן הזה ספק ותוס' חולקי' על רשב"ם בזה כדאי'. ואמרתי דבמילתא דא פליגי הני אמוראי דר"א סבר דהוה בחזקת יורשי האם משום דסבירא לי' דע"כ לא פליג ר"ע אלא בדאית לה בן אחר מאיש אחר ואפ"ה אית ליה לת"ק דיחלוקו כסברת התוס' ור"ז סבר מתחלה דהוה בחזקת הבן משום דסבר דע"כ לא פליגי רבנן עלי' אלא בדלית לה בן מאיש אחר ומשום הכי סבר ר"ע דהוה בחזקת הבן ולפי זה לא פליגי הני אמוראי אליבא דר"ע כלל דכ"ע סברי בזמן דאית לה בן אחר הוה בחזקת האם לר"ע ובדלית לה הוה בחזקת הבן רק דמדר"ע באים להוכיח ולהראות לן במאי פליגי ב"ה. והנה ר"ז כשבא לא"י קם בשיטתי' דר"א היינו שאמר בחזקת יורשי האם כר"א אבל מ"מ לא סביר כוותי' רק בשיטתי' אמר (דומי' דהכי מציני בהרב' מקומות דיתפרש מלת שיטה כה"ג ועיין בב"ק ריש פ' הגוזל עצים דף צ"ג ע"ב בתוספ' ד"ה רשב"י כו' ותמצא כן בהדי') אבל לא אמר דבר אחד כאשר אמר הוא ובמאי דמיירי הוא דאלו הוא מיירי דווקא בשיש לה בן אחר כאשר כתבתי ור"ז סבר דאפי' אין לה בן אחר מאיש אחר סבר ר"ע דהוה בחזקת יורשי הבן ולהכי קא שאל' השת' הש"ס וטעמא מאי דהואיל דאין לה בן אחר והוצרכ' ליתן טעם משום דהוחזקה נחלה כו' ודבר זה לחכמה יחשב ליה לר"ז אשר פתח לן פתח אשר לא הוה ידעינן מר"א וסבר דר"ע מיירי בדלית לה בן אחר ואפ"ה הוה בחזקת אם ואם כן מצינו למימר דע"כ לא פליגי ב"ה אלא בדלית לה בן וכפרשב"ם ודוק:
ודע דמצאתי בב"י סי' ר"פ דכתב בהא מילתא דבר דלכאור' הוא שלא בדקדוק והוא אמאי דכתב הטור נפל הבית עליו ועל אמו כו' מעמידין הנכסים בחזקת יורשי האם ל"ש אם היה לה עוד בן מאיש אחר ל"ש אין לה בן כו' וכתב הב"י ז"ל ומה שאמר ל"ש כו' עד ומחלוק' זה מבואר בתוספ' על דברי ת"ק כו' ומינה נשמע לדידן דקי"ל כר"ע דבין כך ובין כך הנכסי' בחזקת האם לדעת כל הנך רבוותא דפליגי על רשב"ם כו' ושות' דידי' לא ידעינן דהלא לדעת הרשב"ם דלא פליגי ב"ה כ"א בשאין לה בן אחר ואפילו על זה פליג ר"ע ואמר דהוה בחזקת יורשי האם אם כן לדידי' מוכח יותר דאין לחלק לדידן דפסקינן כר"ע בין יש לה בן או אין לה בן משא"כ לדעת כל הני רבוות' דסברי דהת"ק סבר אפילו בדאי' לה בן אחר יחלוקו הוה אפשר לומר דע"כ לא פליג ר"ע אלא כד יש לה בן אחר רק דמ"מ מוכח דאין לחלק גם לדידהו לר"ע דאל"כ למה נתנ' הש"ס הטעם משום שהוחזק הנחלה בשבט האם הלא טעם רבה יש אם היה אפשר להעלות על הדעת לחלק ומ"מ הב"י הכי הוה ליה למכתב דאפי' לדעת כל הני רבוות' ל"ש בין יש לה בן אחר כו' ופשיט' לדעת הרשב"ם דלדידן אין לחלק וק"ל:
והנה נשאלתי מחכם אחד מאי שקשה לי' על הגהו' רמ"א בסי' ר"פ בסופו ז"ל ראובן ואשתו עם ד' בנותיהון שהיו בבית ונפל הבית עליהן כו' אבל אם הבנות נשואות ובא בעל של כל אחת ומבקש חלקו חולקין הממון על ו' חלקים לבעלי הבנות ד' חלקים וחלק א' ליורשי ראובן וחלק א' ליורשי האשה עכ"ל והוא מתשוב' ר"מ במרדכי ולכאורה הוא סותר מה שכתב הב"י בסעי' יו"ד ז"ל וה"ה לנפל הבית עליו ועל בתו נשואה ואין ידוע איזה מהם מת תחלה שנכסי האב בחזקת יורשי האב ואין הבעל יורש בהם כלום ע"כ והדבר הזה המציא הרב המגיד מדין דמתני במתני' בנפל הבית עליו ועל אמו ואי רמ"א בא לחלוק על דין הזה ה"ל להעמיד דבריו שם ולפלוג עליו בהדי' והשבתי לשואל עד שאתה שאלתני מסוף דברי הגה' הנ"ל למה לא תשאל אפילו מריש מילתא דתשובה הלז דהיא סותר' לכאורה דין דפסקו כל הפוסקים בנפל הבית עליו ועל אמו דמעמידין הנכסים בחזקת יורשי האב וכמו שפסק הטור ג"כ בלי חולק ממש וכן פסק הש"ע בריש סעיף יו"ד ומריש מילתי' דתשובה משמע לכאורה דאין מעמידין הנכסים בחזקת יורשי האב דהלא הוצרך מהר"מ לתת טעם שלא ליתן ליורשי האב ובנות כ"א המחצה וליורשי האשה המחצה מטעם קבוע כמחצה על מחצה דמי דאל"כ ה"ל ליורשי האב ליטול ה' חלקים ויורשי האם חלק אחד הואיל דיורשי האב באים בזכות ה' כוחות כח אב וכח ד' בנות דמאיזה מהם שמת באחרונה יש להם לירש הכל ויורשי אשה לא באים כ"א בכח א' ובטענה זאת היה באים יורשי האב והבנות כדאי' שם בתשובה והשיב להם מהר"מ דאין טענתם כלום מטעם קבועה דהוה כמחצה על מחצה ולפי מאי דקיימא לן כר"ע מטעם דהוחזק נחלה באותו שבט א"כ קשה למאי הוצרך לטעם קבוע הלא כח הבנות אינו כלום דמכחם אין להם לירש כלום בנכסי האשה אי הוה ידעינן בודאי שמת ראבן בראשונה דהלא דין דהבנות עם האם הוה כמו דין דנפל הבית עליו ועל אמו דמוקמינן הנכסים בחזקת יורשי האם ולא בחזקת הבנות וא"כ אינן באים כ"א בזכות ובכח ראובן שמת באחרונה דלא הוה כ"א כח א' כמו שיש ליורשי אשה כח א'. אבל באשר נעיין היטב במילתא דא יתיישב שפיר גם מה שהיה קשה לשואל דהנה כבר כתבו תוס' שם בד"ה הואיל והוחזקה נחלה כו' דבנפל הבית עליו ועל אשתו לא אמרינן ג"כ דנהו' הנכסים בחזקת יורשי האשה מטעם דהוחזקה נחלה באותו שבט משום דכיון דהכניסתם לו אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו הוה כמוחזק למ"ד בחזקת יורשי האיש ולמ"ד בחזקת יורשי האשה סובר כיון דתטלם כשתצא כו' הוה בחזקתה ע"כ. והנה למ"ד והוא בר קפרא דאמר יחלוקו ופסקינן כוותי' ע"כ צריכנא לחבר הני תרי טעמים וחזקו' שכתבו תוס' ולכך נעמיד הנכסים בחזקת תרוייהו וליכא למימר בהו הוחזקה נחלה בשבט דלא הוחזקה כלל אפי' לשבט אחד דכל שבט ושבט מהם הדבר רפוי בידיהם מטעם חזקה שכנגדו ולכך במעשה דראובן עם אשתו וד' בנותיו שהיו באין לירש בנכסי אשה לא שייך למימר חזקת נחלה בשבט האשה הואיל והכניסתה לבעלה ניטל אזי חזקת כח השבט מהם וא"כ אי לאו הטעם דקבועה הוה להו טענה גדולה ליטול ה' חלקים נגד חלק א' שיטלו יורשי האשה וא"כ גם מסיפא דמילתא לא קשה מידי דע"כ לא אמרינן בנפל הבית עליו ועל בתו דמוקמינן הנכסים בחזקת שבט דאבי' אלא בנכסים שהי' לו כבר במוחזק משא"כ הני נכסים דאינן מוחזקים לא לשבט האב ולא לשבט האם ודאי אין לומר מעתה חזקת השבט ודוק ותמצא:
בגמרא עדא אמר' בן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוה כו' אפשר לומר דגם מלישנא דא נראה דתלמיד הוה מיהא הואיל דלא פליג עליו בהדי' ואמר לי' בלשון כבוד על חלוקי' אנו מצטערים כו' וא"כ מוכח תרוייהו דתלמוד שלו הוה וגם דתלמיד חבר הוה ודלא כרשב"ם דכתב הא דתלמיד שלו הוה ידעינן ממקום אחר וק"ל:
בגמרא שלחו מתם כו' אלא אי אתמר הכי אתמר בן שמכר כו' הנה לפי מה שכתבו תוס' בד"ה ולימרו לי' כו' דאפי' המעות אינו צריך להחזיר אבל המכר אינו כלום מעיקרו דאפי' דבר שלב"ל לא הוה א"כ הא דנאמר בתחלה דשלחו מתם בן שלוה כו' לאו בטעות מיתנא כולי האי דודאי הלואה היא במכר ההיא והלואה נקרא' וא"כ הא דאמר אלא אי אתמר אינו רוצה להגי' רק ליישב הדבר על אופניו דזולת זה לא יתבונן מה דאמרו בן שלוה וק"ל. ואתר שמצאתי בטור אשר הביא דעת הראב"ד להלכה וכן הביא הב"ת ז"ל אם לוה הבן מאביו בשטר ואת"כ מכר הבן נכסי עצמו ואת"כ מת הבן ואח"כ האב ונפלו הנכסים של הזקן לפני הנכד אותו נכד ירש זכות זקנו ומוציא מכח שעבוד הזקן מיד הלקוחות שלקחו מאביו נכסי עצמו כאלו הזקן חי ע"ע וא"כ אפשר לומר הא דשלחו מתם רצו לרמז דבר זה במתק לשונם ולכך אמרו בן שלוה להורות על דין הזה וגם אמרו בנכסי אביו ולא קאמרו מנכסי אביו או דה"ל לשתוק כלל משתי תיבות אלו אלא דבאו להורות גם על הדין שלפנינו אם מכר בנכסי אביו ודוק:
הא דמקשה הש"ס לוה מאי מפיק ועוד לקוחות מאי עבידתיי' נ"ל דפירושו הוא לוה מאי מפיק הלא כבר לוה והמעות בידו ומה מפיק שייך עוד לומר ואת"ל דהוה כאלו מפיק דבר הואיל ואינו משלם מה שלוה לקוחות מאי עבידתיי' ה"ל לומר מפיק ממלוה וק"ל: