כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קמח.
בגמרא ש"מ שאמר תנו הלוואתי לפלוני הלוואתו לפלוני
הא דמסיים הלוואתו לפלוני ולא קאמר מתנתו מתנה נראה דבא לרמז לן אע"פ דלא נתן ליה כלום בהדי' הלוואה דהיינו דלא הקנ' לי' אגב קרקע אפ"ה קיימא ולכך קאמר הלוואתו בלחוד הוה לפלוני וק"ל:
וכן יש לדקדק אמאי דאמר ר"פ הואיל ויורש יורש' ולא קאמר הואיל דאית' בירושה דבא להורות לן אמאי דכתבו תוספ' ואע"ג דיורש יורש נמי דירת הבית היינו לפי שיורש נמי הבית והדקל ע"כ לכך קאמר הואיל ויורש יורשה אפילו לית לי' לירש כ"א הלוואה ההיא וק"ל:
בגמרא את"ל לאחר לא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו כך כתוב הגירס' בפנינו ובתחלת העיון כל הפיות שוין דמלת לעצמו נמשך לדאחריו לאשר אמר חוץ מפירותיו מהו ובאמת יש לדקדק איתור' דלישנא דלא ה"ל לומר א"כ מלת לעצמו ומאי בא להראות לן בזה ואמרתי דאפשר לומר דתרי מילי נינהו ושני דברים קא בעי דתחלה אמר לעצמו והיינו בדאמר ע"מ או חוץ מפירותיו מהו כאלו כתוב מלת או בין מלת לעצמו ומלת חוץ. ובזה יתיישב ג"כ היטב שינוי לישנא דפשטן דלא קמהדר לי' כשאלתו וקאמר שייר פירותיו לפניו לומר דבכל ענין בדשייר פירותיו בין שאמר ע"מ בין שאמר חוץ הוה שיור. אבל ביותר נראה לי לומר דמלת לעצמו נמשך לפניו אמאי דאמר לאחר לא הוה שיור ואקדים לך הקדמה אחת מה דמצינו בטור ח"ה סי' ר"ט דכתב בזמן שאמר דקל לאחד ופירותיו לאחר דלא קנה אותו אחר הפירות אזי קנה בעל הדקל גם הפירות דלהבא והב"י רצה ליתן טעם בזה ע"ע ומ"מ דחיק' לן מהיכן ומאיזה בטן הוציא הטור מילת' דא לכתוב דבריו אלה כאילו הם בנבואה ניתנו לו ולמה לא נאמר דהוה דנותן ולכך אמרתי דהטור הבין בבעי' דש"ס דהכא מתחלה דע"כ לא קמבעי' לי' אי הוה דאחר הפירות דמהיכא תיתי נאמר כן דשייר לי' מקום הפירות יותר מבמקום שלא נתן הדקל לאחר ולא נתן לאחר כ"א הפירות ולא קשאל א"כ רק אי שייר א"כ הפירות עם המקום לדלי' אחר שלא קנה האחר הפירות כמו שאמר או לא אלא הוה הכל דבעל הדקל ופשט ר"נ דהוה הכל דבעל הדקל וה"ק א"כ את"ל לאחר לא הוה שיור לעצמו הואיל דמגמתו דנותן לא הוה מתחלה לשייר לעצמו כלום אבל אם אמר חוץ לפירותי' הוה שיור הואיל דמגמתו ודעתו הוה לשייר לעצמו ודאי בעין יפה משייר ודו"ק היטב כי נכון הוא לע"ד ובזה יסתלק מעלן כל קושיו' התוס' בד"ה איבעי' להו כו' אפי' אם נפרש בעי' הלז דאגב אורחי' בעי אי הוה שיור לענין שיקנה הבעל דקל אם יעמוד הש"מ דודאי אם נאמר דהוה הכל לבעל דקל א"כ לא שייר לו כלום ואם יעמוד ודאי חוזר אבל אם יאמר דלא קנה כ"א הדקל א"כ שייר הפירות לפניו ואפי' אם יעמוד אינו חוזר וק"ל:
בתו' בד"ה ש"מ כו' ונהי כו' מ"מ כיון דלית' בבריא בקנין דלא מצי להקנות דבר אחר עם הלוואה כו' הנה מהרש"א הגיה מלת בלא בין מלת להקנות למלת דבר אחר. ואפשר לפרשו בלי הגה' וה"ק כיון דלית' בבריא בקנין דלא מצי כו' היינו בזמן שנותן אותו בקנין ולא מצי להקנות ד"א עמו והיינו דלית ליה דבר אחר להקנות עם ההלוואה והיינו באדם שאין לו קרקע ועיין לעיל פ' הספינה וק"ל. בא"ד כיון דליתא בעין שהוא כש"מ נראה דצ"ל בענין וק"ל:
בד"ה איבעי' להו כו' עד ואע"ג דאמר לעיל כו' הכא בש"מ אין לו לומר דשייר קרקע כו' לכאורה יש לדקדק מאי קבעי הלא כבר אמרינן כל מילת' דאית' בבריא אית' בש"מ וכי היכא דבבריא שייר ולא נתן הכל כן בש"מ ואפשר לחלק וק"ל:
בד"ה אנן אדר"ל כו' ואע"ג דר"ל איירי לעצמו מ"מ כיון דבחוץ מיירי הכא. קמבעי' ליה מה יאמר ר"ל בזה כצ"ל. והנה יש לדקדק למה לא נאמר דר"ל מיירי בבריא והכא בש"מ קבעי וכבר כתבו בדבור שלפני זה לחלק בינייהו וי"ל קצת: