אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קמז:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קמז:

דף קמז.

בתוס' ד"ה המוכר ש"ח לחבירו כו' עד וא"ת מ"מ הפסדת' הרב' כו' יפה כתב בזה מהרש"א אבל מה שכתב באחרונה לאו שפיר כתב והוא בסמוך בא"ד ז"ל ומיהו קשה לי מ"מ יטרוף לקוחו' שלא כדין שהרי יחזרו עלי' ממה שנתנו לכל הפחות ע"כ פירוש לדבריהם דע"כ מה שמחייב' ליתן ללקוחו' אינה יכולה למחול לבעלה דהרי הבעל משועבד בזה ללקוחו' מדינא דר' נתן דמוציאין מזה ונותני' לזה משא"כ בשנחזיר השובר אין הבעל חייב לשלם כלום דהרי לפי מה שכתוב בשובר לא היה הבעל חייב אפי' פרוטה ודו"ק ודלא כמהרש"א בזה:

בא"ד וא"ת מ"מ הפסדתם הרבה שהרי גרושה היתה כי' כבר כתבתי דמסכים אני לפירוש המהרש"א בזה אבל קצת יש לדקדק א"כ מאי דחקו להו בהא דאמר בהגוזל בתרא מאן דדאין דינ' דגרמי מגבי שטר' מעלי' והוצרכו לומר לאו דוקא נקט שטרא מעלי' לימא דמיירי כה"ג דנתגרשה אחר המכירה ואח"כ מחלה בכן צריכ' לשלם דמי שטרא מעלי' וי"ל:

בא"ד ואומר ר' דשמא קטנה היתה. הוה אפשר לאוקמ' דבעל הוה לה וכל זמן שהיא תחת בעלה אינה צריכ' לשלם משום דלית לה מידי ועיין בב"ק ובב"מ וק"ל:

מצאתי בטור על שם הראב"ד דהיורש בזמן שמוחל לעצמו אינו צריך לשלם כלום דלאו כוונתו להזיק הוא אלא להרויח לפי דעת הזאת ודאי אין הוכחת התוס' כלום מקריבתי' דר"נ דגם שם דעתו להרויח הוה וצריכנא לומר דאין דעת התוס' כן וק"ל:

מצאתי ג"כ ברי"ף דהביא דעה אחת דרצה ליתן טעם שיוכל המוכר ש"ח למחול אותו משום דמצי אמר עיינתי בחשבוני ולא פש לי גבו כלום וא"כ בש"מ דאמרינן בכל מקום דמסתמא עיין שפיר וידע דפש לי' גבי' וא"כ מאי האי דמקשה הכא בש"ס מדאמר ר"נ שאם נתנו במתנ' ש"מ אינו יכול למחול דלמא משום האי טעמא הוא דהשתא אינו יכול היורש לומר לא פש לאבינו כלום גבו' הוא אחר דנתנו במתנת ש"מ ולעולם דלא הוה דאוריי' ודו"ק: הא דמשני ר"י דקטנה היתה ע"כ לא תטעה לומר דרצה לומר דאינה צריכה לשלם אפי' לכשתגדל אח"כ וכן כתבו באמת בכתובות דא"כ לא אתי' על נכון מה דכתב ר"י אח"כ ז"ל וגם שלא היו מפסידין כלל בדבר שמחזר' להם מה שנתנו בה. אלא ע"כ צריכנ' לומר דרצה לומר קטנה היתה והרויחה שאינ' צריכה לשלם תיכף השתא אלא לאחר זמן דו"ק:

בגמרא אמר רבה א' ר"נ ש"מ שאמר ידור פלוני כו' יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום הא דמדייק בדבריי ואמר לישנא דזה ולא אמר יאכל פירות דקלי אפשר דבא לאשמעונן אפי' עמד בתוכו ואצלו וקאמר מילתא יתירה אפ"ה לא אמר כלום ועיק בב"מ בפ' המקבל דדייק שם לישנא יתירה דזה בכה"ג:

גם י"ל דבא לרמז לן הפשיטות דלקמן דבדאמר דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוה שיור לכך אמר כאן פירות דקל זה לומר דמיירי דנתן גם הדקל לאחר אפ"ה לא שייר לי' מקום פירות וק"ל. ועיין מה שאכתוב בדרך הב' בבעי' דלשם:

בגמרא למימר כו' מלתא דאיתא כו' דליתא בברי' ליתא בש"מ כו' הא דהקדים ואמר מילתא דאיתא קודם שאמר מילתא דליתא כו' נראה משום דהוה אפשר לבעל דין לדקדק ולומר הלא מצינו מילתא דליתא בברי' ואיתא בש"מ והוא בזמן שאמר כתבו גט לאשתי ולא אמר תנו דליתא בבריא ואיתא בש"מ וכן בזמן שמסר שטר לאחד אינו צריך לומר אפי' בע"פ קני איהו וכל שעבודי' דאית בי' וכל דא לית' בבריא והנה באמת צריכנא לחלק בינייהו (ועיין בטור ובב"י מה שכתב בזה) ואני אמרתי לחלק בינייהו והוא דבגט ובשטר איתא בבריא מיהא האי לישנא דאיתא נמי בש"מ דאף בבריא צריך לומר כתבו גט רק דצריך עוד להוסיף מלת תנו ובש"מ אין צריך להוסיף מלת תנו רק אנן מוסיפין אותו משא"כ בפירות דקל כל הוספות שבעולם לא מהני רק דצריכנא לשנות הלשון שאמר הוא כי הוא אמר תנו לו פירות דקל ואנן צריכנא לשנות ולומר תנו לו דקל לפירותיו ולא הוה כלל בלשון שאמר הוא ולכך אינו מועיל וא"כ לכך הוצרך להקדים מילתא דאיתא כו' לומר דבכתבו גט איתא בבריא מיהא האי לשון שאמר הוא ולכך מועיל ומוסיפין מלת תנו אבל מלתא דלית' בבריא כלל בהאי לישנא שאמר הוא כמו בפירות דקל ליתא בש"מ ג"כ וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה