כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קמו:
בגמ' אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחרי' אלא לבודק' כו' אפשר לקיים גירס' זאת אפי' לפירשב"ם דבנשואה מיירי דהנה אחרי דמסופק לן באש' אי ידעה מאי קא נשא האיש בחיקו ודרך שחוק השיבתו אחר שהבינ' שלנסות' נתכוון או אם באמת לא ידעה מה קא נשא בחיקו וא"כ אינ' יורש אותה אחר שנתן ע"כ עיניו לגרשה בזמן שיש לה המום וקאמרו חכמים דודאי לא ידע' מה נשא בחיקו והוה תותרני' ודאי דאלו ידע' לא הוה לה להשיב לו דרך שחוק אחר שידע' שלנסות' נתכוון וא"כ שפיר גרסינן הואיל ולא נכנס אחרי' אלא לבודק' א"כ הא דהשיב' לו מן יהיב לן כו' מורה שלא ידע' מה נשא בחיקו א"כ אם מתה אינ' יורש' כן הצעתי דברי לפני תלמידי והנאנו' להם:
במתני' לא שייר קרק' כ"ש כו' הא דתנן דבר והפוכו ולא די לן מדיוק' דרישא אפשר דבא לרמז לן הא דאמר רב נחמן לקמן ש"מ שכתב כל נכסיו ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכםי' במדינת הים ומסיק הש"ס דמתני' דילן מיירי במוחזק לן דלית ליה נכסי' א"נ באמר כל נכסיי. וא"כ קאמרה מתני' הסיפא להורות דוקא בידוע לן בודאי דלא שייר הוא דאינה קיימא וק"ל:
בגמרא הרי שהלך בנו למדינת הים כו' מתנתו מתנ' ר"ש ב"מ אומר אין מתנתו מתנה הא דמשנ' הברייתא לישנא ואמר' מתנתו מתנה או לאו מתנ' ובמתני' נאמר לישנא דקיימא ואינ' קיימא. נראה לומר אחר דבדין דמתני' כשמת הוה מתנתו מתנ' ואינה חוזר' אלא כשעמד ולכך הוצרך לומר קיימ' ואינה קיימ' דאינ' קיימא מכל וכל דלא יהי' חוזר אפי' בשעמד אבל א"א לומר דאינ' מתנה דהלא ודאי הוה מתנ' בכשמת אבל בבריית' לרשב"מ לא הוה מתנ' כלל ורבנן אמרו נמי לישנא דמתנתו מתנה ולא אמרו מתנתו קיימת משום דבש"מ מיירי כדכתב הרמב"ן וא"כ בשעמד חוזר ולא שייך א"כ לומר מתנתו קיימת וטעם דהרמב"ן דכתב דמיירי בש"מ דאלו בבריא לא הוה אמר רשב"מ אומדנא דלי' דהלא חזינן דשבק נפשי' ונתן הכל לאחרי' והיאך לא נאמר דשביק לברי' וק"ל:
ר"ש אמר ר"ש שזורי הוא כו' אפשר לומר דלהכי לא מוקי כרבנן דר"ש שזורי משום דלדידהו הוה אפשר לומר דטעמם הוא דלכך תיקנו חז"ל ליתן הגט אע"פ דלא אמר תנו כדי שלא תטרוף דעתו עליו (ועיין בנ"י ובשארי מפרשי' ותמצא דאיכא דנתנו טעם כזה) וא"כ לא הוה מוכח כולי האי דאזלינן בתר אומדן דעת ולכך קאמר ר"ש שזורי הוא דהוסיף מסוכן וא"כ ע"כ אית ליה הטעם משום אומדן דעת דאלו משום טירוף דעת מאי אף דקאמר הלא כש"כ הוא ובמאי ראה דלית ליה לת"ק מסוכן והא דלא קחשי' ליה משום דמכש"כ אתי' אלא ודאי דסבר דטעם דכולו הוה משום אומדן דעת ולכך הוצרך להוסיף מסוכן דלאו במכש"כ אתי' וק"ל: