כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קמו.
בגמ' אכל תנן שתה מאי. קצת יש לדקדק ולפשוט בעי' הלז
מסוגי' דש"ס שבסמוך לפני זה דהוצרך לדחוק ולומר א"ד אורחא דמילתא קתני ואי אמרת דשתה לא רק אכל דוקא תנן א"כ הוה מצי לשנות ולומר מ"ד הא דקאמר דינר בא לאשמעונן דאפי' אם בדינר אכל דוקא ולא שתה ולעולם באכל אפי' בפחות מדינר נמי וק"ל:
גם יש לדקדק אהא דשאל בסמוך מהו שישתלש דיש לפשוע דודאי משלשין דאל"כ למה לא קמשני אמילתא דרבא דרבא קמ"ל דאין משלשין ואי ממתני' ה"א דמשלשין מיהא ויש לדחות את כל זה ולומר דגם הש"ס מסתפק' בהא ולכך לא רצה לשנות כ"א דבר דודאי לה וק"ל:
בגמרא אמר רב אשי מאן לימא לן כו' אפשר הוה לומר דבמילתא דרב אשי נדח' נמי פשיטותי' דפשט דאפי' שתה דדלמא שאני הכא דהוי' שוי' טפי ולעולם שתה לא אבל לא מצאתי בפוסקים כן רק סתמו ופסקו דאפי' שתה: עוד בגמ' שבח סבלונות מהו כו' הנה הנ"י כתב דלא מיירי כ"א בסבלונות העשוי' ליבלות ולא אכל שם אבל בשאינן עשויי' ליבלות ודאי גם השבח הדר ע"ע. ולפ"ז אפשר לדקדק לכאורה במאי דפשט לעיל דאפי' שתה דלמא לעולם שתה לא והא דקאמר שם דעשויין ליבלות אינן נגבין מיירי בשבחא דידהו ואפ"ה שאינן עשוי' נגבין לפי דעת נ"י ולמה קא פשט לעיל בודאי וכאן הניח הדבר בתיקו. וי"ל דלישנא לא משמע הכי וגם דא"כ למאי קאמרה הברייתא דשתה שם אחר שלא הועיל שתייתו כלום וק"ל:
ועוד דקדקתי אמאי דלא קשאיל בבעי' הזאת באת"ל בסבלונו' העשוי' לבלות ולא בלו דנגבין אם שבחו מאי ודו"ק גם בזה:
בגמרא בלונות מועטין שתשמש בהן כו' לפי מה שכתב הרשב"ם במתני' דהתנ' בפירוש כן החתן א"כ שפיר רצה לדייק דסיפא מיירי בע"כ בדלא בלו דאל"כ מקמ"ל אלא ע"כ דקמ"ל דמיירי בדלא בלו אפילו וקמ"ל דברישא נמי אפי' בדלא בלו אינן נגבין דמסתמא הרישא דומי' דסיפא קמ"ל וקמ"ל דבר אחר דאפי' בשאינן עשוי' ליבלות אינו גובה לפעמים בדבר מועט וק"ל: בתוס' ד"ה סבלונות כו' והא דתנא כו' משום דקשי' להו אמאי לא מחלק בברייתא בין מרובין ומועטי' לכך כתבו דמרובין ומועטי' היינו עשוין ושאינן עשוין לבלות אשר תנ' בבריית' אח"כ אמרו א"נ במעוטות בעינן כו' כצ"ל ולא כדכתוב בכל הספרים אם כן כי טעות סופר הוא ואף שנדפס כן בספר חכמ' שלמה כי גם שם טעות סופר הוא והיה נכתב בצדו א"נ והסופר טעה והחליף הנון בכף, וכוונת דבריהם הוא דלעולם מרובין ומועטי' יתפרש כפשוטו והא דאינו מחלק בברייתא בין מרובין ומועטין זהו דסברי תוס' השתא דסיפא דמתני' לא קאי ארישא (ולא כדסברי בתחלת דבריהם דסיפ' דמתני' קאי אריש' ומיירי נמי באכל) ולא קמיירי הסיפא באכל אלא אפי' לא אכל שם בזמן שהנכסי' מועטי' וגם עשוו' ליבלות אפ"ה קא מחל וא"כ בברייתא דמיירי באכל אין לחלק בין נכסי' מרובין ומועטי' רק בין עושין ליבלות ודו"ק בדברי אלה ותמצא נכון דאף דלא מצאתי בפוסקים דעה כזה דבזמן שהנכסי' מועטי' ועשוים ליבלות אפי' בדלא אכל דאינן נגבי' מ"מ כוונת דבריהם לא נכחיש כי כן הם:
בפרשב"ם ד"ה ת"ש כו' עד ומיהו מצי לתרוצי כשאינן עשוין ליבלות וכשעושין ליבלות ובלו כצ"ל לפע"ד ולא כדכתוב לפנינו במלת או וכוונת דבריו דהנה הפשטן סבר דע"כ בדלא בלו מיירי אחר דסתם דבריו וניחא לן לפרש דמיירי מכל וכל דכללא כייל וקאמר השתא דהוה מצי לתרוצי אפכא דכללא כייל ברישא דמיירי בשאינן עשוי' ליבלות אפי' בדבלו א"כ גם הסיפא בהכי מיירי ומנ"ל לך לומר דכללא דסיפא ניחא לך דלמא כללא דריש' ניחא ליה ודו"ק: