כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קמג:
בגמ' אם הביא אין לכתחלה לא כו' הא דלא דייק מרישא דקתני מביא ששים בכלי אחד דאי משום הא ה"א דרשאי להביא ג"כ ששים בכלי אחד אבל לעולם חמשים בכלי א' עדיף טפי לכך מדייק מסיפא ק"ל:
במתני' הניח בנים כו' השביחו לאמצע. הא דלא קאמר השבח לאמצע. אפשר דבא לרמז לן הא דאמר רב חריב' ל"ש אלא ששבחו מחמת נכסי' כו' והטעם הוא משום דמחלי לההדי אחים וכדכתבו תוס' וא"כ תחילת התעסקם בנכסים היה במחשבתם להיות הריוח והשבח לאמצע וק"ל:
בגמרא אמר ר"ח ל"ש כו' אבל שבחו כו' הא דאמר דבר והפוכו ובחד הוה די ואפשר לומר דאי הוה קאמר ריש מילתי' ה"א אבל בשבחו מחמת עצמן אינו נוטלי' כ"א כאריס ואי הוה אמר סוף מילתי' א"כ הוה אפשר לטעות ולומר דקאי אסיפא באם אמרו ראו וה"ק אם שבחו נכסים מחמת' דוקא בהא אמרינן בדאמרו ראו דהוה לעצמן וכן הוא באמת דעת הרמב"ם ע"ש כי יש לו גי' אחר' וק"ל:
בהא דאמר רבי חנינא אפי' לא הניח להן אביהן אלא אודיינא ולא קאמר בקיצור אם הניח להן אודיינ' נראה דמזה יראה דיפה פי' הרשב"ם דמחמת נכסי' מיקרי בשלא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום ומחמת עצמן מיקרי בשהביאו מכיסם או טרחו ולכך הוצרך לומר ר"ח שלא הניח להן אביהן אלא אודיינ' להור' דא"כ ע"כ הוה מחמת עצמן דמחמת נכסי' א"א הואיל דלא הניח להן אביהם כלום כ"א אודיינ' ההוא וק"ל:
בתוס' ד"ה ת"ש כו' וא"ת דכיון כו' הא דלא קשי' להו על מאן דבעי מי קרי אינשי כו' והיאך אפשר לומר דדעתו הוה על בנו לחוד' אפשר לומר דאי מהא ה"א דלעולם גם האי מאן דשאל שאלה הלז ידע דע"כ דעת הנותן הוה ג"כ אבתו רק דשאלתו היה דמ"מ אפשר הואיל דליכא דקרא לבת בכלל בניי וא"כ לא שקלה כלום אף דדעת הנותן היה ליתן לה הואיל דבדבורי' נתקל ולא יתבונן כן בלישני' ואזלינן בתר לישני' ולא בתר דעתי' דוגמא דאמרינן לעיל בהמזכ' לעובר או בקני כחמור או את וחמור למאן דאית ליה דאינו שוקל כלום אע"ג דבדעתו הי' ליתן ליה אפ"ה לא אזלינן בתר דעתי' רק בתר לישני' דנפיק מפומי' כן הכא נאמר כן וא"כ היה אפשר לפרש דברי השואל דה"ק מי קרי אינשי לברא בניי היינו דוקא לברא קרו כן ולא לברתי' א"ד דאף לברתא עם הבן קורין כן אבל השתא דפשט ליה מקרא דכתיב ובני דן חושי' כו' א"כ ע"כ מוכח דשאלתו היה אפכא ולכך קשי' להו וק"ל:
בד"ה והשביחו גדולי' כו' אלא אורח' דמילת' נקט. יש לדקדק ודלמ' לכך נקט בריש' גדולי' לאשמעינן רבות' בסיפא דאפי' בקטני' אם אמרו הגדולי' ראו קא מחלי ולא אמרינן דיתמי הקטני' לאו בני מחילה נינהו. וביותר דחיק' לן לפי מה שכתבו בדבור שאחר זה וז"ל אבל הכא אם הגדולים לא ירויחו הקטנים לא ירויחו בהם ולכאורה נאמר' הסיפא א"כ דוקא בקטנים וא"כ למאי הוצרכו לומר דברישי' אורחא דמילתא קתני ודו"ק:
בא"ד אבל אחין מחלי להדדי ע"כ יש לדקדק א"כ מאי מקשה לקמן מאי קמ"ל באשה פשיטא דלמא קמ"ל דאפי' באשה יורש' מחלה ולא תימא דוקא אחין מחלי להדדי. גם יש לדקדק אמאי דמקשה רב אמי בהמפקיד ז"ל גדולה מזו אמרו כו' דלמא שאני התם דלאו באחין קמיירי. וי"ל דרב אמי אדברי אביי דלשם קאי דאמר דגם בכאן לא הוה מחילה הואיל דלא ידע מהאח וק"ל: בד"ה השביחו לעצמן כו' עד אבל הכא ליכא למיחש שהקטנים עם הגדולים ביחד כו' אין לדקדק מהא א"כ מאי מקשה הש"ס מאודיינא דלמא ר"ח מיירי בדלא היו האחין בכאן. דזה אינו דמסתמא ר"ח אמתנית' דלהכא קאי וק"ל: