כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קמג.
בגמ' א' ר"ש מנא אמינא לה דתני' א' ר"י אין לך מר
בקישו' כו' אמאי את וחמור הוא כו' לפי מה שכתב הרשב"ם דאיכא למיחש דיש באי זה קישות מר בפנימי יותר מלחבירו א"כ קושי' התוס' לכאורה אינ' כלום אבל נראה דדחיקא להו א"כ מאי רצה ר"ש לדייק דקני כחמור קנה ועיין מהרש"א. אבל נראה לומר דאפשר דר"י יתפרש הא דאמר מוסיף על החיצון שבו לאו בתחלת הפרש' תרומה קמיירי אלא אחר שכבר הפריש א' על מ"ט ובא לפנינו לשאול אי שפיר הפריש ופסקינן ליה דיוסיף על החיצון שבו וא"א דקני כחמור לא קני א"כ גם הכא נאמר דיחזור ויתרום הכל מחדש אחר דהמר לא קנה גם המתוק לא קנה את אשר לו אלא ודאי קנה לכתחלה רק דיחזור ויוסיף מהמתוק על התרומה כדי למלאות מה שחסר ודו"ק: בגמדא מתיב רב אוי' תיובתא מעשה בה' נשים כו' ואמאי את וחמור הוא. הנה הרשב"ם פי' דרצה להוכיח כר"ש דקנה כולה ולכאורה אינו מוכח דמאן לימא לן שהחזיקו ג' נשים כל התנאי' דלמא לא קנו כ"א חלקם. ונראה לומר אחר דהוא לא ידע לכאורה שהאחיות בתוכן וסבר לקדש כולן בכלכלה ההוא והן ידעו שפיר שהאחיות בתוכן ושלא יתקדשו לו האחיות א כ ע"כ דהן רצו לקנות הכל וזולת זה לא יתרצו להתקדש לו וא"כ אין כאן קידושי' כ"א בשיטלו את הכל ולדעתו לא רצה להקנות לכל אחת כ"א החמישי' מהכלכלה וא"כ ע"כ מוכח דבאומר קני כחמור קונה הכל ודו"ק: אבל יש להקשו' לפירושו א"כ מאי האי דקאמר רב שם ש"מ ממתני' ארבע ונקט בידי' תלת ש"מ המקדש בגזל אפי' בגזל דידה לא הוה קידושק מדקאמר ושלהן היתה ושביעי' היתה טעמא דשביעי' דהפקר הוא כו' וא"א דמיירי שם דהשלשה אשר היו מקודשות נטלו כל התאנים מנ"ל דהמקדש בגזל אפי' בגזל דילה לא הוה קידושין דלמא התס שאני דלא הוה גזל דילה דהלא מסתמא משמע דאף להאחיות היה חלק בתאנים שליקט והאחיות לא היו מקודשות א"כ חלקם נטלו הג' נשי' האחרו' ואי לא הוה שביעי' ודאי לא היו מקודשת מטעס גזל דאחריני והוא דאחיות ומנ"ל א"כ בגזל דידה ודו"ק:
בתוס' ד"ה אמר ר"נ קנה מחצה והלכתא כר"י והא דאמר כו' אלא הכי קאמר ותקשה למ"ד כו' יש לדקדק א"כ למאי הוצרך להגי' אליבא דאביי שם ולומר הראוי לביאה ומנ"ל דאביי לא סבר דאת וחמור קנה וא"כ אין צריך להגי וכולכם אמר וי"ל:
ולבאודה יש לדקדק ג"כ האי מאן דמקשה תיובת' דא היאך לא חזיה מאי דאמר רב שם ש"מ ממתני' כו' וא"א דגרסינן כלכם ה' ה"ל למשמע מני' דמתני' והוא דאת וחמור קנה. ומהכא ודאי מוכח נמי דסבר רב דלא קנה וא"כ הוה לן להכריע כרב המנונא אם לא דנימא דרב המנונא תלמיד דרב הוא ולא נחשבו א"כ כ"א כחד גברא וק"ל: