כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קכד.
בגמ' ורבי נמי הכתיב לתת לו ק"ק מאי מקשה דהלא איכא
למימר דבא למעט אליבי' שבח אשר השביחו היתומים לאחר מיתת אביהם וא"ת דהאי מוכל אשר ימצא לו נפקא אימא לך דאי מדהתם לחוד ה"א דוקא בשאינו ברשותם וגם שבחו הם הנכסי' וה"ד בפרה המוחכר' והם מעלים לה מזונות אבל בדבר שברשותם ואף דהם שבחו אותו כגון בונה בתים אימא דיטול הבכור חלק בכורתו (אי משום דהואיל דהשבח על גוף הקרקע כדפירשו תוס') להכי אצטרך נמי קרא דלתת לו למעט כזה. ואפשר לומר דע"כ צריכנא לומר לרבי דלתת לו לא אתי' כלל למעט מידי בענין נטילת הבכור דאל"כ מנא לי' לחלק דהלא ממלת לתת אפשר למעט כל דבר שאינו מוחזק בידם באשר נפרש אותו דבא למעט דמאן מפיס ומחלק בינייהו הואיל דמשמע לי' למדרש מני' דכמתנ' שוי' הקרא אלא ע"כ דלא אתי' למעט מידי בענין נטילת בכור את חלק בכורתו ואינו דורש אותו כ"א דלענין זה הוא דימה למתנ' שאם אמר איני רוצה ליטול רשאי. אבל א"כ קשה לן לרבנן נמי בכל אשר ימצא לו ל"ל הלא לדידהו א"כ נוכל ללמוד הכל מלתת לו אחר דאמרינן דבאשר דרשינן לתת לו דבא למעט בענין נטילת חלק הבכורה נוכל אח"כ למעט מני' כל דבר שאינו מוחזק ממש. ואפשר לומר דאי לאו קרא דלא ימצא לא הוה דרשינן מלתת לו דלמעט ראוי אתי' אבל השתא דכתב לן קרא דלא ימצא דלא יטול בראוי דרשינן נמי מלתת דלמעוטי ראוי אתי' אחר אמרי זאת מצאתי כן בתוס' דלקמן דף קכ"ו ע"ב ד"ה והלכת' כו' והנאני שכוונתי לדבריהם ז"ל:
וגם קשה א"כ מאי מקשה לרבנן פי שנים מאי עביד להו ומאי קושי' דלמא דבא לרבות לדידהו דיקלא ואלים וארעא ומסיק שירטון. דודאי אי לאו דהוה אמרינן דמלתת לו נוכל למעט הכל מה שאינו מוחזק ממש באשר נפרש אותו דאתי' למעט בענין נטילת בכורה לא הוה קשה מידי דהוה אמרינן דאי משום הא לא צריכנא לקרא דפי שנים דמהיכ' תיתי דנמעט דיקלא ואלי' עד שנצריך רבוי' לרבות דהלא לרבנן לית לן כ"א ב' מיעוטי חד מבכל אשר ימצא לו וחד מלתת לו ונמעט מחדא מנייהו שבח שהשביחו היתומים ומחדא שבח שהשביחו הנכסי' מחמת עצמם לאחר מית' אביהם וא"כ מנ"ל למעט דיקלא ואלים הואיל דעדיין שמו עליו עד שנצטרך לן רבוי לרבות אבל לפי תירוצינו הוה אפשר לדקדק כן ודוק. ואפשר ליישב קושיתינו זאת דבאמת ר"פ בא לתרץ כן ודלא כמו שתירץ הש"ס קודם לזה דבא להורות דניתן ליה אחד מצרא. וגם קושי' שלפני זאת יש ליישב ודוק:
בפרשב"ם ד"ה אף מוחכר' כו' וא"ת ליתני רועה באפר כו' אצטריך סד"א כו' ודאי כן הוא פרושו דש"ס גם לעיל דאמרה מוחכר' דלאו ברשותא דידהו קימא פירוש אלא ע"י אחרים שחורשים בה כו' וק"ל:
בתו' ד"ה אף מוחכר' כו' וא"ת כו' וי"ל דה"א כו'. הנה קצת יש לדקדק דמ"מ לא ליתני בנו בתים רק רועה באפר ובמוחכר' ה"ל למפלג בדידי' ואנא אמינא דע"כ בבנו בתים נ"כ אינו נוטל דאל"כ ל"ל דתני דרועה באפר נוטל דפשיטא דמכש"כ דמוחכר' אתי' והשתא לא נוכל לומר דמשום מוחכר' מתני דהלא במוחכר' עצמו מפורש בי' החילוק אלא ע"כ דהוה צריכנא לומר דאתי' למעט ג"כ בבנו בתים דאינו נוטל דע"כ רועה באפר אליבא דכ"ע עדיף מבנו בתים והוה ידעינן שפיר דבנו בתים לא שקל מדיוקא דרועה באפר ודוק וי"ל:
גם אפשר לדקדק לפי מה שכתבו ז"ל דמוחכר' ומעלה מזונות הוה טפי ראוי מן בנו בתים א"כ יש לבעל דין לומר ל"ל א"כ רועה באפר הלא מדקתני בנו בתים דהוה ראוי א"כ מכש"כ מוחכר' ומעלה מזונות דהוה ראוי וא"כ ע"כ מוחכר' דקתני מיירי באינה מעלה לה מזונות וא"כ רועה באפר ל"ל להורות על מוחכר' הלא ממילא הוה ידעינן לזה. ואפשר לומר דודאי לאו בדרך ודאי קאמרו תוספות דעדיף בנו בתים .ממוחכר' אלא דאיכא למטעי ולומר כן ואפשר לומר ג"כ אפכא ודוק גם בזה:
בגמ' אלא לר' ואלא הא דתני' כו' מני לא ר' ולא לרבנן כו' באשר נאמר הא דמביא אח"כ אדברי דשלחו מתם דאמר רבי דנוטל בין במלוה בין ברבי' דבהדי' מיתנ' כך בברייתא משמי' דרבי א"כ יש לדקדק אדברי דש"ס הכא דהביאה ברייתא אחרת ודלא נאמר משמי' דרבי גופי' והוצרך לומר מני לא רבנן ולא רבי. ונאמר דאפשר דלא רצה להקשות מן מאי דאמר שם רבי בהדי' משום דהוה אפשר לומר דע"כ לא קאמר רבי התם אלא ברבית הבא אחר מות אביהם דכבר זכו הבנים במלוה גופי' והשבח הבא מאליו אח"כ זכו ג"כ בהם בהדדי הבכור בבכורתו כמו הפשוטים בחלק פשיטותם משא"כ הרבית אשר עלה על הקרן בעוד אביהם חי אשר מעולם לא זכה בהם אפילו אביהם אפשר דגם רבי סבירא ליה דאינו גובה ממנו וא"כ היה אפשר לומר דהא דאמר ר"י משמי' דשמואל דאין הבכור נוטל במלוה לאו מלוה ממש קאמר אלא הרבית שבמלוה וה"ק דמצינו דבר במלוה שאינו נוטל והיינו הרבית ומיירי ברבית אשר עלה על הקרן בעוד אביהם חי ולהכי מקשה מברייתא דקתני ירשו שט"ח דמשמע דירשו החוב עם הרבית מדנקט לישנא דירשו שט"ח ולא קאמרו בקיצור הבכור נוטל במלוה וברבית. אלא ודאי דגם הרבית ירשו כמו שכתוב בשטר ואפ"ה נוטל הבכור פי שנים בו ולכך מקשה מני. וא"ת א"כ בסמוך מאי דמקשה אהא דשלחו מתם מהא דאמר רבי בהדי' ולמה לא נחלק ג"כ התם הכי ונימא הא דאמר רבי דנוטל ברבית היינו מה דנתרבה אחר מיתת אביהם והא דשלחו מתם היינו ברבית דנתרבה קודם מיתת אביהם וברבית דאחר מיתת אביהם מודו דשקל זה אינו דע"כ סבירא ליה דאינו נוטל כלל וכלל דאל"כ מני' ובי' ה"ל לפלוגי וק"ל:
בגמ' נהרדע' לטעמיי' כו' דהנה דחיקא לן טובא פירשב"ם וגם פירש התו' בהא מילתא דאלו לפירשב"ם קשה כמו שהקשו עליו התוס' וגם לפיר"ת לא א"ש דהלא ע"כ רב נחמן סבר דנוטל אפילו ברבית מדפסק כרבי לעיל ואלו אמימר סבר דאינו נוטל ברבית. לכך אמינא דאפשר לומר דר"א אמר לרבינא דרשתו דאמימר דפסק במלוה דנוטל וסבר הוא דאליבי' דנפשי' פסק כן ושהוא סבר כן באמת וקמהדר ליה רבינא דאינו כן אלא אליבי' דבני מערב' אמר כן אבל דעתו אפשר דאינו גובה במלוה כלל או דנוטל אפילו ברבית דומי' דמצינו בר"נ נמי דאליבי' דבני מערב' אמר דבריו ולי' לא סבירא ליה כן ויתפרש א"כ מאי דאמר נהרדעי לטעמי' הכי דאזלי לטעמי' בזה דעבידא דאמרו מילתא ולהו לא סבירא להו וכמו דמצינו גם בר"נ דעבד כן. וא"ת דאין הנדון דומה לראי' דאלו בר"נ א"ש דאתי לאשמעינן אליבא דבני מערב' דלאו לעולם נוטל כ"א בדגבו מעות ולא בקרקע אבל אמימר אי לאו דפסק אליבי' דנפשי' מאי אתי לאשמעינן אליבא דבני מערב' הלא גם הם אמרו כן. אימא לך דגם הוא אתי לאשמעינן אליבי' דסברי דגובה לעולם בין בקרקע ובין במעות ולא כרבה וכר"נ דמחלקי וק"ל. ואם תרצה לומר ולפרש הא דאמרה הש"ס נהרדעי לטעמי' היינו לטעמי' דבני מערב' קאמרו ולא אליבא דנפשי' ואף שהיא דלא כפירושא דאזלי לטעמי' דבכל הש"ס אפ"ה אין הפסד בדבר במקום הזה אחר דאפשר לומר כן וק"ל . בתו' ד"ה מספקא ליה כו' עד לבסוף ונראה לר"י דהכי מספקא ליה אי הלכה כר' מחבירו ולא מחבריו שפסקו כך בהדי' ע"כ והיינו אם אמרו בפירוש ולא מחביריו ואם כן אין הלכה כרבי בזמן שפליג עם רבים או דלא אמרו ולא מחביריו רק אמרו הלכה כר' מחבירו וא"כ אפשר בזמן שפליג עם היחיד אזי הלכה כמותו אבל אם פליג עם רבים אינו ודאי דהלכה כמותו וגם אינו ודאי דאין הלכה כמותו דאפשר לומר במקום מן מקומות דמסתבר לן טעמי' דרבי אף דפליג עם רבים מותר למפסק כוותי' וק"ל. ובזה ידוקדק היטב מאי דאמרה הש"ס אי הלכה כר' מחבירו ואפילו מחביריו ולא קאמר בקיצור אי הלכה כר' אפילו מחביריו אלא דא"כ הוה משמע דלעולם הלכה כרבי ואפילו מחביריו וזה אינו דלפעמים הלכה כמותו ולפעמים לא אבל אם פליג עם היחיד לעולם הלכה כמותו ולכך אמרו בהדי' הלכה כר' מחבירו ומדיוקו יש לדקדק ודאי דבמקום דפליג עם רבים לפעמים הלכה כמותו ולפעמים לא. ורב סבר דבהדי' אמרו אין הלכה כר' מחביריו ור"נ סבר אליבי' דנפשי' דודאי לו דלא אמרו כ"א הלכה כר' מחבירו ולא יותר ורבא סבר דבאמת בהדי' אמרו אבל לא מחביריו אבל בדרך מטין אמרו כן וק"ל. וזולת דבריהם הוה אפשר לפרש ג"כ דכל הני אמוראי סברי דלא אמרו יותר כ"א הלכה כר' מחבירו ורבב"ח מספקא ליה א"כ אם מדיוקו יש ללמוד דמחביריו אין הלכה כמותו בודאי אז אם לא ילפינן מדיוקו כ"א דמחביריו אינו ודאי דהלכה כמותו דלפעמים אין הלכה כמותו ולפעמים הלכה כמותו ורב סבר דילפינן מהדיוק דמחביריו ודאי אין הלכה כמותו ור"נ סבר דאין לדייק כ"א לאידך גיס' של הספק דרבב"ח ורבא סבר מטין אתמר ומדיוקא ודאי יש לדקדק דמחביריו ודאי אין הלכה כמותו רק בדרך מטין אתמר וגם זה ק"ל:
בתו' ד"ה נהרדעי לטעמיי' לפי' ר"ת דבסמיך כו' א"ש הא דקאמר כו' הנה יש לדקדק הלא גם לפיר' ר"ת לא אתי שפיר כולי האי דלכאורה משמע לפירוש ר"ת דר"נ סבר דנוטל אפילו ברבית דהלא נראה לו לדוחק אליבי' דרשב"ם לומר דלא פסק במליה כרבי אחר דפסק לעיל כרבי ולכך צריך לפרישו לחלק בין מליה ושבח כדכתב בסמוך ד"ה לטעמיי' דבני מערב' כו' דמשמע לדידי' אין צריכין לחלק כלל אלא דסבר ממש כרבי ואלו אמימר פסק דלא כרבי ברבי' ויש ליישב ועיין מה שאכתוב עוד שם בענין הזה. ועיין מה שפרשתי בפ"ק דמכילתין דף י"ג במאי דאמר ר"נ שם שאני אומר עובד לזה יום ולזה שני ימים דאזל לטעמיי' דפוסק כר' בשבח ולכך קאמר לישנא שאני אומר אבל ר"י דפליג שם עמי' סבר כרבנן וכדפסק גם הכא דאינו נוטל פי שנים במלוה כרבנן:
יש לדקדק ג"כ קצת הכא בש"ס דמקשה אר"י א' שמואל אי כרבנן פשיטא ומתרץ דסד"א כגבוי דמי קמ"ל והלא אכתי יש לדקדק מאי קמ"ל הלא כבר אמרו שמואל חדא זימנא לקמן בפרק בתרא דפסק ואמר שעבודא לאו דאורייתא וא"כ ע"כ אית ליה דאינו גובה ממלוה וכדמקשה שם ארבה דאמר ג"כ שעבודא לאו דאורייתא מן מאי דאמר הכא גבו קרקע יש לו וע"י כן הוצרך הש"ס לתרץ דאליבי' דבני מערב' קאמר ולי' לא סבירא ליה כדהכא וא"כ לשמואל ע"כ יש לדקדק ג"כ הכי ול"ל דהוצרך לאשמעונן דאינו גובה במלוה אליבא דרבנן. ואפשר לומר דבא לאשמעונן דגם רבנן סבורין כמותו בהא דשעבודא לאו דאורייתא ודוחק:
עוד יש לדקדק מאי מקשה אר"י א' שמואל כמאן אמר לשמעתי' ודלמא אליבי' דנפשי' קאמר דבמלוה אינו פוסק כרבי ולא בשבח דפוסק כוותי' דומי' דצריכנא לומר אליבי' דרב נחמן אליבי' דפירשב"ם וכדכתבו תוס' בד"ה לטעמיי' כו' ודוק בזה:
עוד יש לדקדק אמאי דמתרץ הש"ס דשלחו מתם אתי' כרבנן דמ"מ יש לדקדק מאי דאמרו אבל לא ברבי' ל"ל דמילתא דפשיטא הוא דמה שבח דאיתי' ברשותי' לא שקיל מכש"כ שבח דליתי' ברשותי'. ואפשר לומר דבזה הראו לן כמאן סברו ודלא סברו כרבי ואי הוה שלחו סתם דגובה במלוה ה"א דאליבי' דרבי קאמרו ולא אליבי' דרבנן ואי משום דלא שלחו גם ברבי' דנוטל ה"א מעשה שהי' כך היה דעל מלוה נשאלה השאלה או במלת מלוה כללו הכל הן הקרן הן הרבית ולכך הוצרכו לשלוח אבל לא ברבית וא"כ ע"כ מוכח דלאו אליבי' דרבי קא שלחו וק"ל. דף קכ"ה ע"א בגמרא מ"ש מעות כו' ועוד כו' ועוד לר"נ קשי' מ"ש כו' ועוד הא אמר ר"נ כו' א"ל לא לדידי קשי' כו' טעמא דבני מערבא קאמרינן ולן לא סבירא לן. הנה כבר מפורש לפנינו פירושו דרשב"ם ודר"ת ובכולם נשתייר מקום לדקדק עליהם כמו שאבאר קצת בסמוך וקצת יראה הרואה בעצמו מאי דדחיקא ליה וקצת יראה בתוס' עצמם שהם דקדקו ונכנסו בדוחק ולכך אמינא דאפשר לפרש דברי אביי לרבה דהי' מתמי' אדברי הני רבוותא דמחלקי במאי דשלחו מתם ומנ"ל לחלק כן ודלמא דשלחו מתם דברו דבריהם בכל אופן הן בדגבו קרקע הן בדגבו מעות. וקאמר לישנא דעוד על כל אחד כאלו בא לומר וא"ת דצריכנא לחלק בנייהו משום מאי דחזינן מהני תרי מילי דשלחו ולכאורה הן סתרי זה את זה ולכך צריכין אנחנו לחלק בנייהו לרבה ולר"נ כל חד וחד מאי דנראה לי' לכך קאמר ועוד דאדרבה לפי דברי עצמך ודר"נ אפכא ה"ל לחלק דלרב אמר הא אמר מר לקמי' מסתברא טעמא דבני מערב' דאי קדים סבת' כו' וא"כ לפי אותו טעם יש לומר גם הכא דבדגבו קרקע לא יגבה הואיל דאי זבין הוה זביני' זבינ' לרבה דסבר שעבודא דאורייתא ולר"נ נמי קשה אחר דלדידי' אית לי' דקרקע הוה מוחזק. ומשני לי' לא לדידי קשי' כו' דטעמא דבני מערב' קאמרינן ולן לא סבירא לן דאלו לרבה ודאי אית לי' דשעבודא לאו דאורייתא אבל בני מערב' סבירא לי' לרבה דאית להו דשעבודא דאורייתא ולכך סברי הכא דגוב' בקרקע דוקא ואלו לקמן אית להו הואיל דאם קדים כו' דשם לא שייך שעבוד ור"נ סבר דסבירא להו בקרקע שאינו משועבד מדאמרי לקמן במעשה דסבת' ומעות טעם אחר יש בו וק"ל ואלו לר"נ גופי' ואפשר גם לרבה איכא למימר דהם בעצמם סברי כרבי ודגובה במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות ולא אתי' הכא אלא לפרש הא דשלחו מתם אליבא דרבנן אבל הם בעצמם לא סברו כרבנן רק כרבי ובזה א"ש מאי דהקשו תוס' ולמה מוקי בב"ק בגרושה וכרבי ולא כרבנן ובלי גרושה דהלא לפי מה שכתבתי הם סברי כרבי ולכך מוקי לה כרבי ודוק. ובזה א"ש דלא דקדק אביי אבני מערב' גופם דלכאורה הם סתרי אהדדי אבל אם הם סבורי' דשעבודא דאורייתא לא הוה קשה ולא הוה קשה לי' כ"א אליבא דרבה דסבור בנפשי' דשעבוד' לאו דאורייתא ואפ"ה קאמר לקמן מסתברא טעמא כו' והכא אמר גבו קרקע יש לו וסבר אביי דאליבי' דנפשי' קאמר הכא והתם והשיב לי' רבה דאינו. או יש לומר דאי לאו דאמר רבה הא דהתם ה"א לחלק דהתם שאני משום שהבעל לא הי' מוחזק מעולם כו' ולכך הוה ראוי אבל מלוה הוה מוחזק כו' וכדכתב ר"ת אבל לטעמי' דרבה קשה לי'. וזה ודאי ג"כ דעת ר"ת גופי' ודוק. ובמאי שכתבתי א"ש דלא הקשה אביי לרבה מהא דאמר שעבודא לאו דאורייתא אחר דהש"ס מקשה לקמן כן ודוק:
בפרשב"ם ד"ה לטעמי' כו' עד וההוא שינוי' דסמכא הוא דהא רבא דהלכתא כוותי' לגבי דאביי הוא משני לה דר"נ הכי כו' אפשר דכתב כן לתרץ בזה מאי שדקדק עליו ר"ת אחיו דעיקר התירוץ חסר מן הספר לכך כתב הרשב"ם דבר זה כאלו בא לומר דלא הוצרך להשיב לי' מדבר זה מידי אחר שכבר תירצו כן אליבי' דרבא לאביי כן וא"כ שפיר קא ידע מתירוץ הזה אחר דשנוי דסמכא הוא. ואפשר דאביי סבר דלא הוה דסמכא ולא הוה כ"א דחיי' בעלמא והשיב לו רבה דשנוי דסמכ' הוא ולא הוצרך לפרש לי' עוד וק"ל: בתוס' ד"ה לטעמיי' דבני מערב' כו' עד ולפירושו הא דפסיק לעיל רב נחמן כר' היינו דוקא בשבח ולא במלוה. זולת דבריהם יש ליישב לפי פירשב"ם דע"כ לא קמפרש דר"נ סבר דבין קרקע בין מעות אינו נוטל היינו אליבא דרבנן דממעטי' ראוי כהאי אבל לרבי דמרב' ראוי כהאי דלא השביחו היתומים מקרא דפי שנים כדלעיל דף קכ"ה ע"א ודאי גובה ממלוה ומרבי' וא"כ ר"נ גופי' סבר ופסיק כרבי ודרבנן מפרש דאינו נוטל בין בגבו קרקע בין בגבו מעות אליבי' דנפשי' אבל במאי דראה דבני מערבא מפרשי לרבנן דגוב' במלוה מפרש הוא דע"כ לא סברי בני מערב' אליבא דרבנן כן אלא בדגבו מעות כו' וממעשה דסבת' בא לי' דבר זה כדכתב הרשב"ם ודוק היטב כי נראה לי מאוד. ומתחלה באמת סבור הייתי דאי מלוה הוה ראוי גם לרבי אינו גובה רק דרבי חולק בזה ארבנן וסבר דלא הוה ראוי אבל אחר שדקדקתי בסוגי' הלז מצאתי שאין דרך לומר כן אלא דלרבי אף דהוה ראוי גובה ממנו וראיה אחת אתן לך אי איתא דגם לרבי אם נקרא ראוי אינו גובה א"כ מאי מקשה לעיל ארב יהודה אמר שמואל דאמר דאינו גובה ממלוה ממאי דאי' בברייתא דגובה אפילו ברבי' ודלמא בברייתא מיירי דגבו מעות לר"נ ואיהו אמר בדגבו קרקע וגם אפכא אפשר לומר. ואף דאפשר לדקדק אראיי' זאת קצת מ"מ ראיו' טוב' יש עוד ודוק ותמצא. וא"ת א"כ בב"ק דמיירי בבעל ואפ"ה קאמרו אליבא דרבי דגובה במלוה ואף דבבעל ליכא קרא לרבות ראוי כמו בבכור דכתיב פי שני' ומקיש חלק בכור' כו' כדלעיל אף אנא אימא הואיל דבחד מחתא מחתי בעל ובכור דאינן גובין בראוי ומצינו באחד רבוי לרבות קצת מה אזי ילפינן מהדדי וק"ל:
בא"ד ובענין הלז מאי דקאמרו דאליבא דפרשב"ם צריכנא לחלק בין מלוה לשבח הואיל דר"נ פסק לעיל כוותי' דמשמע דאליבא דר"ת אינן צריכי' לדחוק את עצמם בזה ולכאורה יש לדקדק דגם לר"ת צריכנא לדחוק בזה דאם לא כן למה מקשה אביי אמאי דאמר ר"נ במקום אחר בפסחים ושבק מאי דפסק הכא בהדי' כרבי ודוק גם בזה:
בא"ד עוד וא"ת בפ' שור שנגח כו' והשתא לפר"ת לרבנן נמי צריך לאוקמא בגרושה לר"נ דאית ליה בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו. הנה גם הכא יש לתמוה דמנ"ל דר"ת מפרש דר"נ אליבא דרבנן סבר דבין גבו קרקע כו' ודלמא גם הוא מפרש לרבנן כדשלחו מתם רק דאיהו פסק אליבי' דנפשי' כרבי וכבר כתבתי בזה מה שיש בו די: