כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קכא:
בגמרא וסמוך לי' וידבר ה' אלי לאמור אלי הי' בדבור פירוש דע"כ לא הי' בא הדבור למשה רק באשר משה בא ושאל דבר מה מן הקב"ה אבל ברצות ה' את דרכם הי' בא הדבור למשה עד שלא בא משה אל ה' וק"ל: מכאן ואילך דמוסיף יוסיף כו' מאי יסיף כו' נראה לפרש דאף גירסא דיאסף נוכל ליישב שפיר דמצינו בפירוש ר"ע ברטנורא על פרקי אבות שתי לשונות על מאי דאמרו ג"כ שם ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב דמה חילוק יש בין מאן דלא מוסיף על למודו ודלא יליף כלל דלחד פירושו היקל אמאן דלא יליף כלל וקמפרש דהא דקאמר קטלא חייב היינו אם לא יתקן דעשה תשובה אז חייב קטלא אבל הקב"ה מרחם עליו אבל מאן דלא יוסיף קשה עונשו טפי במאי דפירש מדברי תורה לדברים אחרים ובודאי יאסוף. ובפירושו הב' היקל אמאן דלא יוסיף דיאסף בלי זמנו אבל מ"מ לא ימות תכף משא"כ מאן דלא יליף כלל דחייב מיתה תכף ומיד ולכך שאל הש"ס גם הכא מאי יסיף כלומר איזה פירוש נאמר ביה וקמהדר לי' תקברי' אמי' כלומר דימות בקיצור ימים אבל לא ימות מיד וכפירוש הב' דרע"ב וק"ל: בגמרא ת"ר ז' קפלו את כל העולם כלו כו' לפי מאי דמסיק הש"ס דיאיר מבאי ארץ היה ה"מ למחשב יאיר במקום עמרם אלא דאין חילוק:
עוד בגמרא איבעי להו א"י לשבטי' איפלוג א"ד לקרקף גברי איפלוג הא דקאמר בבעיותו דבר והפוכו אפשר דתרי מילי קא בעי ואת"ל קאמר את"ל לשבטי' אפלוג אכתי איכא למבעי אי נתחלק א"י לחלקים שוין ושבט המרובה לא נטל יותר משבט המעוט או נתחלק לחלקים שאינן שוין ולשבט המרובה נתנו חלק מרובה ולמועט נתנו חלק מועט וקפשיט לי' תרווייהו חדא מדכתיב בין רב למעט ש"מ דנתחלק א"י לכל א' כפי חלקו הראוי ולא נטל א' יותר מחבירו דפירושא דקרא דבין רב למעט הוא כפי פירוש הרשב"ם דלקמן דצריך לדקדק בין רב למעט שלא להוסיף לא' יותר מחבירו (ודלא כפירוש הרשב"ם הכא דהלא לפי פירושו סותרים זה את זה) והנה אכתי לא ידעינן אי לקרקף דגברי אפלוג או לשבטים לכך הוצרך להביא ג"כ מברייתא דהתם קאמר בהדי' דלשבטים אפלוג ומברייתא לחוד ג"כ לא הוה אפשר לי' להביא דאף דקאמר דלשבטים אפלוג מ"מ אכתי לא ידעינן אי לחלקי' שוין או לשאינה שוין לכך הביא ג"כ הקרא דבין רב למעט ופירושו היא דצריך לדקדק כו' כנ"ל וא"כ ע"כ לחלקים שאינן שוין אפלוג ולשבט המרובה נתנו חלק המרובה ולשבט המועט נתנו חלק מועט וכדפרש"י בחומש ובזה נסתלק מעליו השגת הרמב"ן דאמר דפירושו דרש"י הוה נגד מסקנת הש"ס דהכא. וגם הרא"מ האריך ליישב פירושו דרש"י שם אבל לא עלתה בידו כהוגן וכאשר כתבנו נראה נכון ואמת ויציב ועיין לעיל דף קי"ח מאי שכתבתי שם: הא דמאריך ומביא כל הברייתא ולא די לי' מאי דאמרה בהתחלה דילה שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים משום דהוה אפשר לומר דלא נתנו חלק בא"י כ"א לי"ב שבטים לאפוקי שבט לוי דלא נטל חלק בארץ אבל מ"מ הוה אמינא דנתחלקה בתחלת חלוקא לקרקף דגברי לכך הוצרך להביא עוד מאי דאמר' והי' מכוין ברוח הקודש ואומר זבלון עולה תחום עכו עולה עמו כו' ובכן חזינן ודאי דלשבטים אפלוג ק"ל:
ובמאי שכתבתי א"ש מאי דאמרה הש"ס קתני מיהת שתחלה לא נתחלקה אלא לשבטים ומאי קתני מיהת דקאמר אבל במאי שכתבתי א"ש דמברייתא לא פשט כ"א מילתא דא דלשבטים אפלוג אבל לא דנתחלקה לחלקים שאינן שוין כ"א מקרא דבין רב למעט ק"ל:
בגמרא כתנאי ר"א אומר בכספי' העלו' ר"י אומר בקרקע העלוה הנה ודאי א"א לומר דפליגי בשופרא וסני' דא"כ לר"א תקשה אטו בשופטני עסקינן אלא ע"כ דפליגי בקורבה ורוחקה א"כ אכתי נשאל מ"ט דר"י דאמר בקרקע דוקא העלוה לכך אמינא דפליגו בפירושא דקרא דאמר בין רב למעט וקאמר ר"א דמיירי בקורבה ורוחקה ולכך אמר בכספים העלוה. ור"י סבר דמיירי בסני' ושופרא ולכך אמר בקרקע העלוה וק"ל: