כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קכא.
בגמרא תנן התם כו' שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן
שאולין כו' נראה מלישנ' דמתני' דאמרה שבהן כו' כאלו מביאה ראי' שלא היו ימים טובים כאלה והיינו משום דאחר שהוצרכו לשאול מהדדי כדי שלא לבייש מי שאין לו ובשאר ימים טובים לא הוצרכו לשאיל מהדדי ש"מ דבשארי ימים טובים לא היו מתלבשים בבגדי כבוד כולי האי כבימים טובים אלו עד שהוצרכו לשאול מהדדי וק"ל:
עוד בגמרא בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה כו' אמרתי לפני תלמידי דרך צחות על האי לישנא דבשלמא כדרכו בכל מקום והוא דנוכל לומר דשפיר ידע שני דברים שאירע בט"ו באב ולא ידע השאר וסבר דע"כ אחר דהקדים מתני' יום דט"ו באב לדי"כ ע"כ דעדיף מני' והיינו א"כ ע"כ צריכנא לומר דג' דברים אירע בט"ו באב ולכך הקדימה וגם צריכנא לומר דע"כ לא שייך לומר דעשאו יום טוב על יום אחד בשנה אא"כ אירע בו ב' דברים דאם לא אירע בו כ"א דבר א' לא שייך לקבוע עליו להיות י"ט דמה יום מיומים ואין לנו יום א' בשנה דלא נעשה בו דבר מה לטוב אבל כשאיר' בו ב' דברים לטוב ודאי חזינן דאותו יוס מסוגל לטוב יותר משארי ימים. והנה מצינו בתוס' דפ' מרובה אשר דוחקים עצמם למצוא שהי' בי"כ נתינת הלחות דחסר להו חד יום ומתרצי' דעברו' לאלול ע"ש וא"כ שפיר קאמר הכא דאי לא הוה ניחא עשיי' י"ט כולי האי ושמחתם ביום כפור והיינו בשנאמר דלא הי' בו נתינת הלחות ולא אירע בו כ"א דבר א' א"כ הוה ניחא לי' הקדימה דט"ו באב לדי"כ אבל הואיל דניחא שמחתם בי"כ משום שאירע בו שני דברים לטובה וא"כ קשה לי' למה הקדים ט"ו באב לדי"כ הואיל דלא ידע כ"א משני דברים שאירע בו ומשני לי' התרצן דבאמת אירע בו ג' דברים ומביא מה דאמר ר"י בשם רבו שמואל ורבב"ח בשם רבו ר"י ודרב דימי בר"י בשם רבו ר"נ דודאי כל א' מאלו לא פליג אחברי' ולא קאמר כל א' אלא קבלתו מרבו וכדפירשב"ם וק"ל:
בתוס' ד"ה ושבת בראשי' כו' עד א"נ אפי' לרי"ה כו' דאי לא הוה כתיב אלא חד לא הוה ממעטינן אלא מומחין כו' קשה לי א"כ לבן עזאי נמי טמא הכי דהא דממעטינן הפרת נדרים ממועדי ה' היינו דלא צריכנ' ג' מומחה אבל לעולם אימא דחד מומחה צריך להיות מנ"ל ג' הדיוטות ודוק: בד"ה יום שכלו כו' עד ועוד שלא היתה שמחה לפני הדבור אלא כשחזר שאז כי אתמלי סיהר' ידעו שפסקה גזירה מעליהם ע"כ כן היא הגירסא שלפנינו ויש ליישבה בלי הגה' וה"ק ועוד קשה שלא היתה שמחה לפני הדבור אלא כשחזר ולמה לא היה שמחה שהלא כי אתמלי סיהר' ידעו שפסקו גזירה מעליהם וא"כ ה"ל לשמוח לפני הדבור אשר חזר ודוק. רק דקושי' הזאת יש ליישב אחר דחזינן לישנא דירושלמי דאמר דאמרו ישראל דומה שביטל הקב"ה הגזירה מעלינו ולישנא דדומה משמע שעדיין היו מסופקים וכדכתב נמי הי"מ משום שהיו חושבים שמא הקב"ה האריך אפו ואח"כ ישוב עליהם ח"ו אבל כשראו שחזר הדבור א"כ ראו שביטל הקב"ה הנזירה מכל וכל דאל"כ לא היה חוזר הדבור ולכך אז היה שמחתן שלימה ודוק:
בא"ד ונראה לפר"ת לפי מדרש איכה שלא מיהרו למות אלא בשנה אחרונה ביטל מהם הגזירה ונשארו מהם חמשה עשר אלף ופרוטרות אותן שהיו ראוין למות בשנה אחרונה כו' קשה לי א"כ למאי הוצרכו תוס' לדחוק את עצמם לעיל דף קי"ט לפרש (מאי דאמר ומתרץ הש"ס השתי ברייתות ואמרה הא והא לבאי ארץ והא דהוה בן עשרים והא דלא הוה בן עשרים) דמיירי בבני בנים וקאי אשעת כניסתם לארץ וע"י כן הקשו לעיל דף קי"ח בד"ה ולמאן דאמר לבאי ארץ כו' למ"ד לבא"י היאך מצינו שיהושיע וכלב נטלו חלק מרגלים ע"ע ולמה לא נפרש בבנים של מרגלים ממש והא דקאמר שנטלו מחמת עצמם מיירי בשהיו בני עשריה בצאתם ממצרים ועדיין קיימים בכניסה לארץ (אחר שאפשר לומר שהיו הרבה אנשים כזה לפר"ת) ולכך נטלו מחמת עצמם והא דלא הוה בני כ' בצאתם ממצרים ולא נטלו א"כ כ"א אחר החזרה ולא הי' להם א"כ אותו חלק מאביהם דהלא יהושיע וכלב נטלו אותו חלק שבא להם ע"י תזרה ודלא כדסברו תוס' לעיל בדבור הנ"ל וידעתי גם ידעתי שיש ליישב ולומר דלא כתבו תוס' ופירשו כנ"ל כ"א לפרשב"ם דהכא דסבר דלא נשתייר כלום מאותן שנגזר' הגזירה עליהם אבל לפר"ת באמת נאמר דאפשר לפרש דמיירי בבניהם ממש וכאשר כתבתי. אבל מ"מ קשה לי למה לא קאמרה הש"ס גופא לעיל הא והא ליוצאי מצרים והא דהוה בני כ' בצאתם ממצרים וא"כ נטלו מחמת עצמן והא דלא הוה בני כ' בצאתם ממצרים והוצרכו ליקח מחמת אבי אביהם ודוק היטב:
גם יש לדקדק לפר"ת למה שמחו כל ישראל אחר שידעו שלא ימותו כ"א אותן ט"ו אלף וכשנתבטל הגדרה מאותן ט"ו אלף נתמעט קצת מחלוקת הארץ בשבילם וי"ל:
בא"ד ומיהו קשה על פרשב"ם דלמה חפרו קברים בשנה אחרונה כו' אפשר לתרץ קושיתם זאת אחר דנאמר דגם רשב"ם סובר דמתחלה לא נגזר הגזירה כ"א אבן כ' וחודש והם סברו דנגזרה הנזירה ג"כ על בני כ' בצמצום. וגם י"ל דהיו סוברים דנגזר ג"כ על בני ס' ולמעלה ולא היו יודעים הג"ש דמעלה ומעלה. או דהיו סוברים דגם אבני לוי נגזר הגזירה וק"ל: