כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קכ:
בגמרא האי נמי לילף זה זה מהתם. הנה ודאי צריכנא לפרש
כדמפרשי' תוס' בעלמא דהי' מקובל בידם תיבות של הג"ש דומי' דהכא הי' מקובל ביד התנא דיליף הפרת נדרים משחוטי חוץ והיינו ב"ה דתיבה זה אתי' לג"ש וא"כ שפיר קא מקשה האי נמי לילף זה זה מהתם הואיל דאינו מקובל בידו כ"א דתיבת זה אתי' לג"ש דאל"כ לא ידענא מאי קשי' לי' דלמא ג"ש דהפרת נדרים משחוטי חוץ הי' מקובל ולא של הסב' נחלה וק"ל. אבל א"כ יש לדקדק דאכתי יש מקום לבעל דין לומר דנילף זה דהפרת נדרים מזה דהסבת נחלה דלא יהי' נוהג כ"א באותו דור ומנ"ל למילף הפרת נדרים משחוטי חוץ דלמא הקבלה היא הילפות' דא. ואפשר לומר דא"כ זה דשחיטי חוץ למאי אתי' אבל באשר נאמר דגם לב"ה זה דשחוטי חוץ אתי' דעל השוחט חייב ולא על המולק ואפ"ה יליף הג"ש כסברת התוס' בהפרת נדרים בתוס' ד"ה מבעי לי' כו' ודאי הדרא קושי' הנ"ל לדוכת' וק"ל.:
עוד בגמרא ולב"ש כו' האי זה וזה מאי עבדי לי' כו' זה הדבר דראשי מטות מבעי לי' כו' קצת יש לדקדק למה לא נאמר דזה דראשי מטות מבעי לי' דאין שאלה בהקדש והכי דרש זה הוא דנוהג כאן ולא בהקדש. ואפשר לומר דכבר אית לי' ילפותא אחרת להא מילתא בנזיר דיליף תחלת הקדש מתמורה שהוא סוף הקדש וק"ל:
ודאי יש לדקדק ג"כ לב"ש לדורותם מאי עביד לי' אחר דמבעי לי' זה דשחוטי חוץ למעט מולק דומי' דהכי סבר בודאי בהפרת נדרים דאק למעט דורות מתיב' זה הואיל דבא למעט דבר אחר וכדכתב הרשב"ם וא"כ בשחוטי חוץ נמי טמא הכי ולדורותם למאי מבעי. ואפשר לומר דבא להורות על זה דכתוב אצל הסבת נחלה דבא למעט דורות דאי לאו דכתב לן קרא לדורותם בשחוטי חוץ לא הוה ידעינן דנמעט ממלת זה דלשם לדורות אבל השתא דחזינן דהוצרך לן הקרא למכתב לדורותם כדי שלא נילף ממלת זה דלא יהא נוהג לדורות ש"מ דילפותא שפירא הוא במקום דלא כתיב לדורות וא"ת א"כ ג"כ בהפרת נדרים נימא הכי זה אינו דהלא שם איכא ילפותא אחרינא דבא למעט דבר אחר משא"כ בהסבת נחלה וק"ל:
בתוס' ד"ה דתנן כו' תימא אדרבא כו' ותירץ ר"ת כיון דאמר ב"ש מחשבתו מבטלה אמירתו למהוי הקדש כ"ש שתבטל אמירתו את מחשבתו כו'. הנה יש לדקדק ולומר אליבא דב"ה א"כ אפכא הואיל דיש לו ג"ש דיש שאלה בהקדש והמחשבה מבטלת אמירתו דלא להוי הקדש א"כ כש"כ שהקדש טעות לא יהי' הקדש שתבא האמירה ותבטל המחשבה שלא יהי' הקדש וא"כ למאי הוצרך להשיב שם בנזיר לב"ש דיליף תחלת הקדש מתמור' וקאמר הוא ה"מ תמור' אבל אחותי הקדש לא מחתינן תיפוק לי' דאית לי' ג"ש הלז ואתי' אח"כ תחלת הקדש בטעות מכח ק"ו ויש ליישב ודוק: