כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קיט:
בגמ' ופשטו ליה תרוויי' כו' אפשר לפרש דפשטו ליה דהא דכתיב מורשה יפורש מורישין ואינן יורשי' והיינו דלא כמ"ד לבאי ארץ דלדידי' המתים יורשי' את החיים ולא שיוך א"כ לומר בהו מורישי' ואינן יורשי' ודלא כרשב"ם וק"ל:
עוד בגמ' אלא סרס המקרא ודרשייהו הא דקאמר לישנא דדרש' אפשר לומר ולפרש מאי דמצינו במדרש דאמר רשב"ל יודע היה משה רבינו את הדין אלא שבאי לפני שרי עשרות תחלה א"ל דין נחלות היא ואין זו שלנו אלא של גדולים ממנו באי לפני שרי חמשים ראי שכבדו אותם שרי עשרות אמרו אף אנו יש גדולים ממנו וכן לשרי מאות כו' אמר משה אם אומר אני להם את הדין אטול את גדולתן א"ל אף אני יש גדול ממני לפיכך ויקרב משה את משפטן לפני ה' ע"כ וזהו ודאי דרך דרש היא דפשטי' דקרא לא משמע כן וגם לפי זה ע"כ הקרא לאי כסדר נכתב וא"כ שפיר קאמר סרסהו ואח"כ דרשהו דאל"כ א"א לומר בי' הדרש ק"ל:
עוד בגמרא תנא בנות צלפחד חכמניות הן כי' מלמד שהי' משה רבינו יושב ודורש בפרשה יבמי' נקרא זה חכמה דכבר אמרו חז"ל בפרקי אבות איזה חכם שואל כענין ופירשו המפרשים דאיני שואל דבר מה בשרבו עוסק בענין אחר ומשיב כהלכה קאי על הרב דאם התלמיד שואל כענין אזי יוכל הרב להשיב כה:
כה כמו דאמר ר"ח לרב בריש מסכת שבת ובזה יפורש היטב מאי דאמר הש"ס מיד ויקרא משה כו' ומאי האי דקאמר' מיד אלא היאיל דאמר' דשאלו איתו כענין ואפ"ה לא ידע הדין א"כ ודאי עדיין לא נאמר לו הדין ולמה ימתין דאלו שאלו אותו שלא כענין הוה אפשר דכבר נאמר לו הדין רק דצריך עדיין התישבות לעיין בו הואיל דשאלו שלא כענין וזה אמרתי דרך צחות לפני תלמידי:
לעיל בגמרא ואי ס"ד מיחזקה היא מאי מספק' לי'. ודאי אי אינה מוחזק' אפשר דהי' מסופק אי הבכור נוטל כראוי כבמוחזק או לא. וא"ת הלא אי אפשר לומר דהיה מסופק בכך דא"כ היאך מהדר לי' הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות אפשר דהן לא שאלו ממנו כלל חלק בכורה מנחלת ארץ ומשה הוא דקא. טעי וסבר דאף חלק בכורה שייך להן ומהדר ליה הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות דכמו ששאלו הן תתן להן ולא כמו שעלה על דעתך וק"ל: והקשני בני הבחור משה שי' ומאי קושי' דלמא משה היה מסופק בדבר אחר והוא דדלמא צלפחד מת קודם שמת חפר והיה מסופק אם זה נקרא ראוי או לא ועיין לעיל במתני' ברשב"ם יבתוס' וק"ל:
בגמרא איני והאמר ר"ח נסת פחות' מבת ך' כו' ודאי דחיק' לן פירוש הרשב"ם דקושיתו תהי' דלא היה להן להתעכב ולמה לא הלא אין האשה מצוות אפריה ורביה וגם מאי דקאמר והיאך היה אדם נושא אותן הידע כל עולם ענין הזה מאי דאמר רב חסדא ואמינא הואיל דמצינו דבאו ראשי אבות דבני מנשה לפני משה ואמרו את אדוני צוה ה' כו' ומגורל נחלתינו יגרע ומשה השיב על כך וציוה להן להנשא לאחד מבני השבט ההוא ואי איתא דלא היו ראויות לילד עוד ולמה ציוה משה להן להנשא דוקא מבני אותו שבט הלא לא יוכל לבא לידי הסבת נחלה. וא"ת דמ"מ יוכל לבא לידי הסבת נחלה ע"י הבעל דיורש אותה אפשר דמאן דמקשה מקשה למ"ד דירושת הבעל לאו דאורייתא הוא וגם אפשר אפי' למ"ד דהוה דאורייתא מ"מ בקרא משמע דבתרי הסבת' נחלה קמיירי וק"ל ועיין לעיל דף קי"ג:
ובזה א"ש דהוצרך לומר דנעשה להן נס כיוכבד שנתעדן הבשר כו' ולא הוה די לי' אם יאמר דנעשה להן נס שילדו דא"כ אכתי הוה קשה מהיכן ידעו הם דיעשה להם הקב"ה הנס וק"ל:
לעיל והתני' בת א"ר ירמי' סמי מכאן בת. ודאי דחיקא לן לומר דר"י רוצה להגיה ממש ולמחוק תיבת בת וגם מאי דקאמר תיבת מכאן. ואפשר לומר דבאמת הא דקאמר בת אדבר אחר נשנה רק דהתנא טעי במילתי'. ואפשר דה"ק אילו היתה בת כלומר אילו לא באו מחמת אביהם רק מחמת אמס שהיתה בת חפר לא דברו דשפיר ידעו דאין הבת יורשת במקום בן וכבר הי' כמה בנים לחפר והתנא דקא טעי במילתי' ואמר דבריו אמאי דאמרו כי אין לו בן ולכך קאמר ר' ירמי' סמי מכאן בת והיינו מקרא הלזה דלאו עליו נאמר רק אדבר אחר וק"ל:
בתוס' ד"ה אילי היה לו בן כו' עד לבסוף ונראה לפרש כו' הנה אפשר לומר אחר דלא היה לי בן וגם לא בת הבן באו לצעוק לפני משה ואמרו ואם לאו תתייבם אמנו דאלו הי' לו בן או בת הבן לא הוה קשה להו מידי דדילמא משה לא ציוה להתייבם אמם מטעם דיש לה בן או בת הבן אבל בשמת והניח בת באמת דצריכא ייבום אבל השתא דאין לו מכל אלה כלום ואפ"ה לא ציוה משה את אמם להתייבם ש"מ דחשובות כבן לענין ייבום א"כ דומי'דהכי נירש ק"ל:
בד"ה אפילו קטנה שבהם כו' נראה לרשב"א כו' בזה א"ש דקאמר דבריו שלא בדקדוק רק בשלילה ואמר אפילו קטנה שבהן לא נישא' פחות מבת מ' דמשמע דלא היה לו קבלה אמיתי' מרבו בת כמה היתה כל אחת רק הוכחה יש לו מן מאי דאמרו מקושש זה צלפחד וק"ל: