כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קיח.
בגמרא א"ל ר"פ לאביי בשלמא למ"ד כו' גם הכא אמרתי
בדרך אשר דרכתי והוא דנדקדק תחלה מאי האי דקשיא ליה מצווחתן ולא קשי' ליה מנתינת משה להם הנחלה והקב"ה צוה תנו להם נחלה בתוך אחי אביהם. ואי משום דשפיר ידע דחלק חפר קאמר דנתנה להם א"כ מאי קא מקשה אצוויחתן ושפיר ידע א"כ מה שתירץ לו אביי לכך אמינא דר"פ לא קשיא ליה אצוויחתן רק מאי דאמרו והוא לא היה בתוך העדה הנועדים כו' כקושית התוס' בד"ה ולמאן דאמר כו' ואביי קא משני ליה דאפ"ה קא צווחו דהם היו סוברים דגם חלק של חפר יפסדו אם היה בתוך הנועדים. ואף דאין האמת כן מ"מ הן היו מתיראים בכך זהו מה שנראה לי בזה. ועתה אומר דלהכי אמר בשלמא כו' דהנה מצינו ברמב"ן על התורה דהקשה על דרשת חז"ל מ"מ למה היו אומרים בחטאו מת ולכך מפרש הוא לפי הפשט דהיו מתיראים אם יסבור משה שהי' בתוך הנועדים בעדת קרח ישנא משה אותן ויקנוס אותן שלא יהי' להן שארית בארץ ואל יהי' להן מושך חסד ואל יהי' חינן ליתומים לכך קאמרו מה שאמרו ע"ע וא"כ למ"ד לבאי ארץ ג"כ לא קשה מידי. אבל באשר מצינו בפירוש רש"י בחומש דמיישב מאי דאמרו בחטאו מת אליבא דרשת דחז"ל דהכי קאמרו בחטאו מת ולא החטיא אחרים עמו כמרגלים וכמתאוננים א"כ לא קשה מידי למ"ד ליוצאי מצרים ויהיה קיים ודאי דרשת חז"ל א"כ קשה למ"ד לבא"י וק"ל:
עוד בגמ' בשלמא למ"ד כו' גם הכא אמרתי הואיל דלכאורה באמת קשה לן לומר ולפרש דקושיא דר"פ ותירוצא דאביי לא קאי אליבא דמסקנא דלשבטים אתפליג כמו שכתב הרשב"ם וריב"ם ע"כ נראה לי לומר דבאמת שפיר ידעו דלשבטים אתפליג ומ"מ שפיר קא מהוו בדבורם אחר דמצאתי בר"א מזרחי ורש"י בחומש כתב כן בהדי' דאע"ג דלשבטים אתפליג אפי' הכי החלקים לא היו שוים אלא לשבט המרובה נתנו חלק רב ולשבט המועט נתנו חלק מעט ועיין ברא"מ וכן מצאתי בת"ח וא"כ שפיר קא מקשה ר"פ ושפיר קא משני אביי גם אליבא דמסקנא ועוד זאת מצאתי בחדושי הרמב"ן דבזמן דאמרי' לשבטים אתפליג והחלקים היו שוין א"כ שבט יהודה שהיו מרובין מן שבט יוסף הרבה למה לא צעקו אבל באשר כתבתי דבאמת החלקים לא היו שוין א"כ לא קשה מידי משבט יהודה והשתא א"ש לישנא דבשלמא דה"ק ודאי אי הוה קשה מילתא חדא גם למ"ד ליוצאי מצרים והיינו למה לא צעקו בני יהודה וזה לא הי' קשה כ"א בשנאמר דהחלקים היו שוין א"כ ל"ק מידי אמ"ד לבא"י אמאי דקא צווחו בני יוסף דלמה לא יצעקו הואיל דהיו מרובים ואין להם חלק יותר גדול מהשבט קטן שבהם אבל השתא דלא קשה מידי למ"ד ליוצאי מצרים ממאי דלא צעקו בני יהודה משום דבאמת החלקים לא היו שוין א"כ למ"ד לבא"י קשה ממאי דקא צוותו בני יוסף ודוק:
עוד בגמרא אמר אביי ש"מ לא הוה חד דלא שקל כו' יש לקשר דברי אביי הכא אחר דמשני משום טפלים. משום דאחר דמצינו ברד"ק בפי' יהושיע דמפרש הא דאמר יהושיע לבני יוסף אם עם רב אתה עלה לך היערה דאותו יער היה מחלק בני אפרים ואפ"ה נתן להם רשות לכובשו הואיל דרכב ברזל שם והמה הגבורים ויהי' ניחא לבני אפרים בעצמם שיכבשו בני יוםף הואיל דאפרים היה מועטים ולא יכלו לכובשם משא"כ בני יוסף המרובים בעלי מלחמה בתוכם אף דיקח אותם לעצמם מלהיות מצרנים להם ע"ש ולפי זה הפירוש אהני צוויחתם ג"כ וא"כ הוה אפשר לומר דאיכא חד דלא שקיל והא דלא כתבי' קרא משום דלא אהני. אבל השתא דמשני דמשום טפלים דהוה נפישי א"כ ע"כ ליכא לפרש כרד"ק רק כדרשת חז"ל וכדכתב הרשב"ם דאי כרד"ק מאי אמר אם עם רב אתה כו' הלא הרבים שאמרו טפלים הם ואינם בעלי מלחמות לכבוש הגבורים וק"ל:
בתוס' ד"ה בשלמא עד ונראה לו דגרס כו' דאם הוו ב' אחים מיוצאי מצרים והוה להו כצ"ל:
מאי דדקדק מהרש"א אפירש הריב"ם דגם למ"ד לבאי ארץ מצי קאי אב' אחים לאחד יש לו ב' בנים ולאחד י' בנים כשחזרה הנחלה לאביהן חולקין בשוה והיינו בין רב למעט כו' כבר קדמוהו הרשב"ם דמ"מ בתחלת חלוקא לא א"ש וק"ל:
בתוס' ד"ה ולמ"ד לבאי ארץ כו' ועוד קשה לרשב"א כו' וכ"ת נטלו חלקם כו' הא ליתא דאמרינן לקמן דבניהם שהיו בני כ' נטלו בזכות עצמן. הנה תמיה לי על דבריהם אלו היאך מביאין ראיה מהא דלקמן והלא לקמן בבני בניהם קמיירי והם ודאי לא החזירו כ"א לאביהם שהם בני המרגלים והדר חלקו בשוה לנפשם אבל לעולם בבני מרגלים גופי' אימ' לן אם באו בעצמן לארץ חלקם בא לאביהם המרגלים בחזרה והדר נטלו אותו יהושיע וכלב. ואפשר לומר דתוס' סוברים דאף דמיירי ברייתא אחת דאמר' בזכות אבי אביהן בבנים דלא הוה בני כ' ומיירי ע"כ בבני בנים של מרגלים מ"מ ברייתא אחת דאמרה בזכות עצמן יוכל להיות דמיירי בבנים עצמן של המרגלים אבל מ"מ ק' מי דחקו להו לומר כן ומנ"ל להקשות ודוק: עוד אפשר לדקדק לפי מה שכתבו תוס' לקמן ד"ה ובזכות אבי אמותיהון כו' דבזמן שהי' לראובן בן הנכנס לארץ ולשמעון אין בן כ"א בת אותו בת נוטלת חצי הנכסים שלקח בן ראובן ע"י החזרה א"כ מאי מקשי' גם הכא דהלא היה אפשר לומר דליהושיע וכלב בא חלק מה ע"י בן אחי של המרגל הנכנס לארץ וכשמחזיר לפני אביו ואחי אביו שהיה מרגל אותו חצי נוטל יהושיע וכלב ודוק גם בזה כי אפשר ליישבו ולומר דגם בזה לא יגיע מחמת חזרה למרגלים דומי' דאמרנו בבנים ודוק אבל א"כ היה אפשר לדקדק בגמרא דקאמרה אלא לחזרה וליטול בנכסי חפר הלא גם בנכסי חפר עצמו היה אפשר דיפסידו אם היה עם המתלוננים בזמן שהיה לאחיו בנים הנכנסים לארץ וע"י חזרה בא לו חלק מה ובאשר היה מרגל לא יגיע לו אותו חלק לפי יישובי הנ"ל. ואפשר לומר דבאמת הכי קאמרה הש"ס ע"י חזרה וליטול בנכסי חפר ותרתי מילי קאמרה ע"י חזרה היינו לאביהם צלפחד וליטול בנכסי חפר ג"כ ע"י חזרה ודייק לן וי"ו דוליטול בנכסי חפר וק"ל: עוד קשה לי לפי מאי שכתבו דהבת נוטלת ע"י חזרה כצ"ל א"כ למאי הוצרך לאוקמי למ"ד לבאי ארץ דתרי אחי דאבא היה להם דמתו בלי בנים לימא דעוד חלק אחת נטלו מן בני אחי אביהם דבאו לארץ והחזירו לפני אביהם ודוק:
ועוד יש לדקדק אקושית הרמב"ם דמנ"ל הא דקמשני לקמן הא והא לבאי ארץ דאתיא כר' יונתן ודלמא לעולם לר"י לא נטלו כלום אחר שהוצרכו להחזיר לפני אביהם והא דקאמר הא והא לבא"י היינו אליבא דרשב"א דאמר להא ולהא נתחלקת וכן הכי קמפרש הרשב"ם לקמן לכתחלה וק"ל: